הריון הוא אירוע חיים מרכזי המלווה בשינויים רבים. בין אם רואים אותם ( שינויים בנראות, ובאורח החיים) ובין אם לא (שינויים הורמונליים, פיזיולוגיים ורגשיים). ריבוי השינויים מגביר את הפגיעות של האשה לחוות קשיי הסתגלות, מועקה וסטרס שעלולים לתרום להיווצרות דיכאון בכל שלב בתהליך (במהלך ההריון, אחרי לידה, בהסתגלות לאמהות). במאמר זה נתמקד בתסמינים של דיכאון במהלך הריון לרבות השפעותיהם האפשריות על העובר, תוך הבחנה בינם לבין קשיים המהווים חלק אינטגרלי מהריון, ונציע דרכים להתמודד איתם.
באופן יחסי, דיכאון במהלך הריון הוא תופעה שאיננה ידועה ומדוברת דיה, על אחת כמה וכמה בהשוואה לדיכאון לאחר לידה. הייצוג המועט שיש לתופעה זו – בתקשורת, במדיה, באמנות ובשיח החברתי – אינו משקף כלל את המציאות ואת השכיחות הרבה של התופעה בקרב נשים בכל העולם. מחקרים שנעשו ברחבי העולם, מצביעים על כך שבין 20 ל-25 אחוז מהנשים ההרות חוות דיכאון במהלך ההריון (כלומר, אחת מכל ארבע או חמש נשים בהריון), וכ-15% מתוך נשים אלו מדווחות על תסמינים ברמת חומרה גבוהה אשר מובילה לפגיעה ניכרת בבריאות הנפשית, והפיזית ויכולת התפקוד. התפלגות הדיכאון במהלך ההריון אינה שווה בין מדינות שונות. במדינות בהן המצב הסוציו אקונומי הינו גבוה – שכיחותה נמוכה ביחס למדינות מתפתחות ועניות יותר.
כאשר בוחנים את הגורמים המגבירים את הסיכון של אישה הרה לחוות דיכאון, ניתן להתייחס לגורמים שונים הקשורים למצבה הנפשי, גופני, חברתי, כלכלי, זוגי ומשפחתי של האישה ועל יחסי הגומלין שלהם.
אחד מהגורמים שנמצאו כמשפיעים ביותר על הסיכון לדיכאון במהלך ההריון, הוא היסטוריה משפחתית ואישית של מחלות נפש. נשים אשר חווה דיכאון לפני ההריון, נמצאות בסיכון מוגבר פי 10 לדיכאון חוזר בהריון בהשוואה לנשים בהריון שלא חוו בעברן דיכאון.
להיסטוריה של האישה ההריונית ישנה השפעה על הסיכון שלה לחוות דיכאון במהלך ההיריון. אישה אשר חוותה הפלות קודמות, סיבוכים בלידה או בהריון בעבר, עלולה להיות בסיכון מוגבר לדיכאון במהלך ההריון.
בין הגורמים המשפיעים על הסיכון לדיכאון נמצאים השינויים ההורמונליים שעוברת כל אישה במהלך ההריון. שינויים חדים אלו מלווים בתחושות של עוצמות רגשיות, המציפות את האישה ללא הכנה בפחד, חרדה, כאב, חוסר אונים, כעס ועוד. ההצפה הרגשית והקושי לווסת או למצוא פורקן עלולים לגרום למצוקה נפשית של האישה. בנוסף, תסמינים גופניים כמו בחילות, הקאות ועייפות, הפוגעים בחיי היום יום, עלולים לתרום אף הם לסיכון לדיכאון.
בנקודות רגישות אלו במהלך ההריון, האישה זקוקה למערכת סביבתית תומכת, אוהבת ומחזקת. מחקרים שונים מצאו כי כאשר אישה מרגישה בודדה וחסרה בתמיכה חברתית – בין אם זהו המצב באופן אובייקטיבי (למשל, במצבים בהן נשים נכנסות להריון באופן יחידני, ללא שותפים או ללא תמיכה משפחתית) ובין אם זו החוויה הסובייקטיבית של האישה – היא נמצאת בסיכון מוגבר לדיכאון. הנקודה החשובה בתמיכה החברתית איננה כמות האנשים שסובבים את האישה, אלא תחושת התמיכה שהיא מקבלת, היכולת שלה להרגיש נראית, מקובלת, אהובה ובטוחה בתוך הטלטלות שהיא חווה.
מחקרים שונים מצביעים על כך שגיל צעיר במיוחד (פחות מ-25 שנים במחקרים מסויימים או פחות מ-20 שנים באחרים) מהווה גורם של סיכון מוגבר לדיכאון במהלך ההריון. לעומת זאת, מחקרים אחרים מצביעים על הסיכון המוגבר שעלול להיות לחוות דיכאון בהריון בגיל מאוחר. ייתכן כי הגיל אינו מהווה פקטור בפני עצמו, אלא קשור לגורמים אחרים אשר נפוצים יותר בגילאים השונים, למשל: בקרב נשים הנכנסות להריון בגיל צעיר, קיימת שכיחות גבוהה של רמת הכנסה וכן רמת השכלה נמוכות, אשר נמצאו במחקרים רבים כקשורות לסיכון מוגבר לדיכאון במהלך הריון. כמו כן, בגיל צעיר ישנה שכיחות גבוהה יותר של הריון לא מתוכנן ולא רצוי, אשר מהווה גם הוא אחד מגורמי הסיכון הנחקרים והמוכחים ביותר להתפתחות של דיכאון בהריון. מהצד השני, נשים הנכנסות להריון בגיל מבוגר מתמודדות עם אתגרים שונים אשר עלולים להשפיע על הסיכון שלהן לחוות דיכאון. למשל, נשים בגיל מבוגר נמצאות בקבוצת סיכון לסיבוכים בהריון ובלידה, מה שמשפיע על רמות החרדה והחששות שהן חוות לאורך כל שלבי ההיריון.
למעמד הכלכלי-חברתי של האישה ישנה השפעה על הסיכון לפתח דיכאון במהלך ההיריון. גם על רקע התמודדות לא פשוטה עם מציאות היום יום והצורך לייצר הכנסה, ואולי אף על רקע טרדות וקולות של ביקורת עצמית שעולים במהלך ההריון בהתייחס ליכולת שלהן לכלכל ולדאוג לבריאותו ורווחתו של הילד שיוולד.
בנוסף למצב הכלכלי, מחקרים מצאו כי נשים אשר אינן עובדות במהלך תקופת ההריון נמצאות בסיכון מוגבר לדיכאון. ייתכן כי חוסר היציבות והביטחון הכלכלי הנלווים למצב של אבטלה הם הגורם המשפיע, או בנוסף לכך, העובדה כי היעדרה של עבודה יציבה מהווה גם חוסר במסגרת חברתית. כמו כן, התסכול שיכול ללוות נשים במהלך ההיריון במצבים בהם ההריון היה גורם בעל השפעה (אובייקטיבית או סובייקטיבית, לתחושתן) על יכולת הקבלה, ההתקדמות וההתפתחות המקצועית שלהן, עלול גם הוא להוות גורם לחץ נפשי אשר משפיע על הסיכון לדיכאון.
מחקרים שונים, אשר בחנו את השפעתם של גורמים אלו, גילו כי ישנם גורמי סיכון אשר משפיעים לאורך כל ההריון, כמו למשל כמות ואיכות התמיכה חברתית, בעוד שגורמים אחרים הינם בעלי השפעה ממוקדת יותר בשלב מסוים בהריון. למשל, הריון לא רצוי מהווה גורם סיכון להתפתחות של דיכאון בעיקר בשלבים המוקדמים של ההריון (בשליש הראשון). במהלך השליש השני של ההריון, איכות הזוגיות מהווה גורם בעל השפעה חזקה במיוחד על מצבה הנפשי של האישה ההרה.
בנוסף לכל הגורמים הללו, מחקרים מראים כי בעשרות השנים האחרונות חלה עלייה הדרגתית בשכיחות של דיכאון במהלך הריון. כמובן, ייתכן כי נתון זה אינו מצביע על שינוי מהותי בשכיחות התופעה, אלא על עלייה במודעות, בדיווח ובפניה של נשים הסובלות מדיכאון לאבחון וטיפול במהלך ההריון. יחד עם זאת, ייתכן כי ישנה השפעה גם לשינויים תרבותיים וחברתיים התורמים לשכיחות של תופעה זו. ביחס לתרבויות מסורתיות, הסביבה החברתית המודרנית מאופיינת בתחרותיות ובבידוד חברתי. שני אלו הינם גורמים מהותיים המשפיעים הן על הלחץ ההולך וגובר שחשות נשים להיות מוצלחות, חזקות, יעילות ומתפקדות, ובד בבד, על הירידה בלגיטימציה להודות ב"חולשה", להפגין נזקקות ותלות ולבקש עזרה. כאמור, מתח, לחץ, והיעדר של תמיכה חברתית, הינם כמה מהגורמים המשפיעים ביותר על הסיכון לפתח דיכאון במהלך ההיריון.
בדומה למצבים אחרים של דיכאון, חוויה של דיכאון בזמן הריון באה לידי ביטוי בתסמינים נפשיים כמו עליה בתחושות שליליות של עצב, ייאוש וחרדה וירידה בתחושות חיוביות של שמחה, סיפוק והנאה; תסמינים קוגניטיביים, כמו קשיי ריכוז וזיכרון ודפוסי חשיבה שליליים וקטסטרופליים; תסמינים התנהגותיים, כמו נסיגה חברתית והתבודדות, וכן תסמינים גופניים כמו עייפות מתמשכת, שינויים בתיאבון, כאבים מוגברים ועוד.
כאמור, הריון הוא מצב מורכב – נקודה מטלטלת ומאתגרת בחיים. כל אישה בהריון חווה קשיים רבים בהסתגלות למראה ותחושות גופה המשתנה מיום ליום, האתגרים שבהמשך תפקוד ושמירה על שגרה בתוך הכאבים, המגבלות, ההשפעות ההורמונליות, הדאגה והחששות. בשל כך, פעמים רבות קשה להבחין ולאבחן כי האישה ההריונית לא חווה רק קשיים "נורמליים", אלא מתמודדת עם עוצמות מוגברות, או תסמינים ייחודיים, אשר מצביעים על דיכאון בהריון. אישה הריונית עלולה לחוות תסמינים של עצב, התבודדות, כאבים, קשיים בשינה ושינויים בתיאבון, ולהאמין (היא, סביבתה, ולעיתים אף אנשי הטיפול הבאים עמה במגע) כי מדובר בתסמינים של ההיריון וכי אין שום דבר "יוצא דופן" בחווייתה. חשוב להבחין כי אמנם תסמינים אלו אופייניים בהריון, אך כאשר הם נחווים באופן ממושך לאורך זמן, וכאשר נראה כי הייאוש, הכאב והבדידות הולכים ותופסים חלק ניכר בחייה של האישה- ייתכן כי מדובר בתופעה של דיכאון בהריון אשר אינה מקבלת הכרה ומענה הולם.
דיכאון במהלך הריון הוא מצב נפשי קשה ומורכב, אשר משפיע על האישה ועל סביבתה באופן ניכר. במקרים בהם הדיכאון אינו מטופל כראוי הוא עלול להשפיע באופן שלילי הן על האם, והן על העובר.
מחקרים רבים מצאו כי נשים הסובלות מדיכאון במהלך ההיריון, נמצאו בסיכון מוגבר לחוות דיכאון אחרי לידה. כמו כן, נשים אלו נמצאו בסיכון להפרעות נפשיות נוספות, כמו התמכרות לסמים ואלכוהול.
נשים אשר חווה דיכאון במהלך ההיריון, נמצאו בסיכון גבוה יותר לרעלת הריון, בצקת, שטפי דם וכאבי ראש קשים במיוחד.
על מנת להסתגל לשלבים השונים במהלך ההריון ולשינויים המגיעים עמם, ועל אחת כמה וכמה לאימהות, דרושים כוחות נפשיים ואמונה של האם בעצמה וביכולותיה, וכן תמיכה של הסביבה אשר תגלה חמלה והבנה כלפי הקשיים, הקצב והצרכים שלה לאורך הדרך. דיכאון במהלך ההריון עלול להוביל לפגיעה בדימוי העצמי של האם וביחס שלה לעצמה, והן במידת הסבלנות, הכוחות והאמונה של הסביבה בה כאם.
אחת מההשפעות המורכבות והרות הגורל של דיכאון בהריון, הוא ההשפעה על היכולת של האם לפתח קשר עם העובר הגדל בתוכה ועם עצמה כאם בתהליך של התהוות. דיכאון אשר אינו מטופל כראוי עלול להוביל להתפתחות של מטען רגשי מורכב ונפיץ של האם כלפי העובר. קיומן של תחושות מורכבות, שליליות ולעיתים אף עוצמתיות ומפחידות של האם כלפי העובר איננה מהווה עדות לדיכאון או פתולוגיה מכל סוג שהוא. כל אישה חווה זאת ברגעים שונים במהלך ההריון. יחד עם זאת, כאשר העוצמות והתכיפות של תחושות אלו גבוהה במיוחד וצובעת את מערכת היחסים של האישה עם עצמה ועם העובר, והיא אינה מקבלת תמיכה מתאימה שתסייע לה בהתמודדות, עלולות להיות לכך השפעות שליליות ניכרות.
כיום ידוע כי לא רק למצב הפיזי, אלא גם למצב הנפשי של האם במהלך ההריון ישנה השפעה חשובה על ההתפתחות התקינה והבריאה של העובר והוולד. אחד הממצאים אשר חוזרים שוב ושוב הוא הקשר בין רמות מוגברות של דיכאון שחווה האם במהלך תקופת ההריון, לבין פגיעה בהתפתחות המוחית והמוטורית של העובר. מחקרים שונים מצאו כי בקרב תינוקות לאימהות אשר חוו דיכאון במהלך ההיריון, ישנה שכיחות גבוהה יותר תופעות כמו: פגות (לידה מוקדמת), משקל לידה נמוך, סיכון להתפתחות בעיות התנהגותיות והתפתחותיות.
במרבית המקרים, דיכאון הוא הפרעה קשה, ולא מצב שחולף ונעלם מעצמו. על אחת כמה וכמה במצב של דיכאון במהלך הריון. לאחר הלידה, האישה חווה שוב טלטלות הן ברמה הגופנית והן ברמה הנפשית, מה שמוביל לכך שנשים אשר חווה דיכאון במהלך ההריון לא נוטות להחלים באופן ספונטני לאחר הלידה, אלא דווקא נמצאות בסיכון מוגבר מאד לדיכאון אחרי לידה. על כן, נדרש טיפול מתאים אשר יסייע לאישה להחזיר לעצמה את הכוחות, התקווה, תחושת הערך העצמי, להתמודד עם האתגרים של ההריון ולהכין את עצמה לאתגרי האמהות.
קיים מגוון של טיפולים פסיכולוגיים אשר נותנים מענה למתמודדות עם דיכאון במהלך ההריון. נשים שונות בעלות חוויות, העדפות וכן דרגות חומרה שונות של סימפטומים דיכאוניים, יוכלו להיעזר בסוגים שונים של טיפולים.
אחד הטיפולים היעילים ביותר בהתמודדות עם דיכאון הוא טיפול קוגניטיבי התנהגות (CBT). זהו טיפול קצר מועד וממוקד בעל יעילות גבוהה בהתמודדות עם הסימפטומים והפגיעה בתפקוד במצבים של דיכאון במהלך ההריון. התהליך הטיפולי כולל מספר שלבים:
התסמינים של דיכאון במהלך הלידה דומים לדיכאון מאג'ורי, ועל כן טיפול תרופתי עשוי בהחלט להיות יעיל. מחקרים שונים אשר בחנו את השפעת התרופות במהלך הריון, לא הראו סיכונים משמעותיים לעובר בשימוש בתרופות כמו SSRI. כמו כן, רופאים אשר ממליצים לאישה הרה ליטול טיפול תרופתי מסוים, עושים זאת תוך התחשבות בסיכונים, בתופעות הלוואי ובאזהרות הנדרשות.
יחד עם זאת, חלק מהנשים מדווחות כי בשל חשש מהשפעה של התרופה על העובר, גם אם מדובר בסיכון נמוך במיוחד, הן מעדיפות להימנע משימוש בתרופות. דבר זה מדגיש את החשיבות של טיפולים פסיכולוגים ככלי מרכזי לליווי, סיוע וחיזוק של נשים המתמודדות עם דיכאון במהלך ההריון.
חשוב לציין כי לעיתים לא ניתן להסתפק בטיפול פסיכולוגי, ונדרש שילוב של תרופות פסיכיאטריות. שילוב זה, במיוחד במצבים של דיכאון קשה, נחשב ליעיל ביותר. טיפול פסיכולוגי דורש מהמטופלת לגייס מוטיבציה ולהשקיע משאבים רבים בתהליך. למרבה הצער, המצב הדיכאוני קשור באופן הדוק בירידה בכוחות וביכולת ההתמדה של מי שסובלת, מה שעלול להוביל פעמים רבות לנשירה מהטיפול הפסיכולוגי והחמרה של הדיכאון. שילוב של טיפול תרופתי עשוי לסייע, בכך שיביא להפחתה מהירה יחסית בעוצמות המצוקה והסימפטומים הדיכאוניים. ההקלה בעוצמת הרגשות השליליים, והעליה ברמת האנרגיה והכוחות הנפשיים, עשויה לסייע למטופלת להתגייס, להשקיע ולהיעזר באופן אפקטיבי יותר בטיפול הפסיכולוגי.
Lee, A. M., Lam, S. K., Lau, S. M. S. M., Chong, C. S. Y., Chui, H. W., & Fong, D. Y. T. (2007). Prevalence, course, and risk factors for antenatal anxiety and depression. Obstetrics & Gynecology, 110(5), 1102-1112.
Yin, X., Sun, N., Jiang, N., Xu, X., Gan, Y., Zhang, J., … & Gong, Y. (2021). Prevalence and associated factors of antenatal depression: Systematic reviews and meta-analyses. Clinical psychology review, 83, 101932.
Míguez, M. C., & Vázquez, M. B. (2021). Risk factors for antenatal depression: A review. World Journal of Psychiatry, 11(7), 325.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.