פוביה מהקאה – ממצאים מחקריים ששווה להכיר

מהי פוביה מהקאה?

 

פחד מהקאה הוא פוביה ספציפית שמופיעה במדריך האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-V). לרוב, אנשים הלוקים בהפרעה חוששים מהקאה בציבור יותר מאשר מהקאה כשהם לבדם. חרדה זו אופיינית יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים, והיא נחשבת נדירה יחסית. עבור אנשים הסובלים מפוביה זו, תחושות פיזיות אשר כולנו חווים באופן יום יומי, כמו פעילות בקיבה ובחילות קלות, עלולות להוות טריגר לחרדה משמעותית. כך, אדם הסובל מפוביית הקאה עלול לפחד ממפגש עם אדם חולה ("מה אם אדבק ממנו?"), להירתע עד מאוד מארוחה במסעדה ("מה אם יש במסעדה בעיית היגיינה וכך אחטוף וירוס הקאות?") ואף להימנע מקשרים זוגיים שעשויים להוביל לחתונה וילדים ("מה אם יהיו לי בחילות ואקיא בהיריון?" או "מה אם יהיו לה בחילות והיא תקיא?").

 

פוביה ספציפית מהקאה היא פוביה שנחקרה מעט יחסית לפוביות ספציפיות אחרות. לשמחתנו, לאחרונה התפרסמה סקירה ספרותית שמתארת בהרחבה את הפוביה: מהם הגורמים לה? מהן ההשלכות הנפוצות שלה? מהו הטיפול המומלץ בפוביה? ועוד ועוד. במסגרת הסקירה, החוקרים איתרו 385 מאמרים שעסקו בנושא ומתוכם בחרו 24 מאמרים מעמיקים במיוחד אשר נכללו בסקירה עצמה. 24 המאמרים הללו עסקו בנושאים הקשורים לפוביה מהקאה ישירות, אך גם למאפיינים השונים שלה, כמו התנהגויות בטחון שכיחות (התנהגויות שנעשות על מנת להימנע ממפגש עם טריגרים המעוררים את הפחד מהקאה). חלק מהמאמרים עסקו בגורמים הנפוצים לפוביה ובשכיחותה באוכלוסיה, הן בפני עצמה והן במקביל להפרעות אחרות. המאמרים עסקו גם בדרך הנכונה להעריך ולאבחן את הפוביה וכמובן בפיתוח טיפולים פסיכולוגיים אשר יהיו יעילים בהפחתת הסימפטומים של ההפרעה.

 

 פוביה מהקאה

 

מהם המאפיינים העיקריים של הפוביה?

 

מהמאמרים שנסקרו עלה כי בערך מחצית מהאנשים הסובלים מפוביה מהקאה הכי חוששים שהם יקיאו בעצמם, בעוד שכשליש מהם חוששים שהם יקיאו בעצמם או שאחרים יקיאו בנוכחותם באותה המידה. ברוב המקרים, הסובלים מההפרעה דיווחו על תחושות לא נעימות בבטן ותחושת בחילה כמעט כל יום. תסמינים אלו נוטים לגבור כאשר האנשים נמצאים תחת לחץ גבוה. על אף שתחושת בחילה איננה מובילה בהכרח להקאה, היא מקושרת לתחושות לחץ וחוסר נוחות גבוהות. ייתכן שקישור זה נובע מהערכה שגויה של האדם שתחושת הבחילה היא סימן למצב סכנה מתקרב, מה שמוביל להתנהגויות בטחון (שתכליתן לנסות להפחית הסיכון להקאה) ולהימנעות מסיטואציות שבהן האדם עלול להקיא או שאחרים עלולים להקיא לידו). אנשים הסובלים מההפרעה נוטים להיות רגישים במיוחד לתחושת גועל. כמו כן, נמצא שיש להם צורך גבוה ביותר בשליטה, בייחוד בסיטואציות שקשורות לבריאות. הסובלים מההפרעה מקשרים בין הקאה לבין אובדן שליטה על תפקודים גופניים ועל בריאותם, ותחושה זו היא סימן לאסון וסיכון נוראי על פי הפרשנות (המוטה) שלהם. החשש מהקאה נקשר לשלושה תכנים עיקריים: 1 – החשש להידבק ולחלות במחלה מסוכנת, 2 – החשש לאבד שליטה, ו3 – החשש להיות בפאניקה.

 

בנוסף, פחד מהקאה נמצא מקושר לזיכרונות פולשניים של אירועים שליליים הקשורים לחוויית ההקאה. במילים אחרות, זיכרונות של הקאה בעבר עלולים להיות מופעלים כאשר האדם חווה תחושת בחילה, מה שמעלה את תחושת האיום. מעניין לדעת שכמעט שליש מהאנשים שסובלים מחרדת הקאה חווים זיכרונות פולשניים של חוויות הקאה טראומטית מהעבר, וכמעט חצי מהאנשים הללו חווים זיכרונות פולשניים שכללו תחושת בחילה מאירועי הקאה מהעבר. יתר על כן, פלאשבקים (סוג של זכרונות בהם האדם מרגיש שהוא חווה את האירוע פעם נוספת בהווה) של קול, ריח ותחושות גופניות הקשורות לחוויה השלילית הראשונית תורמים לשימור ואף להחמרת הפחד מההקאה. בדומה למודלים קוגניטיביים שמנסים להסביר הפרעות חרדה אחרות, גם כאן תחושות גופניות נורמליות וזכרונות עבר מפורשים בצורה שלילית קיצונית, מה שמקשה על ההתמודדות היעילה עם מקור החרדה.

 

התנהגויות ביטחון (שכפי שצוין תכליתן לנסות להפחית או למנוע את הסיכוי להקיא) והימנעויות נפוצות בפוביה מהקאה הן: הימנעות מאכילה מרובה, עיסוק מוגזם בתאריך תפוגה של אוכל (על מנת להימנע ממצב שבו האדם אוכל מזון מקולקל, מה שעלול להגביר את הסיכוי להקאה), רחיצה מוגזמת של הידיים, חיפוש אישורים מהסביבה שאין סיכוי שנדבק בוירוס בטן כלשהו או שהמזון מקולקל, שימוש מוגבר בתרופות כנגד בחילה והורדת חומציות, הימנעות מאנשים שיכורים או חולים, ממפגש עם נשים בהריון, מנסיעה בכלי תחבורה שבהם הנסיעה עשויה להיות מטלטלת (רכבות, ספינות, מטוסים). כל אלו נוטים לצמצם את חייו של האדם, לפגוע באיכות החיים שלו וביכולת שלו להתנהל בעבודה, במשפחה, בחוגים החברתיים ובשעות הפנאי שלו. להתנהגויות אלה יש לעיתים דמיון רב עם התנהגויות טקסיות שמאפיינות את ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית (OCD).

 

פוביה מהקאה

 

חוץ מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, אנשים הסובלים מפוביית הקאה נוטים לסבול גם מהתקפי פאניקה בשכיחות גבוהה יחסית. הן בפוביית הקאה והן בהפרעת פאניקה, הסימפטומים יכולים להיות פחד מחנק, עילפון, ואף מוות כתוצאה מהקאה. לעתים קרובות התקפי הפאניקה מתרחשים בסיטואציות אשר קשורות להקאה בדרך כלשהי, אך לא תמיד. לבסוף, בשל העובדה שרבים מהסובלים מפוביה מהקאה חוששים להקיא בפומבי יותר מאשר כאשר הם נמצאים לבד, נראה שקיים קשר גם בין הפוביה לבין חרדה חברתית (שמתאפיינת, בין היתר, בפחד מהערכה שלילית ובתחושת בושה מאחרים).

 

כל המאמרים שנסקרו מצאו כי ישנו אחוז גבוה יותר של נשים הסובלות מהפרעה זו, ביחס לגברים (בפער של 1 ל5!). אמנם נשים נוטות לסבול מפוביות ספציפיות יותר מגברים, אך בפוביה מהקאה הפער המגדרי גדול במיוחד- טרם ידוע מדוע. זאת ועוד, כ-48% מהסובלים מהפרעת אכילה כלשהי אובחנו גם כסובלים מפחד מהקאה.

 

איזה טיפולים נמצאו יעילים לפחד מהקאה?מבחינת טיפול בפוביה מהקאה, רוב המחקרים הקליניים שנערכו בתחום הצביעו על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא הטיפול היעיל ביותר בפוביה זו. כמו כן, טיפול התנהגותי, טיפול בהיפנוזה וטיפול באמצעות חשיפה בדמיון גם נמצאו יעילים בטיפול בהפרעה. ממצא מעניין במיוחד היה שטיפול קוגניטיבי התנהגותי באמצעות האינטרנט תרם גם הוא להפחתה משמעותית בסימפטומים של ההפרעה.

 

איך מטפלים בפוביה מהקאה?

 

הטיפול המומלץ להפרעה זו הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי מותאם לבעיה הכולל חשיפה הדרגתית. עם זאת, אנשים רבים מאלו הסובלים מפחד זה מסרבים להיחשף להקאה (על פי סקר שנערך לאחרונה, רק 6% מאוכלוסיית האנשים הסובלים מהפוביה הזו מוכנים להיחשף להקאה, 54% לא מוכנים לכך כלל ו36% מוכנים לשקול את העניין). לכן טיפול מותאם צריך לכלול הכנה מתאימה! טיפול קוגניטיבי התנהגותי מותאם כולל שינוי הדרגתי של תפיסות שליליות לגבי המסוכנות של חשיפה להקאה או הקאה, לצד הליך הדרגתי של חשיפה, הפחתת הימנעויות והורדה הדרגתית של התנהגויות הביטחון, הכל בקצב הדרגתי שמתאים למטופל. לסיכום, פוביה מהקאה היא פוביה ספציפית ייחודית שלא נחקרה מספיק עד כה. למרות זאת, הממצאים המחקריים שכן קיימים מעידים על כך שהטיפול המומלץ להפרעה זו הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי המבוסס על חשיפות הדרגתיות למקור הפחד.

 

אז אם המחשבה על הקאה גורמת לכם לבחילה, צרו קשר עוד היום!

 

הכתבה מבוססת על-Keyes, A., Gilpin, H. R., & Veale, D. (2017). Phenomenology, epidemiology, co-morbidity and treatment of a specific phobia of vomiting: A systematic review of an understudied disorder. Clinical psychology review.‏

 

לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657

 

Similar posts
Call Now Button