"המונח "דיכאון לאחר לידה" שגור כבר בשפה היומיומית, אך מה לגבי דיכאון לאחר הפלה? משום מה כמעט ואף אחד לא מדבר על כך. רק לאחר האובדן שלי, נחשפתי לעובדה כי אני לא שם לבד במערכה. נשים רבות חוות סיפורי אובדן בשלבים שונים של ההריון. נשים רבות חוות דיכאון לאחר הפלה וחרדה מפני ההריון הבא. זהו הסיפור שלי.
לפני כארבעה חודשים הייתי אמורה לחגוג יום הולדת שנה לבתי. אין לי בת. ההריון הסתיים לפתע באמצע הטרימסטר השני בלי שום התראה מוקדמת, בלי שום סימן. הכל היה תקין עד שיום אחד ליבה הקטן הפסיק לפעום, הסיבה לא ידועה. איך אמורים להתמודד עם הריון ראשון שמסתיים בעובר מת? לי לא היו תשובות, רק כאב אחד גדול.
הריון, במרבית המקרים, נתפס כדבר טבעי, משמח ובעיקר מרגש. לאחר אובדן, הריון מוצלח, כזה שמסתיים בלידה של תינוק חי, הופך להיות בלתי ניתן להשגה, מעט עצוב (תזכורת להריון האחר שאבד) ובעיקר מעורר המון המון חרדה. כך לפחות אני הרגשתי. מלבד ים העצב בו שקעתי, לא יכולתי להבין איך עושים זאת שוב? איך אוכל להתמודד עם הריון נוסף כאשר התמונה היחידה שתקועה אצלי בראש היתה התמונה של העוברית שלי ללא הדופק, המילים היחידות שמהדהדות בראשי היו מילותיו של הרופא: "מצטער, אין דופק".
כך בעודי נעה בין עצב בלתי ניתן להכלה לבין חרדה עצומה מהאפשרות שאאלץ להתמודד עם הפלות נוספות בעתיד, ניסו האנשים הקרובים שמסביבי והקרובים פחות להוות מקור לתמיכה ולנחמה. שיחות "העידוד" תמיד נפתחו באותו משפט: " כן, זה קורה להרבה…" אחרי התחלה זו הגיע סיפור אובדן שהם שמעו מגוף ראשון, שני, שלישי וכולי… מיותר לציין שסיפורים אלו לא היוו מקור לנחמה אלא מקור לחרדה. כל סיפור שהתווסף למאגר הגביר את רמת החרדה שלי מפני הריון נוסף. שמעתי על כל האסונות האפשריים, והכי גרוע, שמעתי על אותן נשים אשר עברו מספר אובדנים. כך אותן שיחות עידוד, לכאורה, מבלי להתכוון, הפכו להיות המקור הראשי שלי לזריקות חרדה. מעבר לכך, הרגשתי שאף אחד לא מבין אותי, הרי כולם מצליחים להגיד בדיוק את הדברים הלא נכונים. לא יכולתי לשמוע יותר על אסונות שפקדו אחרות ולא יכולתי לשמוע יותר את המשפט "בפעם הבאה הכל יהיה בסדר". איך יהיה בסדר? הרי רק עכשיו סיפרת לי על החברה שעברה כבר שלוש הפלות?!
התחושה עמה הסתובבתי באותם ימים היתה שאין מקום לעצב הגדול אותו אני חווה. סיפורי האובדן, בהם הוצפתי, העלו בי את התחושה כי האנשים סביבי מאותתים שאין מקום לעצב, זה הרי קורה להרבה… בנוסף, כולם העלו פיתרון פשוט לאסון, להיכנס מיד להריון. הריון חדש יחליף את זה שאבד. כבר בבית החולים, ביום של האשפוז, בן זוגה של האישה ששכבה לצידי אמר: "תזרקי את כל המסמכים של ההריון הזה, הכל לפח, ותיכנסי להריון חדש כך שעד סוף השנה הזו תלדי". האם השמדה של כל מסמך תמחק מראשי את השמחה על הריון ראשון, את הפעם הראשונה שראיתי אותה משתוללת בבטני כאשר ניסו למדוד את הנוזל בעורפה או את התמונה מסקירת המערכות בה היא מוצצת אצבע ואני מתוודעת בפעם הראשונה שזו בת?"
הרגשתי שאני שוקעת בים של עצב. מדי פעם חלפה המחשבה, אולי הריון נוסף אכן יהווה מקור כלשהו של נחמה? הבעיה הייתה, שמיד עם המחשבה על הריון נוסף, נולדה גם תחושת חרדה גדולה שהניעה אותי מיד לוותר על הרעיון. סיפורי האובדן שספקה לי הסביבה הדהדו בראשי וכל מה שיכולתי לחשוב עליו לא היה התינוק שעשוי להיוולד מהריון נוסף, אלא ההפלה שעלולה להתרחש שוב ומי יודע באיזה שבוע זה יקרה הפעם. איזה סוף נוראי מחכה לי בהריון הבא?"
התנודות בין היגון לחרדה ותחושת הבדידות הקשה שנוצרה בעקבות התחושה שאף אדם בעולם הזה לא יכול להבין את מה שאני עוברת הניעו אותי לחפש עזרה חיצונית. לפני בכלל מחשבות על הריון נוסף אני זקוקה לאוזן קשבת שתכיל את כל המחשבות והרגשות שנוצרים בעקבותיהן, המחשבות הכמוסות שהתביישתי לומר בקול רם אך צרחתי בתוך ליבי "למה דווקא לי?" למה אחרות מסביבי ממשיכות לטפח בטן לתפארת ואילו אני צריכה לקרוא דו"ח פתולוגי של הבת הבכורה שלי, "חלקי עובר תואמים לגיל ההריון ללא ממצאים חריגים"."
פניתי לעזרה, ומהר מאוד בתוך כל האפלה מצאתי נקודת אור שרק הלכה התעצמה והעצימה אותי. בטיפול קיבלתי את הלגיטימציה להתאבל ומנקודת המבט שלי, לא היה מדובר "רק" באובדן הריון אלא באובדן של בת, הבת שלי, שלא זכתה להיוולד ובאובדן הזהות שלי כאימא, זהות אשר נוצרה, מבחינתי, עם הפס הנוסף שהופיע בבדיקה הביתית. בלב ובראש כבר הייתי אימא ובבת אחת כבר לא… בטיפול קיבלתי את ההבנה של האובדן אותו אני חווה, וזו היתה הפעם הראשונה שלא ניסו למחות את דמעותיי אלא אפשרו להן לזרום, והן זרמו וזרמו עד שלאט לאט הן פחתו ופחתו."
מעבר לצורך במקום בו אוכל לעבד את העצב מהאובדן, הייתי זקוקה לאדם שישקף לי תמונת מציאות ריאלית יותר מזו שנוצרה אצלי בעקבות ההפלה. בעקבות ההפלה, הריון שמסתיים בלידת תינוק חי התחיל להיתפס אצלי כדבר בלתי אפשרי. אם אומרים שלידה היא נס, אני חייתי את האמירה הזו. לא הבנתי בכלל איך ייתכן מצב בו כל ההריון עובר בשלום, הרי ישנן כל כך הרבה סכנות בדרך. כל הסיפורים ששמעתי לאחר ההפלה על הריונות שהסתיימו רק עיוותו יותר את תמונת המציאות, מבחינתי, הסבירות לכך שהריון יסתיים בשלום היתה נמוכה יותר מהסבירות לאבד את העובר. תמונת מציאות מעוותת זו רק התחזקה בעקבות חיפושיי האובססיביים באינטרנט אחר סיפורים על הריונות מוצלחים שהגיעו לאחר אובדן. רוב המקרים בהם נתקלתי באינטרנט הכילו שרשרת של הפלות. התעלמתי מכך כי רוב הנשים שחוו לידה מפסיקות להיכנס לפורומים של אובדן. הטיפול אפשר לי לחזור לתמונת מציאות יותר ריאלית. בניגוד לאמירותיהם של אנשים ש"פעם הבאה הכל יהיה בסדר", אמירות שלרוב רק היו מוציאות אותי מדעתי, המטפל שלי נקט באמירה הריאלית שרוב ההריונות מסתיימים בשלום. לא נזרקה לי הבטחת שווא כי בהריון הבא הכל יהיה בסדר אלא שרוב הסיכויים שההריון הבא יהיה בסדר. באופן זה לא נכנסתי לאשליית שווא כי בהכרח לסיפור הבא יהיה סוף טוב, אשליה שיכולה לעבוד נפלא אם אכן לסיפור יש סוף טוב אך עלולה להוביל לתהומות עמוקים אם אשליה זו מתנפצת."
עצם ההכרה כי רוב הסיכויים שההריון הבא יסתיים בטוב הובילה לשני דברים. ראשית, מפלס החרדה ירד. בכל פעם בה נתקפתי בחרדה בעקבות תרחיש שלילי שעלול להתרחש, מיד שאלתי את עצמי, מה הסבירות שאותו תרחיש אכן יתרחש? ההבנה כי הסיכוי שאותו תרחיש יתרחש הוא קלוש ביותר לעומת הסיכוי שהוא לא יתרחש, מיד הפחיתה את רמת החרדה. שנית, ההכרה כי הסבירות שההריון הבא יסתיים אף הוא באובדן היא נמוכה אך קיימת הביאה אותי לרכוש כלים להתמודדות עם החרדה מפני תוצאה זו. למדתי דרך הטיפול כי אומנם אני לא יכולה לשלוט בתוצאה של ההריון, אך אני יכולה לשלוט בדרך. אני יכולה החליט אילו בדיקות לבצע, היכן לבצע את הבדיקות וגם ובעיקר, אני יכולה להחליט איך להתמודד עם החרדה שבאופן טבעי תעלה במהלך ההריון החדש. הטיפול סיפק לי את האמצעים להכניע את החרדה ולא לתת לזו להכניע אותי."
מעבר ליכולת להתמודד עם החרדה שתגיע עם הריון נוסף, הטיפול העניק לי כוחות להתמודדות עם מצבים קשים נוספים שעלולים להתרחש. כמובן שייחלתי בכל ליבי שלא אצטרך להתמודד עם אובדן נוסף, אך במקביל ידעתי שאם חלילה זה יקרה יהיו בי את הכוחות להמשיך הלאה ובמידה ואזדקק יש לי את המקום בו אוכל "להיטען" מחדש. הידיעה כי יש בי את הכוחות להתמודד עם אובדן נוסף נטעה בי את האומץ להתמודד עם הריון חדש, שכן כל עוד סברתי שאני לא מסוגלת להתמודד עם הפלה נוספת, לא העזתי לחשוב על הריון חדש. כל התהליך שעברתי בזכות הטיפול הותיר בי צלקת חדשה, הפעם צלקת "רצויה" בבטן. צלקת גלויה לעין, צלקת שהפכה אותי לאימא…