מאת: דן סאקס וד"ר דני דרבי
מידי פעם אנו נתקלים באנשים עם טיקים בולטים כגון מצמוצי עיניים תכופים, או תנועות אף בולטות. מקרים אלו נראים לנו נדירים, אך למעשה, הפרעת טיקים יכולה לבוא במגוון תצורות, והיא נפוצה למדי. 'הפרעת טיקים מתמשכת' (ובאנגלית: ‘Chronic Tic Disorder’) הינה למעשה משפחה של הפרעות נוירו-פסיכולוגיות המשפיעות על כ1.5%-3% מאוכלוסיית הילדים, ומעט פחות אצל מבוגרים. המפורסם שבין תופעות אלו הינו 'סינדרום טורט'(Tourette’s Syndrome) , המתבטא בשילוב מספר טיקים, ובמקרים נדירים יותר גם בפליטה בלתי נשלטת של מילים ואף משפטים שלמים. הסובלים מטיקים מבצעים התנהגויות חוזרות אלו באופן שמרגיש בלתי נשלט, לרוב בעקבות תחושות של דחף, עקצוץ או אי נעימות בגוף. הסיבה שאנחנו לא מודעים לשכיחות של הפרעות הטיקים, היא המגוון שלהם, והעובדה שטיקים רבים אינם בולטים כל כך.
סיבה נוספת לחוסר המודעות לטיקים היא הדמיון והחפיפה עם הפרעות נוספות. טיקים לעיתים קרובות מופיעים יחד עם הפרעות נוספות, כאשר השילובים השכיחים ביותר הם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), המופיעה אצל כ30% מהסובלים מטיקים, והפרעת קשב המופיעה אצל כ20% מהמקרים. כאשר ישנה התרחשות של יותר מהפרעה אחת בו זמנית, חשוב לבחון אילו מההפרעות מהוות פגיעה גדולה יותר בתפקוד וברווחה הנפשית על מנת לדייק בבחירת סדר העדיפויות הטיפולי.
טיקים מתקיימים במגוון עשיר של סוגים. ישנם טיקים מוטוריים, הכוללים תנועות של אברים בפנים או בגוף, כמו משיכה באף, מצמוץ, או הרמה של הכתפיים. ישנם גם טיקים ווקאליים, הכוללים יצירת צליל, כגון כחכוך בגרון, הפקת קול קצר בגרון או מהשפתיים, וכן קולות שמיוצרים מנשיפה באף. טיקים אלו, המכונים 'טיקים פשוטים', יכולים להצטרף יחד למה שמכונה 'טיק מורכב', שכשמו מורכב ממספר טיקים המבוצעים ברצף. לדוגמא, יתכן טיק מורכב של כחכוך בגרון המלווה תמיד או לעיתים קרובות במשיכה מהאף עם קול נשימה חזק, ולאחריה מצמוץ ומשיכה בכתפיים.
רשימת טיקים לדוגמא:
- מצמוצי עיניים
- תנועות עיניים
- תנועות פה
- תנועות אף
- תנועות או הבעות פנים
- תנועות או הבעות עם הראש
- עיוותי פנים
- תנועות כתפיים (למשל להניע את הכתף בצורה מעגלית)
- תנועות ידיים
- משיכת כתפיים
- תנועות זרוע
- הוצאת קנאקים
- טיקים בכתיבה
- תנוחות דיסטוניות או לא נורמטיביות
- כיווץ הבטן
- התכופפות או הסתובבות מהבטן
- תנועות רגל או אצבעות רגליים
- התנהגויות כפייתיות תלויות טיק (נגיעה, נקישה, טיפוח עצמי, יישור עצמי)
- קופרופרקסיה (מחוות גסות)
- פגיעה עצמית כפייתית
- קבוצות של טיקים פשוטים
- טיק ווקאלי פשוט
- צלילים ורעשים (שיעול, ניקוי הגרון, הברות, נשיפות אף, צלילי חיות מילים)
- אקולליה (חזרה על מילים של אחרים)
- קופרולליה (מילים גסות)
- פלילליה (חזרה על המילים של עצמך)
- דיבור חסר עקבות
עבור רבים, טיקים אלו קיימים מבלי שתהיה אליהם מודעות כלל. טיקים יכולים להיות בלתי נראים, וחסרי השפעה על מרקם החיים של אנשים. טיק בפני עצמו איננו דבר שמחייב טיפול. הפניה לטיפול מתקיימת לרוב כאשר הטיק מפריע בתחום חיים כלשהו. לעיתים טיקים של מצמוץ יכולים להפריע בנהיגה או בצפייה בסרט, טיקים ווקאליים יכולים להפריע לחברים לכיתה, וטיקים של תנועות פנים יכולים ליצור מבוכה חברתית וקושי לשהות בסביבה לא מכילה שלא מבינה את סיבת הטיק. עבור ילדים במסגרות לימוד, מורים יכולים לעיתים לחשוב שתנועות הנובעות מטיק מבטאות חוסר סבלנות של תלמיד, וכך ילדים שאין בכוונתם להפריע כלל מקבלים יחס של ילדים בעייתיים.
הטיפול בהפרעות טיקים מתחיל לאחר בירור נוירולוגי, שבו רופא מאשר שאכן מדובר בהפרעה ממשפחת הפרעות הטיקים הכרוניות. לעיתים, רופאים ימליצו לילדים בגילאים צעירים (עד גיל 10 לרוב) להמתין ולראות אם הטיק חולף מעצמו, ורק לאחר מכן לשקול פניה לטיפול. הטיפול המקובל להפרעת טיקים הינו טיפול התנהגותי ברובו, ומורכב משלשה חלקים מרכזיים: העלאת מודעות, הטמעת התנהגות מתחרה וחיזוקים סביבתיים. בפסקאות הבאות נציג כל אחד ממרכיבים אלו.
העלאת מודעות: תחילתו של כל טיפולי פסיכולוגי, ובמקרה של טיקים הדבר משמעותי במיוחד, כולל העלאת מודעות לבעיה. אם שמתי לב למצמוצים רק אחרי שחבר העיר לי, יהיה לי קשה מאוד לשנות את ההתנהגות בשגרה. מסיבה זו, המפגשים הטיפוליים יכללו העלאת מודעות לטיקים, ולתחושה המקדימה לטיקים. אייל, מטופל שהגיע אלינו עם מגוון טיקים מוטוריים וקוליים, שם לב שמדובר בטיקים רק לאחר שנכנס לעבודה חדשה בחלל משותף ואחרים התלוננו על הרעש. במהלך הפגישות, הוא התבקש לציין כל פעם שביצע טיק, ולמד לזהות את התחושות שקדמו לטיק, במקרה שלו תחושות של גירוד ומתח סביב הפה, וכן תחושה של יובש בעיניים קדמה לטיק שביצע.
התנהגות מתחרה: לאחר שאנו נהיים מודעים יותר לטיקים שלנו, המטפל והמטופל בונים יחד התנהגות מתחרה. התנהגות זו צריכה להיות אחת שלא מאפשרת את ביצוע הטיק, ובאותה העת לא פוגעת בתפקוד היומיומי. במקרה של אייל, נשימה דרך האף לא אפשרה לו לבצע את הטיק הווקאלי והצרה קלה של העיניים לא אפשרה לו לבצע את הטיק של גלגול העיניים. לאחר שתרגל את ההתנהגויות המתחרות יחד עם המטפל, הוא החל בתהליך ההטמעה שלהם בשגרה.
חיזוקים סביבתיים: טיפול בטיקים יכול להיות לעיתים מאתגר, ואתגרים אלו יכולים להוביל לתסכול או תחושה שהמאמץ לא משתלם. הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תחושות אלו היא בחיזוקים מהסביבה. את החיזוקים ניתן לקבל מהסביבה הכללית ("לא העירו לי היום על הטיקים הווקלים בעבודה"), או מהסביבה המידית (בת זוגתו של אייל החמיאה לו והודתה לו על כך שהפסיק להרעיש ברחבי הבית עם טיקים קולניים). חיזוקים מהסביבה ומאחרים נותנים לנו כוח להמשיך ולהתמיד, ומגבירים את הסיכוי שנבצע את ההתנהגות המתחרה במקום הטיק.
יחד עם הטיפול הממוקד בטיקים, לעיתים קרובות משלבים גם מרכיב טיפולי ש'מושאל' מהטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית ונקרא חשיפה ומניעת תגובה. בטיפול זה לומדים באופן שיטתי כיצד להרגיש את התחושה המקדימה לטיק, מבלי להגיב לה. תרגילי חשיפה ומניעת תגובה יעילים מאוד בהפחתה של עוצמת הטיק, בדומה לאופן שבו החשיפה מפחיתה את עוצמת הדחף להתנהגויות טקסיות בOCD.
טיפול בהפרעת טיקים הינו טיפול ממוקד וקצר, בו ניתן לראות תוצאות כבר לאחר כשלושה או ארבעה מפגשים, ובמקרים רבים הטיפול מסתיים לאחר חודשיים-שלשה. טיפול זה נחשב גם טיפול יעיל מאוד, כאשר מספר מחקרים מצאו שיעורי החלמה גבוהים, שנשמרו אצל 80% מהנבדקים גם לאחר מספר חודשים. עם זאת, ההצלחה של הטיפול איננה מובטחת, וטמונה בבחירת שינויים התנהגותיים נכונים, וביכולת להתמיד בשינויים אלו. מסיבה זו, מומלץ מאוד לפנות לטיפול אצל מטפלים עם ניסיון בטיפול בטיקים. מטפלים אלו ידעו לכוון אתכם לשינויים התנהגותיים נכונים, ויתנו בנוסף גם את התמיכה הנדרשת על מנת להתמודד עם החששות והתסכולים שהתהליך יכול לכלול.