גיל הנעורים היא תקופה של עיצוב הזהות האישית. בתקופה זו, בני הנוער עלולים להיות פגיעים יותר ממבוגרים מהם, ולסבול מהשלכות חריפות לגורמי מתח שונים ולאירועים טראומתיים.
מחקר חדש מראה כי בני נוער עלולים להיות פגיעים יותר גם לאירועים טראומתיים שהם לא נכחו בהם באופן ישיר, אך הייתה חשיפה רבה אליהם.
המחקר נערך בנורווגיה, ובדק את השפעת התקפת הטרור שהתרחשה ביולי 2011 על תלמידי תיכון.
התקפת טרור זו הורכבה משני פיגועים שהתרחשו באותו יום, והובילו למוות של 77 איש ופציעה של עשרות. אחד הפיגועים היה פיצוץ מכונית תופת בסמוך למשרד ראש הממשלה. השני היה פיגוע ירי במחנה קיץ של בני נוער באי אוטוויה. איש מתלמידי התיכון שנבדקו לא נכח באף אחד מהפיגועים.
נמצא כי בני נוער שעברו תקיפה מינית או פיזית, או היו עדים לאלימות, היו בעלי סיכון גבוה ב-50% מאחרים לפיתוח תסמונת פוסט טראומטית גם אם לא נחשפו לאירוע באופן ישיר, אלא רק עקבו אחרי דיווחי המדיה.
נערים ונערות שעברו תקיפות מיניות חוזרות היו בסיכון כפול לפתח פוסט טראומה. לדברי עורך המחקר, דאג אויסטיין נורדנגר, המחקר מראה כי חשוב שכל העוסקים בעבודה עם בני נוער יהיו מודעים להשלכות האפשריות של אירועי טרור ואירועים מטלטלים אחרים על בני נוער שחוו חוויות אלימות בעבר.
חשיבות המודעות לפוסט טראומה ללא מעורבות ישירה
מודעות לאפשרות לפתח פוסט טראומה גם ללא מעורבות ישירה באירוע יכולה להשיג שתי מטרות:
1. להפחית ההסתברות להתפתחות טראומה על ידי היערכות מתאימה
היערכות יכולה לכלול שיעורים מיוחדים שיוקדשו לדיבור על המצב לאחר אירועים קשים, שיחות קבוצתיות עם פסיכולוג או היועצת הבית ספרית ושיחות פרטניות.
גם בני משפחה יכולים לסייע בהפחתת הסיכון על ידי מודעות לכך שדיבור עם בני נוער על אירועים טראגיים שפורסמו בהרחבה, יכולה לתת להם מקום לעבד את רגשותיהם.
2. זיהוי סימני אזהרה המעידים על קשיים רגשיים
טראומה יכולה להתבטא במגוון סימפטומים, היכולים להעיד גם על מצבים אחרים. למשל, הסתגרות ונסיגה מחיי חברה יכולה להיות חלק מהסימפטומים של טראומה, אך גם של דיכאון, חרדות או סתם רצון של הנער/ה להתרחק לזמן מה.
ללא מודעות לאפשרות של טראומה, אין סיבה שאפשרות זו תיבחן. לעומת זאת, מודעות לנושא ושאילת שאלות לגביו כשהתנהלות הנער או הנערה מעוררת דאגה, יכולה לקדם אבחון של הבעיה.
אבחון נכון והגעה לטיפול מתאים יכולה למנוע זמן ממושך של סבל, התפתחות הפרעות נלוות (כגון דיכאון), פגיעה בתפקוד, בחיי החברה ובדימוי העצמי.
חשוב לדעת כי יש טיפול יעיל בפוסט טראומה, כך שאם קיימים סימפטומים שיכולים להעיד על התפתחות ההפרעה, רצוי להגיע לאיש מקצוע הבקיא בטיפול בנושא בהקדם האפשרי. טיפול בפוסט טראומה נעשה על ידי עיבוד קוגניטיבי או חשיפה מתמשכת, ומוביל להקלה בסימפטומים תוך כ-12-24 פגישות.
