שתף:
אגורפוביה היא פחד ממקומות פתוחים או צפופים. אגורפוביה מתפתחת לרוב מהפרעת חרדה, כשהסובל ממנה חושש שלא יצליח לצאת בקלות מהמקום ולקבל עזרה אם יהיה לו התקף חרדה.
אגורפוביה ידועה בציבור כפחד ממקומות פתוחים, אולם התמונה היא יותר מורכבת. בפועל, אגורפוביה היא תופעה הקיימת בעיקר אצל אנשים עם הפרעת חרדה או חרדה חברתית, ומתבטאת בפחד להימצא במקומות שהאדם לא יוכל לצאת מהם בקלות או להגיע מהם למקום שמרגיש לו בטוח ומוגן, מחשש שיחווה התקף במקום זה ולא יוכל לקבל עזרה מתאימה. אגורפוביה יכולה להופיע גם כתוצאה מהפרעות אחרות, למשל OCD או פוסט טראומה – במקרים אלו הפחד אינו מהתקף חרדה אלא ממפגש עם גורם שהאדם חווה כמאיים או מטריד, למשל לכלוך אצל אדם הסובל מ-OCD שהתוכן שלו הוא לכלוך או זיהום.
חלק מהאנשים עם אגורפוביה חוששים להיות במקומות פתוחים, אולם הדבר לא נובע מדבר בעייתי במקום עצמו, אלא מכך שהם חוששים ללקות בהתקף חרדה ולא לקבל עזרה. אנשים אחרים עם אגורפוביה פוחדים דווקא מהקצה השני – מקום צפוף והומה אדם, כשכאן יש שני חששות מרכזיים: פחד שהאדם לא יוכל להצליח לצאת מהמקום בקלות בזמן התקף, כך שלא יוכל לקבל עזרה או שחומרת ההתקף תגבר כתוצאה מהלחץ, ופחד מלעג וביקורת של אנשים שיראו את האדם בזמן ההתקף. אצל חלק מהאנשים עם אגורפוביה החוששים ממקומות צפופים קיים חשש שהצפיפות כשלעצמה תגרום לבהלה ותחושת מחנק ותביא את ההתקף.
כתוצאה מהחששות שפורטו אנשים עם אגורפוביה נמנעים משהות במקומות מסוימים או מוכנים להגיע אליהם רק בלווית אדם קרוב שהם סומכים עליו שיוכל להגיש להם עזרה במידת הצורך. מקומות רבים עלולים לגרום לחשש אגורפובי, למשל הופעות מוזיקליות, סרטים, קניונים, כיתה או אודיטוריום, תחבורה ציבורית, טיולים בטבע, הימצאות במקום הרחוק מבית חולים, טיסות או שהות במדינה שאינו מכיר לעומק את מערכת הבריאות שלה. אצל חלק מהאנשים עם אגורפוביה החשש מוגבל למקומות מסוימים, החל מהגבלה ספציפית מאוד כמו מקומות בהם חוו התקף חרדה, ועד להגבלות רחבות כמו כל מקום סגור שיש בו אנשים רבים. אצל אגורפובים אחרים, בפרט אם ההפרעה אינה מטופלת לאורך זמן, ההגבלה מתרחבת לרוב המקומות, עד שבמקרים קיצוניים האדם אינו מוכן לצאת כלל מביתו.
כ- 2% מהאנשים יסבלו מאגורפוביה בדרגה כלשהי בשלב כלשהו בחייהם, כשהגילאים השכיחים ביותר להופעת אגורפוביה הם 20-40. כמו רוב הפרעות החרדה – אגורפוביה שכיחה יותר בקרב נשים מגברים, כששיעורה גבוה פי שתיים בקרב נשים. יש השערות שונות להבדל הגדול בשכיחות אגורפוביה אצל גברים ונשים, בין היתר מסרים של החברה המעודדים נשים לתלות והפגנת פגיעות ומוכנות גבוהה יותר של נשים להכיר בבעיותיהן ולפנות לעזרה.
חייו של אדם עם אגורפוביה עלולים להיות מוגבלים באופן חמור בכל התחומים, כולל אפשרויות תעסוקה, חיים חברתיים, פעילויות פנאי וזוגיות. כמו כן, עלולה להתפתח תלות עצומה בבן או בת הזוג או בבני המשפחה, כיוון שהאדם נהיה תלוי בהם לצורך הליכה למקומות המעוררים אצלו פחד. התלות עלולה להתפתח עד כדי כך שהאדם מרגיש בטוח אך ורק כשהקרובים לו נמצאים לידו, גם אם הוא נמצא בתוך ביתו.
במקרים הקלים יחסית חייו של האדם מוגבלים במידת מה, הדבר יכול להתבטא למשל בהימנעות מפעילויות פנאי שונות כמו טיולים או שופינג בקניון, הגבלה במקומות העבודה האפשריים מבחינתו וצמצום החוג החברתי. במקרים חמורים יותר חייו של האדם מוגבלים באופן ניכר, הוא מצליח לפרנס עצמו ולדאוג לצרכיו הפיזיים הבסיסיים, אך לא הרבה מעבר לכך. במקרים קיצוניים האדם אינו מצליח לדאוג לצרכיו הבסיסיים, נהייה תלוי לחלוטין בקרובים לו לצורך סיפוקם, ומוותר על מרבית חיי החברה ותחביביו.
אגורפוביה גורמת לפגיעה חמורה באיכות החיים – מסלול החיים הרגיל נקטע ואנשים מוותרים על השאיפות, החלומות והדברים שהם גורמים להם הנאה ואושר כיוון שהפחד גדול מדי והם אינם מוכנים להתמודד מולו. כתוצאה, חייהם מתרוקנים מתוכן והדבר מוביל לתסכול, ייאוש ועצב שמתפתחים לדיכאון אצל אגורפובים רבים.
אגורפוביה מתחילה לרוב מהימנעות ממקומות מוגדרים וספציפיים, כשלרוב הדבר קשור להתקפי חרדה קודמים – למשל אם לאדם היה התקף חרדה באוטובוס האגורפוביה יכולה להתחיל בהימנעות מנסיעה באוטובוסים. הסיבה להימנעות היא שההתקף מקושר אצל האדם עם המקום בו אירע, כך שהמקום עצמו מרגיש לו מסוכן גם אם הוא יודע שהדבר אינו הגיוני. הדבר דומה לאדם הנמנע ממזון שאכל כשהרגיש בחילה והקיא, גם אם הוא יודע בדוואות שלבחילה מקור אחר, למשל טלטלה של כלי רכב או שיט או שתיית כמויות גדולות של אלכוהול.
כשהאדם נמנע מהמקומות הקשורים להתקף הוא מרגיש ביטחון ואינו חווה את הפחד מהתקף נוסף, פחד המהווה מרכיב מרכזי בהפרעת חרדה. הוא לומד שהימנעות גורמת לו להרגיש טוב יותר, ולאט לאט אסטרטגיה זו מתרחבת לעוד מקומות, בין אם על ידי הכללה (כלומר – הימנעות ממקומות דומים, למשל כלי תחבורה אחרים כמו רכבת או מונית שירות במקרה הנ"ל) או כיוון שחווה או שהוא חושש לחוות התקף במקומות נוספים. כך, באופן הדרגתי האדם מצמצם את חייו ונחשף פחות ופחות לעולם החיצון, דבר שהופך את העולם לגורם מאיים ומלחיץ עוד יותר מבחינתו ומחזק את מעגל ההימנעות.
במילים אחרות, ההימנעות ממקומות מסוימים יוצרת פחדים ממקומות נוספים – אשר גם מהם האדם נמנע וחוזר חלילה. נוצרת מעין ספירלה המורכבת ממעגלי פחד-הימנעות, כשבכל פעם המעגל כולל יותר תחומים. תהליך זה הוא הסיבה לכך שאגורפוביה לא עוברת מעצמה אלא ההיפך – ללא טיפול מתאים טווח ההימנעויות ילך ויגדל עד למצב הקיצוני ביותר בו האדם מרותק לחלוטין לביתו.
פסיכולוג קליני מומחה מדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול ב OCD, הפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.
