מאת: רן ליטמן וד"ר דני דרבי
חרדה חברתית הינה הפרעת חרדה אשר המתמודדים איתה חווים מצוקה במצבים חברתיים.
כתוצאה מכך המתמודדים עם חרדה חברתית נמנעים מלקחת חלק במצבים חברתיים רבים גם אם היו רוצים בכך מאוד.
אחד ממאפייניה של חרדה חברתית הוא האופן שבו האנשים המתמודדים איתה מדמיינים את עצמם במצבים חברתיים.
כאשר הם חשים מאוימים בשל אינטראקציה חברתית, הם נוטים להסיט את תשומת הלב שלהם מן הסביבה אל עצמם ולראות את עצמם בעיני רוחם באופן מוטה ולא מחמיא המשקף את תחושות הלחץ הפיזי שהם חשים.
בנוסף, הסובלים מחרדה חברתית מאמינים כי גם הסובבים אותם רואים אותם כפי שהם מדמיינים את עצמם במסגרת החברתית, וכי הם שופטים אותם באופן שלילי בשל כך.
כך למשל רינת, בחורה הסובלת מחרדה חברתית ונמצאת במסיבה עלולה לדמיין בעיני רוחה כי היא מתנהגת בצורה מגושמת, שכולם שמים לב שהיא מסמיקה ומזיעה וכי היא נראית טיפשה ובלתי תקשורתית, וכי שאר באי המסיבה רואים זאת ולכן נמנעים מחברתה וחושבים כי היא מגושמת ומשעממת.
במספר מחקרים שנעשו בתחום נמצא כי לאנשים המתמודדים עם חרדה חברתית היו יותר דימויים שליליים של עצמם במצבים חברתיים. דימויים אלו נטו להיות שליליים יותר בהשוואה לאנשים שאינם מתמודדים עם חרדה חברתית. בנוסף, נמצא שאותם דימויים שליליים חוזרים, היו קשורים לזיכרונות של חוויות חברתיות טראומתיות, על פי רוב מתקופת הילדות.
ממצאים אחרים מראים כי אנשים עם חרדה חברתית נוטים לעשות "נתיחה שלאחר המוות" וכי אותם דימויים שליליים נוטים לחזור ולהופיע גם לאחר שתמה האינטראקציה החברתית. כך למשל רינת, המשיכה ונזכרה באופן שבו היא חושבת שתפקדה וכיצד אנשים הגיבו אליה זמן רב לאחר שהמסיבה הסתיימה. היא ניתחה שוב ושוב בזכרונה חילופי מילים שהיו במהלך המסיבה, האם ענתה בטיפשות וכיצד הגיבו אליה אחרים או איך הזמינה שתייה והרגישה מבטים ננעצים בה.
מאחר שדימויים שליליים אלה נוטים לחזור ולהופיע שוב ושוב, אנשים הסובלים מחרדה חברתית מתחילים להעריך אותם כנכונים ומדויקים ולהאמין כי דימויים אלו אכן משקפים את האופן שבו הם מתפקדים במציאות. אותם דימויי-עצמי שליליים בעצם מגבירים את מיקוד הקשב של המתמודדים עם חרדה חברתית בעצמם באופן שמחזק את תחושות החרדה שלהם וגורם להם להניח שיתפקדו באופן גרוע במצבים חברתיים, מה שמביא להימנעות מלקיחת חלק באינטראקציות חברתיות.
אחת המטרות של טיפול יעיל בחרדה חברתית הינה לעזור למטופל להחליף את אותם דימויי-עצמי שליליים בדימויים מציאותיים יותר. במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המטופל והמטפל עושים שימוש במגוון כלים כגון חשיפות, ניסויים התנהגותיים, תשאול של המטופל את קרוביו איך הם רואים אותו בזמן מצבים חברתיים וצפייה בהקלטות ווידאו של המטופל בעת סיטואציה חברתית על מנת לסייע בבניה מחדש של האופן בו המטופל מדמיין את עצמו בקשר חברתי. בשנים האחרונות, התווספה לשיטות אלו טכניקה העושה שימוש בשכתוב-בדמיון (imagery rescripting). מטרתה של טכניקה הזו היא לסייע למטופל להתחבר לחוויות עבר שעיצבו את תפיסות העולם שלו ולעבד את חוויות העבר תוך שימוש ושילוב נקודת מבטו של המטופל כמבוגר בשלב הנוכחי של חייו.
בשיטת השכתוב-מחדש, המטופל והמטפל מחפשים יחד זיכרון מוקדם, לרוב מתקופת הילדות, שהינו טעון במשמעות שלילית עבור המטופל. לאחר שמצאו אירוע כזה, המטופל מתבקש להיזכר באירוע ולחוות אותו מחדש מנקודת מבטו כילד. המטפל מבקש ממנו לספר, בגוף ראשון ובזמן הווה, על המחשבות שהוא חושב, התחושות שהוא חווה וההתנהגויות שהוא מבצע כילד בזמן האירוע. למשל, אישה צעירה שפנתה לטיפול בעקבות חרדה חברתית, טופלה בטכניקה של שכתוב-בדמיון וחוותה מחדש אירוע טראומטי שקרה בבית ספר יסודי. במהלך האירוע, המורה שלה לעגה לה בפני כל הכיתה לאחר שלא הצליחה לפתור בעיה במתמטיקה. המשתתפת תיארה את תחושות המצוקה, הפחד וההשפלה שהיא חווה כילדה באותה הסיטואציה.
לאחר מכן, המטופל מתבקש לחוות את אותו הזיכרון פעם נוספת כמבוגר בשלב הנוכחי של חייו, אשר צופה בילד שהיה באותו האירוע. המטופל מתבקש לזהות את תחושותיו ומחשבותיו של דמותו כילד, והוא רשאי להתערב כמבוגר באירוע, להנחות את דמותו כילד, לתמוך בו או לנחם אותו. לאחר שלב זה, המטופל והמטפל חוקרים יחד את תחושותיו ומחשבותיו של המטופל, וכן את מידת החרדה שהוא חווה. במידה והמטופל זקוק לכך, הוא יכול להמשיך לשהות בתוך הזיכרון שלו כילד עד אשר החרדה שהוא חווה פוחתת. למשל, אותה מטופלת בחרה בשלב הזה לדמיין את עצמה כמבוגרת שנכנסת לכיתה, פונה למורה למתמטיקה ומגנה על דמותה כילדה. בדימיון היא צעקה על המורה כי היא אינה ראויה לחנך אנשים צעירים וכי עליה לחנך את עצמה קודם לכן. דמות המשתתפת הבוגרת פנתה אז אל דמותה כילדה, וחיבקה אותה בעודה אומרת כי היא אינה חלשה וחסרת אונים, וכי היא עתידה לגדול להיות אישה אהובה ואמא קשובה ותומכת. המטופלת בחרה להישאר בסיטואציה עם דמותה כילדה עד אשר חשה עצמה רגועה ונינוחה דיה.
לבסוף, המטופל חווה את אותו האירוע פעם שלישית שוב כילד, כאשר דמותו כמבוגר נוכחת לצידו באירוע ומהווה מקור כוח ותמיכה. במהלך שלב זה, דמות הילד נשאלת מה עוד יכול לסייע לו להרגיש טוב ובטוח יותר, ודמות המבוגר מספקת את בקשותיו אלו לפי צרכיו. במקרה של אותה אישה, דמותה של הילדה ביקשה כי המורה תתנצל בפניה בעצמה על מעשיה.
טכניקת השכתוב-בדמיון נמצאה אפקטיבית בטיפול בקשיים שונים כמו אצל נפגעי טראומה ואצל הסובלים מדיכאון וחרדת בריאות, ובשנים האחרונות הולך וגובר השימוש בה במסגרת טיפול בחרדה חברתית. בסדרת מחקרים אשר כללו טיפול באנשים הסובלים מחרדה חברתית, נמצא כי הטכניקה סייעה להוריד את המצוקה שחוו מטופלים ביחס למצבי העבר הטראומטיים עבורם, והם הצליחו לשנות את אמונותיהם כלפי עצמם באופן שהוביל לירידה משמעותית בתחושות החרדה החברתית שלהם ובחשש שלהם מהערכה שלילית. הישגים אלו נשמרו גם בהערכות שנעשו חודשים לאחר הטיפול. ממצאים אלו ונוספים מצביעים על כך שטיפול באמצעות שכתוב-בדמיון הינו טיפול ממוקד ויעיל עבור הסובלים מחרדה חברתית במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המתבצע בעזרת מטפל מנוסה וקשוב לצרכיו ולקשייו של המטופל.
אם גם את/ה מתמודד/ת עם קשיי חרדה חברתית, פנה/י למרכזנו למפגש הערכה עם מטפלים המנוסים במתן עזרה עבור קשיים אלו.
לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657
ביבליוגרפיה:
Lee, S. W., & Kwon, J. H. (2013). The efficacy of imagery rescripting (IR) for social phobia: a randomized controlled trial. Journal of behavior therapy and experimental psychiatry, 44(4), 351-360.
Nilsson, J. E., Lundh, L. G., & Viborg, G. (2012). Imagery rescripting of early memories in social anxiety disorder: An experimental study. Behaviour Research and Therapy, 50(6), 387-392.
Wild, J., Hackmann, A., & Clark, D. M. (2008). Rescripting early memories linked to negative images in social phobia: a pilot study. Behavior Therapy, 39(1), 47-56.