שכתוב בדמיון וגועל ב-OCD

ד"ר רן ליטמן , לירון אליבר אהרונסון וד"ר דני דרבי

רבים מהמתמודדים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) חווים תחושות חרדה ומצוקה סביב מגוון גירויים וסיטואציות. בנוסף, חלק מהמתמודדים עם OCD מדווחים על תחושות גועל חזקות שמתעוררות בתגובה למחשבות או לגירויים חיצוניים מסוימים. תחושות גועל הינן נפוצות במיוחד אצל מתמודדים עם OCD אשר המחשבות הטורדניות וההתנהגויות הכפייתיות  שלהם קשורות לזיהום ולניקיון, ומתמודדים אלו חווים תחושות גועל עזות במיוחד נוכח גירויים הנתפסים כבלתי נקיים או מזוהמים. 

אחת ההתערבויות היעילות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ב-OCD היא חשיפה ומניעת תגובה. בטיפול חשיפה, המטופל לומד להיחשף לגירויים שמעוררים בו מצוקה (למשל ערימת זבל) מבלי להגיב בדרך בה הוא רגיל להגיב (למשל מבלי לחזור הביתה ולהתקלח על מנת להפחית את תחושת הזיהום). באופן זה המטופל לומד כי תוך זמן קצר המצוקה שמתעוררת בעקבות החשיפה לגירוי שוכחת מעצמה גם אם לא יבצע את ההתנהגויות הכפייתיות, כמו למשל פעולות הניקיון. עם זאת, תחושות הגועל שמתעוררות אצל מטופלים מסוימים הן כה חזקות עד שהם מתקשים לבצע את טיפולי החשיפה בצורה אפקטיבית. בנוסף, בהשוואה לתחושות חרדה או מצוקה אחרות, תחושות הגועל הן עמידות יותר וקשה להכחיד אותן. דבר זה הוביל מטפלים וחוקרים לחפש אחר שיטות טיפול נוספות אשר יכולות להועיל בטיפול בחוויות גועל ב-OCD. טכניקה אחת שכזו הינה טכניקת השכתוב בדמיון (Imagery rescripting), אשר הינה שיטה לוויסות רגשי אשר מסייעת למטופל לשנות את המשמעות הרגשית של זיכרונות או מראות חודרניים ומעוררי מצוקה. 

במחקר שנערך לאחרונה, בדקו החוקרים את השימוש בטכניקת השכתוב בדמיון בקרב קבוצה של מתמודדים עם OCD אשר מתמקד סביב סוגיות של זיהום וניקיון ומלווה בתחושות גועל עזות. במחקר השתתפו גם משתתפים נוספים שאינם מתמודדים עם OCD. במסגרת המחקר, נבחרו עבור כל משתתף תמונות ספציפיות אשר מעוררות בו תחושות גועל עזות ובלתי נשלטות כגון זבל, חרקים, או גופות של בעלי חיים. לאחר מכן המשתתפים עברו סשן של חשיפה בדמיון, בו התבקשו לדמיין סדרת מצבים לפי סדר מאורגן וקבוע. בשלב הראשון המשתתפים התבקשו לעצום את עיניהם ולדמיין בעיני רוחם את אותה תמונה מעוררת גועל שצפו בה בפירוט רב ככל האפשר ותוך עירוב של תחושות מגע, קול וריח שקשורים בתמונה. למשל, משתתפת מסוימת דמיינה כי היא ניצבת מול ערמת אשפה ובה חרקים, דבר שהיה כה מעורר גועל עבורה עד שאם הייתה נתקלת בו ברחוב הייתה עלולה להסתובב בו במקום ולחזור הביתה להתקלח. היא התבקשה לדמיין את ריח הזבל, את הקולות שהשמיעו החרקים, ואף לדמיין כיצד היא נוגעת בערמת האשפה בידה.

בשלב הבא, המשתתפים התבקשו לדמיין כיצד הם נכנסים לתוך אותה התמונה והאובייקט מעורר הגועל נהיה אמיתי. עם זאת, הם דמיינו כי גופם מכוסה במעין שכבה מגנה, ודבר אינו יכול לחדור אותה ולאיים עליהם. המשתתפים התבקשו לדמיין בפירוט את אותה שכבת מגן עד שתרגיש מוחשית וקיימת עבורם. לאחר שחשו בטוחים בתוך שכבת המגן שלהם, המשתתפים התבקשו לנוע בדמיון אל עבר האובייקט מעורר הגועל. אותה משתתפת למשל, דמיינה שהיא עטופה במעין רקמה שקופה אך קשיחה אשר עוטפת אותה ומגנה עליה מהעולם שמסביבה. כאשר הרגישה נינוחה ובטוחה מספיק, היא נעה בדמיונה אל ערמת האשפה עד שנעמדה בתוכה. 

לאחר מכן המשתתפים התבקשו להתחיל לשנות את האובייקטים מעוררי הגועל בדמיונם. המשתתפים התבקשו להפוך את האובייקטים לקטנטנים, לאחר מכן לענקיים, ולבסוף להחזיר אותם לגודלם הטבעי. המשתתפים התבקשו להמשיך ולחוש את האובייקט, לרבות המראה שלו, הריח שלו וקולות שהוא עשוי להשמיע. לאחר מכן, המשתתפים התבקשו להשתמש בדמיונם כדי לשנות את האובייקט כיצד שירצו, כך שהוא לא יהיה מגעיל יותר עבורם. הם יכלו למשל להפוך את האובייקט לאובייקט אחר, להפוך אותו לנטול קול או ריח, לשנות את הגודל, הצורה או הצבע שלו, ולעשות איתו כל דבר אחר שעלה בדמיונם והוציא ממנו את תחושת הגועל. אותה משתתפת למשל, תיארה כיצד בחרה להפוך בדמיונה את ערימת הזבל לעץ פורח, ואילו החרקים הפכו לפרחים וורודים התלויים על העץ. 

בשלב הבא, המשתתפים התבקשו להמשיך ולשנות את האובייקט בדמיונם כך שהוא יהפוך לדבר נעים וחיובי עבורם. המשתתפים יכלו לשנות את האובייקט כך שיזכיר להם מאכל אהוב, מראה נעים או אף חוויה טובה, והתבקשו להמשיך ולעשות זאת עד אשר הם הרגישו טוב ובטוח בקרבת האובייקט שיצרו, תוך שהם ממשיכים לראות, לחוש, להריח ולשמוע את האובייקט. אותה משתפת למשל המשיכה ושינתה את התמונה בדמיונה עד שדמתה לעץ דובדבן שראתה פעם בטיול ביפן. היא נגעה בעץ והריחה את ריח הפרחים שלו, והדבר הזכיר לה תקופה שמחה, שלווה ונעימה בחייה. 

מטרתו של התרגיל הייתה לעורר תחילה את תחושות הגועל אצל המטופלים על ידי כך שהם מדמיינים וחווים את האובייקט מעורר הגועל בכל חושיהם, ולאחר מכן לאמן אותם להשתמש בדמיונם על מנת להחליף את אותן תחושות של גועל ודחייה בתחושות של בטחון ונעימות. על ידי כך, המטופלים לומדים להשיג שליטה על תחושות הגועל שמתעוררות בתגובה לאותם גירויים, ויכולתם לנהל את תחושות הגועל שלהם, במקום שתחושות אלו ינהלו אותם, מתחזקת. המשתתפים בניסוי חזרו על אותו התרגיל במשך שלושה ימים ולאחר מכן נבדקו שוב תחושות הגועל שלהם לתמונות מעוררות הגועל מתחילת הניסוי. הממצא המרכזי של מחקר זה הינו גם שאצל משתתפים המתמודדים עם OCD וגם אצל אלו שלא נמצאה ירידה משמעותית בתחושות הגועל לאותם גירויים אשר היו דוחים ומגעילים עבורם. 

ממצאי המחקר הנוכחי מצטרפים לממצאים רבים שנערכו בטיפול בהפרעות אחרות כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית, חרדה חברתית וחרדת בריאות, ולפיהם שימוש בטכניקה של שכתוב בדמיון עשויה להביא להקלה משמעותית בהתמודדות עם גירויים ומצבים מעוררי מצוקה. כפי שצוין, הדבר רלוונטי מאוד עבור אנשים המתמודדים עם תחושות גועל, שהן רגש חזק וקשה לדיכוי, ועשוי לשמש ככלי חשוב עבורם להתקדמות טיפולית ולחיזוק יכולתם לבצע תרגילים של חשיפה ומניעת תגובה. במסגרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, המטפל והמטופל משתמשים בטכניקות שונות על מנת לסייע למטופל להתמודד עם קשייו בדרך הטובה ביותר עבורו. במידת הצורך, נעשה שימוש בטכניקת השכתוב בדמיון ככלי טיפולי לצד התערבויות טיפוליות נוספות אשר נמצאו כיעילות הן במסגרות קליניות והן במסגרת מחקר. 

אם גם את/ה מתמודד/ת עם תחושות גועל קשות אשר מפריעות למהלך חייך, פנה/י למרכזנו לקביעת פגישת הערכה עם מטפלים המתמחים בטיפול בקשיים מסוג זה. 

 

ביבליוגרפיה

Fink, J., Pflugradt, E., Stierle, C., & Exner, C. (2018). Changing disgust through imagery rescripting and cognitive reappraisal in contamination-based obsessive-compulsive disorder. Journal of anxiety disorders54, 36-48. 

 

ד״ר דני דרבי
פסיכולוג קליני מומחה ודוקטור למיניות האדם. מומחה לטיפול בטראומה. המנהל הקליני של מרכז קוגנטיקה.
ד"ר אליזבת וצלר
פסיכיאטרית בכירה, מנהלת מחלקת פסיכיאטרית נשים במרכז הירושלמי לבריאות הנפש (איתנים).
שרה הרמתי
פסיכולוגית קלינית בכירה, מומחית וחברת צוות בכירה במרכז קוגנטיקה ומרכז הל"ר לפסיכולוגיה רפואית.
פרופ' גיא דורון
פסיכולוג קליני ומרצה בבינתחומי הרצליה. בוגר לימודי פסיכולוגיה קלינית ו- PhD באוניברסיטת מלבורן.
עדי כהן
פסיכולוגית רפואית מומחית-מדריכה, מנהלת המרכז לטיפול ממוקד דימוי גוף, מנהלת שותפה בקומה השישית
ענבר פריד צאיג
פסיכולוגית קלינית מומחית, מנהלת המרחב הנשי

לכל אנשי הצוות הבכיר לחצו כאן