שתף:
מי כמוך יודע עד כמה התקפי חרדה, או בשם המקצועי הפרעת פניקה, יכולים לשבש את חייו של אדם. בעוד הפחד הוא מנגנון בריא שטבוע בנו כדי לחזק את יצר ההשרדות, התקף חרדה הוא חסם משתק שגורם לתופעות ותגובות לא רצוניות שחלקן בוודאי מוכרות לך כמו: חוסר שקט, לחץ, סטרס, מועקב פגיעה בריכוז, מחשבות בלתי פוסקות "משהו יקרה לי…" ועוד.
השימוש במילה "חרדה" מאוד נפוץ בתרבות שלנו. "נכנסתי לחרדה" "אל תהיי בפאניקה!" ועוד שלל ביטויים מוכרים לרובינו. מהי הפרעת חרדה? כיצד היא נוצרת? ואיך מטפלים בה? ובכלל – מה הקשר בין הפרעת חרדה והתקף פאניקה?
במאמר זה ננסה לענות על שאלות אלו, ולעזור לכם להבין יותר על התופעה השכיחה ושלל ביטוייה הקוגניטיביים, גופניים, רגשיים והתנהגותיים.
פחד הוא רגש טבעי וחשוב להישרדותנו. כשאנחנו חווים איום ממשי או תופסים אותו כממשי (איום נתפס), נוצרים שינויים באיזון המערכת העצבית, כך שנדלקת מעין אזעקה גופנית, שמטרתה לסייע לנו לשמור על עצמנו – זהו הביטוי הגופני של רגש הפחד והוא חשוב ואדפטיבי.
רגש הפחד מאפשר לנו להניע את עצמנו לעבר אפשרויות מילוט והמסלול שלו הוא מסלול מהיר, "קודם עושים אחר כך חושבים". לעומת זאת, בהפרעת חרדה והתקפי פאניקה סיגנלים גופניים אוטומטים אלו מופיעים באופן מתמשך עם או בלי טריגרים ברורים וללא סכנה ממשית – והם מהווים מעין אזעקת שווא שמפריעה לתפקוד שלנו.
חשוב לציין שלפחד, כמו לתגובות אינסטינקט אחרות, יש תכונה שאפשר לקרוא לה "כפתור אחד". כמעט בלתי אפשרי לווסת את כמות הפחד. ברגע שלחצת על "הכפתור" הוא יידלק ויפעל עד שיכבה מעצמו.
קרה לך פעם שילד קטן הבהיל אותך מעבר לפינה של החדר? הפחד נדלק, ולמרות שאתה מיד רואה שמדובר בילד קטן שהוא עוד לא בן חמש, לוקח מספר רגעים עד שהגוף חוזר למצב רגיעה.
הפחד נדלק באופן אוטומטי אך הוא גם נכבה באופן אוטומטי. הגוף לא יכול להישאר לאורך זמן במצב של עוררות, האדרנלין מתחיל להתפרק, והמערכות חוזרות לקצב הפעילות הרגיל שלהן.
הבנו שהפחד הוא התגובה הטבעית של הגוף להכנה להתמודדות עם סכנה. אבל מה קורה אם למעשה אין שום סכנה?
70% מאיתנו יחוו התקף חרדה במהלך החיים וההערכות הן שבאוכלוסייה הכללית, 11.2% מהמבוגרים חווים התקפי חרדה וכ4.7 אחוז מהאוכלוסיה יתמודדו עם הפרעת פאניקה במהלך חייהם.
נראה כי נשים חוות בתדירות גבוהה יותר מגברים התקפי חרדה, אם כי הבדל מגדרי זה בולט יותר בהפרעת פאניקה. התקפי פאניקה יכולים להופיע אצל ילדים אך הם נדירים יחסית עד גיל ההתבגרות, כאשר שיעורי השכיחות עולים.
הפרעת פאניקה היא התקפי חרדה חוזרים המובילים לפחד שמא יתרחש התקף חרדה נוסף והשלכותיו. בכתבה הבאה נתאר מה קורה לגוף בהתקפי חרדה וכיצד פרשנויות שגויות לסימפטומים הפיזיים ושינויים התנהגותיים מובילים ליצירת הפרעת חרדה המשפיעה באופן נרחב על חיי הסובלים ממנה.
המיתולוגיה היוונית מספרת על האל פאן, אל הפריון השומר על העדרים בעל פלג גוף עליון של אדם, רגליים אוזניים וקרניים של תיש. פאן אהב לישון אחר הצהריים בצידי הדרכים, ובשום אופן אסור היה להעירו משנתו- שכן פאן היה מתעורר בבהלה ומשמיע צעקה מקפיאת דם שהבריחה את כל הסובבים. וכך ידעו כולם לפחד מהפחד של פאן. הסיפור על פאן מתאים מאין כמוהו להפרעת הפאניקה שנגזרה משמו, שכן יותר מכל, פאניקה היא הפחד מהפחד.
התקפי חרדה מגיעים לשיאם בדרך כלל תוך עשר דקות, ולעיתים נדירות הם נמשכים יותר מחצי שעה. אך במהלך זמן קצר זה, האימה עשויה להיות כה חמורה שישנה תחושה כאילו האדם עומד למות או לאבד שליטה מוחלטת.
התקפי החרדה הם גלים פתאומיים של פחד עז המגיעים לשיא תוך דקות ובמהלכו מתרחשים לפחות ארבעה תסמינים פיזיולוגיים או קוגניטיביים (American Psychiatric Association, 2013).
התסמינים הגופניים הם עצמם כה מפחידים שאנשים רבים מאמינים שהם עומדים לאבד שליטה, סובלים מהתקף לב, או עומדים למות.
לאחר שהתקף החרדה מסתיים, האדם עשוי לדאוג מכך שיחווה התקף חרדה נוסף, במיוחד במקומות ציבורים בהם אין עזרה זמינה או שאין אפשרות לברוח בקלות.
התסמינים להתקף חרדה:
בשעה שלא ניתן להצביע על גורם אחד בספרות ישנה התייחסות למגון גורמים:
לפחד יש, אם כן, שלושה מרכיבים הקשורים זה לזה. מרכיב גופני – התגובה של הגוף לסכנה, מרכיב נפשי – הפניית הקשב לחיפוש מקור הפחד ואיום אפשרי בסביבה, והתנהגות – דחף חזק לברוח או להילחם.
ננסה להבין קודם כל את המרכיב הגופני. גירוי או מצב מסוים עורר פחד. אדרנלין מתחיל להתפשט בגוף, מה אנחנו מרגישים ולמה?
לכל אחד מסימני הפחד המוכרים לכולנו, יש סיבה הקשורה בהכנת הגוף לפעילות:
חשוב לציין שכל התחושות המתוארות והפעילות הפזיולוגית המתוארת הן נורמליות לחלוטין. אולם כעת נכנס לפעולה המרכיב הנפשי. אדם הסובל מהפרעת פאניקה מתחיל לשאול את עצמו – מדוע אני מרגיש כפי שאני מרגיש? וכאן מתחילה הבעיה.
לרוב אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה מפרשים את תחושות הגוף שלהם באופן שגוי וקטסטרופלי:
הפרשנות השגויה מובילה את האדם לחשוב שעומד לקרות לו דבר איום ונורא- התקף לב, התמוטטות, חנק או התקף שיגעון. האדם מרגיש שהוא מאבד שליטה על מה שקורה לו. זוהי תחושה נוראית שהתוצאה הראשונית והמיידית שלה היא- עוד פחד וחרדה:
תחושת חרדה היא תחושה קשה ומאוד לא נעימה. האדם מרגיש שהוא חייב לעשות משהו. כאן נכנס לפעולה המרכיב ההתנהגותי. ההתנהגויות האופייניות הן מיקוד תשומת לב לתחושות גוף, הימנעות והתנהגות ביטחון. למרבה הצער שלושת ההתנהגויות הללו סוגרות את מעגל האימה, מחזקות ומשמרות אותו.
הדבר הראשון שהאדם יעשה הוא לנסות להבין את מקור הסכנה. לשם כך הוא ממקד את תשומת הלב שלו בסימפטומים שהוא חש. הוא שם לב לכל שינוי בדופק, לכל כאב, לכל תחושה. כך למעשה נסגר מעגל האימה: האדם ממשיך לפרש לא נכון את תחושות הגוף והחרדה רק הולכת וגוברת:
האדם לכוד בתוך המעגל, ואינו יכול להימלט מהחרדה.כיוון שברגע שמופעל מעגל החרדה האדם אינו מצליח להימלט ממנו, הוא מתחיל להימנע מהסימנים שגורמים להתחלת המעגל:
התנהגות נמנעת יכולה להתבטא בדרכים שונות, בהתאם לסימן שמכניס את האדם למעגל.
אם הסימן לתחילת הפחד הוא למשל כניסה לקניון הומה אדם, הוא עשוי להפסיק להגיע לקניון. אם הסימן הוא כביש סואן הוא עשוי להתרחק מדרכים ראשיות. אם הסימן הוא עליה ראשונית בדופק, הוא עשוי להימנע מכל פעילות גופנית מאומצת. ההתנהגות הנמנעת אמנם מונעת מהאדם כניסה מיידית למעגל החרדה, אך היא אינה שוברת אותו, ומשמרת את קיומו. אם סימן כלשהו- דומה או שונה לזה שהאדם נמנע ממנו- יצליח לעורר תחושות גוף, האדם ישוב וימצא את עצמו במעגל ללא מוצא.
דוגמא להתנהגות נמנעת שיכולה להוות הפרעה בפני עצמה היא אגורפוביה.
אפשרות התנהגות שלישית היא התנהגות ביטחון:
מטרת התנהגות הביטחון היא למנוע את ההשלכות הקטסטרופליות הנובעות מהפרשנות השגויה. למשל, אדם שמפרש מתח בשרירי הרגליים כסימן לכך שהוא עומד להתמוטט, יכול להתיישב, להחזיק במעקה, או לכווץ את שרירי הרגליים על מנת להימנע מנפילה.
כמו ההתנהגות הנמנעת, גם התנהגות הביטחון כביכול מפחיתה מעוצמת החרדה בטווח הקצר.
אך למעשה אינה שוברת את המעגל בטווח הארוך, שכן האדם ממשיך להאמין שמשהו מאוד לא בסדר קורה לו בגוף ושרוק בגלל שנהג כפי שנהג הוא נמנע מאסון, לכן הוא ממשיך לשים לב לתחושות הגוף שלו, והוא ממשיך להאמין שהעובדה שהתיישב (או כל התנהגות בטחון אחרת) היא זו שמנעה את האסון ממנו חשש.
חשוב לזכור שכל ההתנהגויות הללו, על אף שהאדם מאמין שהן מונעות אסון, לרוב מחזקות את מעגל הפאניקה ומונעות שינוי. אם האדם היה נוטש אותן בהדרגה, היה מגלה שלמעשה החרדה, על אף שאינה נעימה, חולפת מעצמה.
באמצעות טיפול פסיכולוגי ניתן ללמוד לנהל התקפי חרדה, ועם ניהול נכון סביר שההפרעה תדעך או תחלש מאוד בתוך תקופה קצרה. ברגע שהאדם לומד לשנת את היחס לתסמינים החרדתיים התקפי החרדה נחלשים ואין מה שמתדלק אותם עוד.
באמצעות טכניקות ומיומנויות אשר נלמדות במהלך הטיפול, כל אחד והטכניקה המתאימה לו (למשל, הענקת פרשנות למצב או שימוש בטכניקת הרגעה) הבעיה נכנסת למסלול של דעיכה.
טריגר הינו מצב או גורם מעורר את התחלת התקף החרדה. טריגרים להתקפי חרדה עשויים להיות שונים מאדם לאדם, אך ישנם טריגרים נפוצים בקרב אנשים הסובלים מחרדות.
טריגרים יכולים להיות מקומות או מצבים מסוימים כמו עמידה בתור, להיות לבד בבית, להיות לבד מחוץ לבית, נסיעה ברכב, דרישות וציפיות במגוון תחומים. למשל:
במקרים בהם ישנו פחד מהתקפי חרדה עתידיים, נוצר מצב של הימנעות ומוגבלות בפעילויות יומיומיות המערבות את אותם הטריגרים.
ישנם התקפי חרדה צפויים הניתנים לחיזוי על בסיס רמזים ספציפיים שקשורים לסביבה בה האדם נמצא או למצב אליו הוא נקלע.
למשל, מי שסובל מחרדת טיסה, יודע לחזות את בואו של התקף החרדה לקראת המראת המטוס, בזמן הטיסה או בזמן הנחיתה.
לעומת זאת, ישנם התקפי חרדה לא צפויים אשר מתרחשים בפתאומיות, ללא שום התראה או גורם ברור שעשוי להעניק הסבר.
התקף חרדה שאינו צפוי אינו כולל מחשבות מפחידות טרם ההתקף, אין רמזים פנימיים או חיצוניים. התקף זה מפתיע מאוד, מה שעשוי להגביר את עוצמת החרדה.
הפרעת חרדה כוללת בתוכה מגוון הפרעות החולקות מאפיינים של פחד וחרדה מוגזמים המלווים בהפרעות התנהגותיות. פחד הוא תגובה רגשית לאיום ממשי או נתפס, ואילו חרדה היא ציפייה לאיום עתידי.
שני המצבים הללו חופפים אך גם שונים זה מזה; פחד קשור לעיתים קרובות לעוררות אוטונומית הנחוצה במצבים של fight or flight, בהם ישנן מחשבות על סכנה מיידית והתנהגויות בריחה, לעומת חרדה הקשורה לעיתים קרובות למתח וערנות בשרירים כהכנה לסכנה עתידית ולהתנהגויות נמנעות.
התנהגויות נמנעות מסייעות בהפחתה מידית של הפחד או החרדה. התקפי פאניקה מופיעים באופן בולט בהפרעות החרדה כתגובה לפחד. הפרעות החרדה שונות זו מזו בסוגי המצבים או החפצים המעוררים פחד, חרדה או התנהגות הימנעותית, ובסוגי המחשבות הקוגניטיביות המלווות כל הפרעה.
בעוד שהפרעות החרדה נוטות להיות מאוד נלוות זו לזו, ניתן להבדיל ביניהן על ידי בחינת סוגי המצבים מהם האדם חושש או נמנע ותוכן המחשבות או האמונות הנלוות. סוגים שכיחים של הפרעות חרדה הינן חרדה חברתית, הפרעת חרדה מוכללת, הפרעת פאניקה, אגורפוביה, פוביות.
התקף חרדה עלול להתרחש בכל עת וללא התראה מוקדמת. הפרעת חרדה לעומת זאת, מתפתחת כאשר החשש מפני חזרתם של ההתקפים במצבים מסוימים משתלט על חייו של האדם ומעסיק אותו רבות, עד כדי פגיעה בתפקוד והימנעות מפעילויות יומיומיות.
הפחד והחרדה באים לידי ביטוי בדאגות, מחשבות טורדניות והתנהגויות נמנעות. במקרה כזה, החרדה מהתקפי החרדה הופכת להיות הסיבה לפגיעה באיכות חייו של האדם.
כיום, התקפי חרדה מטופלים בעיקר באמצעות שיטות טיפול פסיכולוגיות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפולים תרופתיים. ישנם דעות שונות לגבי השילוב של טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי ובין תרופות שחלק מהמחקרים מציגים את השילוב כיעיל ביותר וחלקם מציגים טיפול בודד כיעיל ביותר.
לדעתנו הדבר תלוי אבחנה וגם בוחנים כל מקרה לגופו יחד עם המטופל. בכללי לרוב ניתן להתחיל טיפול קוגניטיבי התנהגותי ללא טיפול תרופתי ולאחר מכן אם אין הטבה משביעת רצון להוסיף טיפול במקרה הצורך.
טיפול קצר מועד הממוקד בסימפטומים. נחשב ליעיל ביותר לטיפול בהתקפי חרדה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעות חרדה, עשוי להיות מורכב משילובים שונים של מספר כלים טיפוליים, כגון מתן מידע על ההפרעה, לימוד של פרשנות מחודשת לתסמני החרדה, חשיפה לתחושות גופניות ומצבים מהם אתה מפחד ושינוי התנהגות מודרך
נחשבים גם הם יעילים לטיפול בהתקפי חרדה. טיפול תרופתי יעיל הינו טיפול של מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין סלקטיביים. התרופות ממשפחה זו, מעכבות את הקליטה והפירוק של רמות הסרוטונין.
לעיתים, ישנו צורך בטיפולים תרופתיים על מנת להפחית את עוצמת ההתקפים ושכיחותם. במקרים של טיפול משולב הדבר יאפשר לרכוש את הכלים הטיפולים ולתרגל אותם בקלות רבה יותר ויאפשר הטמעה טובה יותר של הכלים הטיפוליים.
לרוב ניתן להוריד בהדרגה את הטיפול התרופתי לאחר פרק זמן של כשנה בה יש נסיגה של תסמיני החרדה. הטיפול בתרופות הללו ניתן מדי יום במשך חודשים ועד שנים לפי הצורך.
מתייחס לספקטרום של גישות טיפול, שכוללות חקר היבטים של העצמי, שחלקם אינם מודעים לגמרי, בעיקר באופן בו הם עולים ביחסים בין המטופל למטפל.
לפי הגישה הפסיכודינמית, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם במהלך הטיפול ארוך הטווח, זו על מנת להגיע לשורש הבעיה.
גישות פסיכודינמיות העלו את הרעיון כי מצוקות בילדות מגדילות את הסיכון לפתח בעיות נפשיות, ביניהן חרדה. כיום ישנו פרוטוקול טיפול פסיכודינאמי שנחקר על הפרעת פאניקה ונמצא יעיל לטיפול בהפרעה.
למשל מדיטציה, דמיון מודרך, יוגה וכדומה הן טכניקות המסייעות בוויסות הרגשי במצבי החרדה. רכישת מיומנויות אלו מאפשרת לווסת את רמות המתח הכלליות ולעיתים בכך להפחית את שכיחות ועוצמת ההתקפים.
היפרוונטילציה היא נשימה מהירה או יתרה, המביאה לסילוק מוגבר של פחמן דו-חמצני (CO2) המדרדרת את רמתו בדם. לעיתים קרובות, היפרוונטילציה מתרחשת עקב מצבי חרדה או דחק. על פי תיאוריות קוגניטיביות התנהגותיות של פאניקה, ההפעלה הרגשית מובילה להיפרוונטילציה, המגבירה את ה-pH בדם.
עלייה זו מובילה למפל של תסמינים סומטיים לא נוחים המתפתחים בפתאומיות ומגיעים לשיאם תוך 10 דקות. אנשים החווים תסמינים אלה חשים לעתים קרובות חסרי אונים ומפוחדים, ובכך מחמירים את ההיפרוונטילציה שלהם.
היפרוונטילציה לרוב מלווה שתחושה שאין אוויר, תחושה זו מגבירה את הרצון לשאוף אויר ובכך מחמירה את מעגל ההיפרונטלציה ויוצרת מעגל אכזרי שמוביל להתקפי פאניקה.
לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657
American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). Washington, DC: Author.
Delara, M., McMillan, D. E., Nickel, N. C., W‘t Jong, G., Seitz, D. P., & Mignone, J. (2021). Early life exposure to antibiotics and the risk of mood and anxiety disorders in children and adolescents: A population-based cohort study. Journal of Psychiatric Research, 137, 621-633.
Jorm, A. F., & Ross, A. M. (2018). Guidelines for the public on how to provide mental health first aid: narrative review. BJPsych open, 4(6), 427-440.
khan Lodhi, M. A. (2018). ANXIETY ATTACKS AND DISORDERS. Indep Rev, 20, 1-6.
Lelieveld, I., Storre, G. J., & Sahand Mohammadi Ziabari, S. (2020). A temporal cognitive model of the influence of … on test anxiety. In Fourth International Congress on Information and Communication Technology (pp. 331-345). Springer, Singapore.
Lundin, L. (2020). Online narratives about panic attacks: Interpreted within a psychodynamic framework. Social Work in Mental Health, 18(3), 349-365.
Olaya, B., Moneta, M. V., Miret, M., Ayuso-Mateos, J. L., & Haro, J. M. (2018). Epidemiology of panic attacks, panic disorder and the moderating role of age: results from a population-based study. Journal of affective disorders, 241, 627-633.
Pompoli, A., Furukawa, T. A., Efthimiou, O., Imai, H., Tajika, A., & Salanti, G. (2018). Dismantling cognitive-behaviour therapy for panic disorder: a systematic review and component network meta-analysis. Psychological medicine, 48(12), 1945-1953.
Pourhamzeh, M., Moravej, F. G., Arabi, M., Shahriari, E., Mehrabi, S., Ward, R., … & Joghataei, M. T. (2021). The roles of serotonin in neuropsychiatric disorders. Cellular and Molecular Neurobiology, 1-22.
Strawn, J. R., Mills, J. A., Suresh, V., Peris, T. S., Walkup, J. T., & Croarkin, P. E. (2022). Combining selective serotonin reuptake inhibitors and cognitive behavioral therapy in youth with depression and anxiety. Journal of Affective Disorders, 298, 292-300.
Tavel, M. E. (2021). Hyperventilation syndrome: Why is it regularly overlooked?. The American Journal of Medicine, 134(1), 13-15.
Barlow, D.H & Craske, M.G (2007). Mastery of your anxiety and panic (fourth ed). Oxford university press.
Barlow, D. H & Cerny,J (1988). Psychological treatment of panic, treatment manuals for practitioners. New York: Guilford Press.
Barlow, D.H. (1988). Anxiety and its disorders: The nature and treatment of anxiety and panic. New York: Guilford Press.
Clark, D.M. (1989). Anxiety states. Panic and generalized anxiety. In Hawton, K., Salkovskis, P.M., Kirk, J., & Clark, D.M. (eds.) Cognitive behavior therapy for Psychiatric problems. A practical guide. Oxford: Oxford Medical Publications.
Wells, A. (1997). Cognitive therapy of anxiety disorders. A practice manual and conceptual guide. New York: John Wiley & Sons.
פסיכולוג קליני מומחה מדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול ב OCD, הפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.
