לפי מחקר שנערך באיטליה, פוטופוביה, רגישות לאורות בוהקים ופחד מהם שכיחה פי שלוש בקרב אנשים הסובלים מהתקפי חרדה חוזרים. ד"ר גיוליה קמפינוטי, החוקרת המובילה, אומרת כי ראו בעבר כי הפרעת חרדה זו נוטה לפרוץ יותר באביב ובקיץ, ושההתקפים נוטים לקרות יותר בשעות היום, ממצאים שהמחקר הנוכחי מתקף.
הבנת החשיבות של הרגישות לאור יכולה לסייע בהבנת ההפרעה ולתרום לטיפול בה. למשל, אצל חלק מהסובלים מההפרעה אור של מנורת פלורסנט יכול להוביל להתקף חרדה. כמו כן, חלק מהסובלים מההפרעה מגינים על עצמם מאורות על ידי שימוש במשקפי שמש. החוקרים סבורים שרגישות לאור יכולה להוות גורם פגיעות להפרעת חרדה, כלומר, אם לאדם יש רגישות מוגברת לאור, אפשר לנבא כי הוא בסיכון גבוה יותר לפיתוח הפרעת חרדה. המחקר הנוכחי מצטרף למחקר שנערך בנושא ב-2005, ומצא אף הוא כי קיים קשר בין פוטופוביה להתקפי חרדה. לדברי ד"ר קמפינוטי אישוש ההשערה שהועלתה במחקרים הנ"ל במחקרים נוספים תוכל לסייע בפיתוח טיפולים פסיכולוגיים המתייחסים לרכיב זה. כמו כן, אישוש הקשר יכול לרמוז על קיום בסיס ביולוגי לשני המצבים, שהבנתו יכולה לסייע בפיתוח טיפולים מתאימים.
ישומים טיפוליים לקשר בין פוטופוביה להתקפי חרדה.
מחקר שנערך ב-2007 בסקנדינביה ע"י קלנר ועמיתיו מצא כי כ-7% מהסובלים מהפרעת חרדה היו בעלי רגישות מוגברת לאור. בפני כל הנבדקים הוצג דף מואר במנורת קריאה והם התבקשו לבחור בין אחד משלושה תיאורים: "חשוך מדי", "נוח" ו"בוהק מדי". שיעור בעלי התקפי החרדה שדירגו את התאורה כנוחה היה נמוך, ואחרי טיפול CBT דירוגיהם השתנו והשתוו לאלו של אנשים ללא התקפי חרדה. מאמר על פוטופוביה מאת דיגרה וברנן מהמחלקה לאופטופלוגיה באוניברסיטת יוטה (2012) מחזק מסקנה זו. במאמר מצויין כי חלק מהסובלים מפוטופוביה משתמשים יתר על המידה במשקפי שמש. שימוש מופרז זה מפחית עוד יותר את הסבילות לאור, ומחריף את הפוטופוביה והמצבים הקשורים לה.
פוטופוביה ומצבים פסיכיאטריים אחרים
ד"ר זיגפריד קספר, פרופסור לפסיכיאטריה באוסטריה, מוסיף כי ממצאים אלו חשובים גם לסובלים מדיכאון עונתי. אחד הטיפולים המוצלחים בדיכאון עונתי הוא פוטותרפיה, טיפול בו האדם נחשף מדי יום לכחצי שעה של אור חזק מאוד. מניסיונו טיפול זה אינו מתאים לסובלים גם מחרדות בנוסף לדיכאון. גרבלדו ות'אקר דיווחו על קשר בין פוטופוביה לעייפות כרונית, מאניה דפרסיה ודיכאון עונתי. בניגוד לכך, ישנם אנשים עם סכיזופרניה בעלי רגישות פחותה לאור שנוטים להתנהגות חריגה של הסתכלות לשמש. מודעות לקשר בין המצבים שתוארו לבין רגישות לאור ופוטופוביה יכולים לסייע בבחירת הטיפול המתאים לאדם והכנסת מודולות נוספות המתייחסות לנושא לטיפולים. שתי השלכות טיפוליות לדוגמא הן:
1. בחינת הרגישות לאור של אנשים עם דיכאון עונתי וחרדות כתנאי מקדים לפוטותרפיה, ובמידה וקיימת רגישות זו, שקילת טיפולים אחרים קודם לכן.
2. בחינת הרגישות בהפרעות שקיים קשר בינן לבין פוטופוביה, והכנסת מודולות טיפוליות המתייחסות לנושא במידה וקיים קשר. לדוגמא, הפחתת השימוש במשקפי שמש בהתקפי חרדה כפי שתואר לעיל.