פסיכולוגיה רפואית

מוסדות הבריאות נחלקו במאה האחרונה באופן קצת סכמתי למוסדות לבריאות גופנית ומוסדות לבריאות נפשית. על פניו, נכון והכרחי שתהיה התמקצעות לרפואה כללית והתמקצעות נפרדת לריפוי הנפש. אלא, שהיחסים בין הגוף והנפש הם מורכבים, ויש להם השפעות הדדיות זה על זו, כך שרפואה טובה לא יכולה שלא לכלול התייחסות להיבטים נפשיים, וטיפול נפשי חשוב מאוד שיכלול התייחסות לגוף.

בימינו הולכת ומתפתחת בעולם מגמה של רפואה אינטגרטיבית והוליסטית שמנסה לתת מענה מותאם למטופל תוך התייחסות להיבטים הפיזיולוגיים, הקוגניטיביים, הרגשיים, ההתנהגותיים, החברתיים והרוחניים הפרטיקולריים שלו. במובן זה, תחום הפסיכולוגיה הרפואית, כתחום שחוקר את יחסי הגומלין בין כל ההיבטים הללו בהקשר של בריאות נפשית וגופנית, הוא תחום אינטגרטיבי מייסודו.

אתאר כאן בקצרה את התפתחות הפסיכולוגיה הרפואית בארץ, אתייחס למצעה האינטגרטיבי ולתרומת עקרונותיה בחדר-הטיפולים.

תחום הפסיכולוגיה הרפואית (medical psychology) הינה התמחות מוכרת בפסיכולוגיה בישראל, המתמקדת בחקר יחסי הגומלין של "הגוף", "הנפש" וה"רוח" בחולי ובבריאות תוך יצירה ויישום של התערבויות טיפוליות מוכחות מחקר. הפסיכולוגיה הרפואית התפתחה בישראל בהדרגה משנות ה-60 של המאה הקודמת  ואופיינה במס' "גלים" כדבריה של יעקבי (אצל לרון, 2017). הגל הראשון היה של פסיכולוגים קליניים ו/או שיקומיים שעבדו במערכות הבריאות והחלו להתעניין בייחודיות של פסיכולוגיה במערכת רפואית, והובילו ליצירת התאגדות הפסיכולוגים הרפואיים ב-1980. הגל השני היה הקמת התשתית לעבודה ולהכשרה בפסיכולוגיה הרפואית עד לקבלת ההכרה הרשמית כהתמחות ייחודית בפסיכולוגיה ב-2001 ופתיחת המסלול הראשון לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית ת"א-יפו ב- 2003 ע"י פרופ' רבקה יעקבי. המסלול הובל על ידה לאורך השנים, וכיום ד"ר אביטל גרשפלד ליטוין עומדת בראשו. הגל השלישי כולל את פעילותם של פסיכולוגים רפואיים שעברו הכשרה מלאה בתחום וסייעו להרחבתו גם ברפואה בקהילה ודגש על היבטים של מניעת מחלות וקידום בריאות, תוך הקמת פרויקטים מערכתיים ומרפאות ייעודיות להתמחות בפסיכולוגיה רפואית. בימים אלו אנו עדים לפתיחה של תוכניות הכשרה נוספות לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית באשקלון בהובלת פרופ' מתתיהו מינץ, ובמכללה האקדמית עמק יזרעאל בהובלת ד"ר צחי ארנון  – מגמה שייתכן ומבשרת את תחילתו של גל רביעי בתחום.

הפסיכולוגיה הרפואית היא המקבילה הישראלית של הפסיכולוגיה של הבריאות (health psychology) שהתפתחה בארה"ב ובאירופה החל משנות ה-70 של המאה הקודמת והיא נסמכת בין היתר על המודל הביו-פסיכו-סוציאלי (אנגל, 1977), הניסיון הקליני בתוך המערכת הרפואית, מחקרים בתחום של פסיכו-נוירו-אימונולוגיה (PNI) ותודעה נטועת גוף (embodied cognition).

הפסיכולוגיה הרפואית כאינטגרציה בין מספר תחומים תיאורטיים ומחקריים מניחה שהקוגניציה והרגש הינם באינטראקציה הדדית עם היבטים של הגוף הפיזי והסביבה באמצעות תהליכי top down וbottom up-. בכך, מגולם בה מעבר מעמדה של פיצול בין גוף נפש לעמדה של גופנפש, ומעבר מהתפיסה המסורתית של הגוף בראש (body in the brain) לבין פרספקטיבה של הגוף בעולם (body in the world). במילים אחרות, הפסיכולוגיה הרפואית חורטת על דגלה כי הגוף שלנו ממלא תפקיד משמעותי באופן בו אנו תופסים, חושבים, זוכרים, שופטים, חשים, מרגישים ומתנהגים, וגם ההפך.

הפסיכולוגיה הרפואית התמקדה בראשיתה בעיקר בהתמודדות של מטופלים במערכת הבריאות עם מחלות כרוניות ואקוטיות, גורמים מוטיבציוניים, התנהגות בריאות, היענות לטיפול רפואי, ותקשורת יחסי מטופל רופא. במידה רבה, הפסיכולוגיה הרפואית צמחה בתווך בין ובתוך רפואה כללית ופסיכיאטריה, ועל אף האתגרים הזהותיים שאפיינו אותה, החלה לשמש גשר בין העולמות. הפסיכולוגיה הרפואית נשענת על ידע מתחום הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה מחד, אך גם על ידע רפואי ומחקרי עדכני מאידך. כל זאת תוך ניסיון מצטבר במיפוי צרכים ומתן כלי התמודדות מותאמים, מעודכנים ויעילים למטופלים ולמערכת.

לשם כך, היה על הפסיכולוגים הרפואיים ללמוד מגוון כלי התערבויות מעולמות הפסיכותרפיה והייעוץ תוך התייחסות למכלול הגורמים הפיזיולוגיים, האישיותיים, הקוגניטיביים, רגשיים התנהגותיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים לשם בניית התערבות מותאמת. כך שמראש מצע הגידול של הפסיכולוג הרפואי הוא אינטגרטיבי.

הפסיכולוג הרפואי מכיר חשיבה פסיכודינמית, מבין ביחסי מטפל-מטופל, אתיקה, ועקרונות של סטינג טיפולי, אך עליו גם לדעת לנוע מהם בגמישות בתוך סטינג מורכב וחסר וודאות, תוך ניסיון ליישם כלים פסיכו-פיזיולוגיים והתערבויות קוגניטיביות התנהגותיות לרווחת המטופלים ולשם הגברת הטיפול המיטיב בהם. בנוסף, הפסיכולוג הרפואי נדרש לתרגם את עצמו כל פעם משפה לשפה: מהגוף לנפש, מהרפואה לפסיכולוגיה, מהקונקרטי לסמלי, מהמטופל למערכת.

המתח שנוצר מקטבים אלו תורם להתפתחות של הפסיכולוג הרפואי, ומכשיר אותו כאיש מקצוע רחב אופקים וסקרן.

1. קשרי גוף נפש – הפסיכולוגיה הרפואית מדגישה את קשרי גוף נפש רוח והיא שמה במרכז תשומת הלב את עבודת היחסים של המטופל עם גופו. יחסים עם הגוף רלוונטיים לכל המטופלים ללא קשר אם הם פונים סביב קושי גופני מובהק. ככל שאדם יותר מגולם בגופו, יותר חווה את עצמו כסובייקט עם צרכים ורצונות, מעריך את גופו ומקבל את מגבלותיו – כך הוא יכול להיות פנוי יותר להתאבל על מה שאינו אפשרי, ולחיות את חייו בצורה יותר אותנטית ומשמעותית.
2. עמדה אינטגרטיבית – הפסיכולוגיה הרפואית כאמור היא אינטגרטיבית מיסודה ומכוונת לבחירת ההתערבות המקדמת ביותר ברגע הספציפי בו נמצא המטופל. היכולת לנוע בין פרספקטיבות אבחונית וטיפולית, דינמית וקוגניטיבית-התנהגותית, בין הקניית כלים לבין הקשר הטיפולי תוך הערכה של מה נחוץ כעת – עשויה להיות חשובה לכל מטפל, ומעודדת גמישות ופתיחות בחשיבה ובעשייה הטיפולית.
3. טיפוח גורמי חוסן – הפסיכולוגיה הרפואית מדגישה את החוסן כמשאב, וחותרת לסייע למטופלים לטפח חיים יצירתיים ומשמעותיים. כל מטפל יכול להיתרם ממעבר מהתמקדות בפסיכופתולוגיה לדגש על well being ומשאבי התמודדות.
4. ביסוס מחקרי – הפסיכולוגיה הרפואית מבוססת על ידע מחקרי חי ומתפתח. ישנם תחומים טיפוליים רבים בימינו שמתייחסים לחיבורי גוף נפש, אבל שטרם נחקרו. הידע של הפסיכולוג הרפואי מאפשר לו להיפתח לאינטואיציה הטיפולית ולבסס אותה דרך הידע שלו כמו גם להתחבר לשיח רב-מקצועי.

תחום הפסיכולוגיה הרפואית מוסיף ומתפתח בארץ ומושפע כמובן גם ממגמות ברפואה העולמית, ואני מסוקרנת מהתמורות שעוד צפויות לנו בשדה זה.

אני רוצה לספר שפתחנו בבית קוגנטיקה תכנית התמחות חדשה בפסיכולוגיה רפואית, ורוצה להודות לכל המדריכים.ות והקולגות שליוו אותי לאורך הדרך. יש לכולנו זכות להשתייך לקהילה ייחודית ומשמעותית ולהיות חלק מהתנועה של אנשי ונשות מקצוע שמדגישים התייחסות לגוף ולגופניות בחדר הטיפולים.

אכמון יהודית, הפסיכולוגיה הרפואית בארץ – מאין ולאן, באתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

יעקובי רבקה, פסיכולוגיה רפואית – סיכויים, סיכונים ודילמות. שיחות, כרך י"ב, חוברת 2,עמ' 133-126 מרץ 199

כהן עדי, ‏פסיכולוגיה רפואית: מתיאוריה לפרקטיקה, באתר פסיכולוגיה עברית, 28 ביוני 2016

לרון ענת, פסיכולוגיה רפואית: עבר הווה ועתיד – סקירת הרצאתה של פרופ' רבקה יעקובי, 2017

פסיכואקטואליה: על פסיכולוגיה רפואית, אפריל 2007, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל

Engel, George L. (1977). "The need for a new medical model: A challenge for biomedicine". Science 196:129-136.