מאת: חזי באר, לירון אוליבר אהרונסון וד"ר דני דרבי
בסדר היום של רובנו חל שינוי משמעותי בימים אלו: מגפת הקורונה מחייבת אותנו להישאר בבית, הישמעות להוראות מצילות החיים פירושה הפסקת מרבית הפעילויות אותן היינו רגילים לבצע, בעיקר מחוץ לבית. במקביל, התווספו לחיינו דאגות חדשות, בעיקר לגבי המצב הבריאותי והכלכלי שלנו ושל הקרובים לנו, המהוות גם הן אתגר עצום על איכות החיים ועל הרווחה הנפשית שלנו. כשדאגות אלו יוצאות משליטה הן עלולות להעיב על היומיום עוד יותר ולהקשות עלינו לחיות כפי שהיינו רוצים – כלומר, למנוע מאתנו לעשות גם את הדברים שניתנים לעשות בתנאי ההסגר.
כתבנו כאן רשימה מצומצמת בהחלט של כמה מהשינויים האפשריים שמאפיינים את התקופה, והדאגות שייתכן ונלוות אליהם:
שינויים
בחוץ משתוללת מגיפה
פיטורים, חופשה מהעבודה, או שינויים במאפייני העבודה
הפסקה של הגנים ובתי הספר
חובה להישאר בבית
אי אפשר לבקר את ההורים ואת המשפחה
חגים בקרב המשפחה הגרעינית בלבד
חשיפה עצומה לאמצעי התקשורת ולחדשות בשל רלוונטיות לחיי היומיום
תורים ועומס בסופרמרקט ומחסור במוצרים
חזרה לעבודה וללימודים בתנאים של חוסר ודאות
דאגות
האם יהיה ניתן לקנות אוכל בסופר?
האם יהיה לנו כסף לקנות מצרכים בסיסיים?
האם נמצא עבודה בהמשך?
האם הילדים מקבלים את החינוך שהם זקוקים לו?
מה יקרה אם אחד מאיתנו יחלה או אחד מהורינו?
האם שאר בני המשפחה בסדר, האם אני עושה מספיק כדי לעזור להם?
האם הרשימה הנ"ל רלוונטית אליך? חלקה או כולה? תכף נראה מה אפשר לעשות איתה. אבל נשאלת השאלה מה קרה לדאגות הקודמות שלך. הדאגות שליוו אותך עד שהתחילה מגפת הקורונה. הרי דאגה היא תחושה שלילית הכוללת חשש, פחד או חרדה מפני דברים רעים שעלולים לבוא. אולי אלו היו דאגות הקשורות להתקדמות מקצועית, להתמודדות של בנך כשיעלה לכיתה א או לכך שאתה לא מוצא מספיק זמן לשמור על קשר קרוב עם אחותך שגרה בחו"ל. האם אחת מהדאגות הקודמות הכינו אותך למציאות היום? קח רגע ונסה להיזכר בדאגות ובחרדות שהטרידו אותך לפני המגיפה, כנראה שרובן, ואולי אפילו כולן כבר ממש לא רלוונטיות… כלומר, גם כשדאגת ועסקת בדברים שיכולים להשתבש, כנראה שלא הצלחת לדמיין את מציאות החיים כפי שהיא כיום. ואתה כמובן לא לבד. אפילו מנהיגי מעצמות ומדינות חשובות, שהיה להם מידע רב משלך, התקשו להבין נכוחה את תמונת המציאות החדשה. מה המסקנה? שעלינו לדאוג יותר? לא כל כך ברור איך זה יעזור. המציאות הנוכחית שהייתה כמעט בלתי ניתנת לחיזוי, מראה לנו שיכולת הניבוי של רוב הדאגות שלנו חלשה למדי. חוקר הדאגות טום בורקובק טוען שכ 90% מהדאגות שלנו לעולם לא יתגשמו, ושעם אלו שיתממשו נתמודד טוב יותר מכפי ששיערנו בכ 90% מהמקרים, אז אולי כדאי לדאוג פחות? זה לא כל כך פשוט. אבל, מה שכן אפשרי זה לעסוק פחות בדאגות, בעיקר על ידי עיסוק בדברים החשובים לנו, אלו שיש להם השפעה מוחשית על היום-יום.
אחת הסכנות בתקופה הנוכחית היא בהפסקת ההמשכיות של פעילויות שהיו קיימות ומשמעותיות בשגרה שלנו בעבר. למשל, פעילות ספורטיבית היא בין הפעילויות החשובות הפגיעות ביותר לשינויי שגרה, לעיתים קרובות זו הפעילות הראשונה שנוותר עליה בזמנים של לחץ ומצוקה. לכן, אדם שהיה רגיל בפעילות ספורטיבית לפני תקופת הסגר עלול למצוא את עצמו לא מתאמן בגלל הקורונה ובנוסף עסוק בדאגות לגבי מצבו הגופני והבריאותי גם בגלל הקורונה וגם בגלל שהוא לא עושה ספורט. הפרדוקס הוא שעיסוק יתר בדאגות אלו דווקא עלול להקשות למצוא פתרונות יצירתיים וכך למנוע מאותו אדם חזרה לפעילות גופנית. כמובן, גם עיסוק בדאגות אחרות עלול למנוע חזרה לפעילות. לדוגמה, דאגות כלכליות שנפוצות מאד בימים אלו. אין לדעת, כיצד תתפתח המערכת הכלכלית מכאן ואילך וכפי שלא ניתן היה לחזות את משבר הקורונה והשלכתו הכלכלית כך קשה לנבא את העתיד הכלכלי הקרוב ובוודאי – הרחוק. ניסיונות לייצר ודאות על מנת "לפתור" את הדאגות ככל הנראה לא יועילו וייתכן מאד שאף יגבירו את הדאגות. לדוגמה, צורך בוודאות עלול להוביל לחשיפה מוגזמת למידע חדש על הקורונה שרק יגדיל את תחושת חוסר הוודאות המאפיינת את ימים אלו.
נשאלת השאלה, כיצד ניתן לקיים המשכיות של פעילויות בשעה שהלכה למעשה לא ניתן לקיימן? למרבית הפעילויות השגרתיות שלנו אין ערך משל עצמן, אלא שהן שירתו מטרה אחרת, או ערך שחשוב לנו. לדוגמה, זוגות רבים נוהגים לצאת לדייט שבועי או חודשי מחוץ לבית, למסעדות או לתיאטרון. ברור ששגרה זו הופסקה ונכון לעתיד הנראה לעין לא יהיה ניתן לחדשה. אובדן זמן האיכות הזוגי עלול לפגוע באיכות הקשר ו/או להוביל לתסכול ולדאגות נוספות על עתידה של המשפחה, על טיב הקשר ביני לבין בן זוגי. במקרה כזה, שאלו את עצמכם, מדוע מלכתחילה יצרתם לעצמכם את השגרה הקודמת. אם אהבתם לאכול ביחד כזוג, תוכלו להזמין אוכל, לכבות טלפונים ולהעביר את הערב הקולינרי לבית. אם פשוט אהבתם לבלות ביחד רק שניכם, עשו זאת בבית אחרי שהילדים ישנים. אם יש לכם ילדים גדולים שניתן להשאיר לבד בבית, תוכלו אפילו לעשות דייט באוטו, בחניה או בנסיעה. אם כל הפעילויות האלה חסומות בפניכם, שאלו את עצמכם או את בן הזוג, איזה עוד דברים נעים לכם לעשות ביחד עד שתמצאו פעילות אחרת שאפשרית גם בימים של ריחוק חברתי. כך גם לגבי הפעילות הגופנית. גם אם אתם רגילים להתאמן בחדר כושר, אנחנו ממליצים שתנסו למצוא דרכים להתאמן במגבלות הקיימות (מול סרטונים ביו-טיוב למשל, או ריצה באוויר הפתוח).
לסיכום, חשיבה על מה חשוב לנו בחיים חיונית גם בימים רגילים אבל בימים אלו- היא קריטית. אנחנו מצויים בתקופת מעבר בה פעילויות רבות יוצאות מחיינו ועלינו להכניס פעילויות חדשות במקומן. מומלץ להכניס לשגרת היום פעילויות הקשורות לדברים שהיו חשובים לנו גם בעבר, לצד כל הקושי שבדבר ולא פעילויות אוטומטיות כמו לשבת על הספה (כי זה מה שאנחנו עושים כשאנחנו בבית) או לראות הרבה חדשות. זוהי דרך יעילה וחשובה להפחית את השפעת הדאגות הרבות על מצב רוחנו ועל הwell-being שלנו. מעבר לכך, זוהי גם הזדמנות להוציא לעד או להפחית פעילויות שעשינו מכוח הרגל אך לא תרמו לנו.