נתחיל בשאלה: על מה חשבת ממש הרגע, בשנייה הזו? אולי חשבת על כך שלא הספקת להדיח כלים אתמול בלילה, או על דו"ח שאת\ה ממש חייב\ת להגיש בעבודה היום. אולי חשבת על בן\ת הזוג שלך או על שיר ששמעת בדרך לעבודה ברדיו. למעשה, יש לנו מחשבות מכל מיני סוגים- מחשבות יומיומיות כמו אלו שהזכרנו כעת, מחשבות עצובות, מחשבות על דאגות שלנו ואף מחשבות מטרידות כמו דימויים אלימים. הפודקסט (תסכית) המרתק הזה התמקד במחשבות מהסוג האחרון, כלומר מחשבות מטרידות, לרוב אלימות, שעוברות לרובנו בראש מדי פעם. השאלות המהותיות המוצגות בפודקסט הן- איך עלינו להתייחס למחשבות האלו? והאם הן אומרות משהו ביחס למה שאנחנו או לרצונות שלנו?
בכדי לענות על השאלות הללו ניעזר בדוגמה של בחור צעיר בשם גיא (שם בדוי) המתגורר במרכז הארץ עם אשתו הדס. לפני מספר שנים, הוא התיישב בסלון עם אשתו הטריה והם החליטו לראות סרט בשם "עיר האלוהים", סרט ברזילאי אלים מאוד משנת 1993. פתאום, באמצע הצפייה בסרט, החלו לעבור בראשו מחשבות אלימות ביותר- מה אם אפגע באשתי? מה אם ארצח מישהו זר? במקביל הוא דמיין דימויים ויזואליים קשים שבהם הוא דוקר את אשתו האהובה, חונק אותה וכן הלאה. באותו רגע הוא נבהל מאוד, מיהר לחדר השינה שלהם ונכנס למיטה, ללא יכולת להתנתק מהמחשבות האיומות שלו.
כשאשתו הגיעה לשאול מה קרה לו, הוא סיפר לה מיד מה עובר עליו, בלי לחשוב על איך היא עלולה להגיב לשמע המחשבות האיומות שמתרוצצות בראשו. למזלו, הדס לא נבהלה ממה שסיפר לה. היא הכירה אותו היטב וידעה כמה הוא עדין, טוב לב, מתחשב ואוהב. היא אמרה לו שהכל בסדר, שהוא צריך להירגע וללכת לישון. אולם כשגיא קם למחרת בבוקר, המחשבות המשיכו להטריד אותו, וכך זה המשיך עוד ועוד במשך חודשים רבים. גם כשניסה לתפקד- ללכת לעבודה, לטייל עם הכלב, להכין ארוחת ערב עם אשתו, הוא סבל כל הזמן ממחשבות טורדניות אלימות שלא עזבו אותו ולא נתנו לו מנוחה. הוא חשש מאוד שיום אחד הוא יפעל על פי המחשבות האלו ובאמת יהיה אלים כלפי סובביו. בהדרגה הוא התחיל להימנע ממפגש עם חברים, מלצאת עם אשתו וכן הלאה, מתוך אמונה שעליו להיות זהיר ולהגן על אהוביו מפני פגיעה נוראית מצידו.
עם זאת, ניסיונות ההימנעות לא הועילו עזרה והמחשבות הטורדניות המשיכו לעלות בראשו ולגרום לו סבל רב. הוא הרגיש שהוא מתפצל לשניים: מצד אחד הוא המשיך לעבוד ולתפקד באופן יחסי, אבל מצד שני, הוא המשיך לדמיין כל הזמן שהוא חונק, דוקר או חותך את מי שהיה בסביבתו. חייו הלכו והתפרקו. גיא והדס חיפשו באינטרנט מידע בנושא, אבל מה שהם מצאו לא תאם לתסמינים שלו ולא סייע להם להבין איך אפשר לעזור לו. החודשים עברו ומצבו של גיא המשיך להתדרדר. בהמשך הוא ביקש מספר פעמים מאשתו לאשפז אותו בבית חולים או במחלקה פסיכיאטרית, כי לפחות שם יהיה מי שישמור עליו מפני האפשרות שיפגע בה או באחרים. הוא אמר לה גם שעדיף לו למות מאשר לפגוע בה או להפוך לרוצח.
בשלב זה גיא והדס החליטו שגיא צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי, אבל לא ידעו למי ולאן לפנות. בשביל לעזור לגיא להבין במי כדאי לו להיעזר, הגיע הזמן שנספר לכם בקצרה את ההיסטוריה הסודית של המחשבות. לצורך כך, נחלק לשלושה שלבים את ההיסטוריה של התייחסות עולם הפסיכולוגיה למחשבות.
השלב הראשון- "למחשבות יש משמעות":
זיגמונד פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, הציע בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 תפיסה, שלפיה כל מחשבה היא רק קצה הקרחון של הרצונות, הדחפים והמשאלות הלא מודעים שלנו. במילים אחרות, פרויד טען שהמחשבות שלנו מבטאות היטב את מי שאנחנו, את האישיות שלנו. לכן פרויד סבר שבמסגרת טיפול פסיכולוגי חשוב להבין מה המקור הנפשי של המחשבות של המטופל. פרויד היה מבקש מהמטופלים שלו לספר לו בפירוט אילו מחשבות עוברות בראשם כדי לחקור אותן ולהגיע לתובנות לגביהן. לדידו של פרויד, תובנה לגבי המחשבות יכולה להוביל לשחרור, להקלה ולהפחתת המצוקה של המטופל. גישתו של פרויד הייתה הגישה הרווחת בעולם הפסיכולוגיה לאורך שנים רבות. על בסיס ההגות שלו, רבים מאיתנו מאמינים, כמוהו, שלמחשבות שלנו יש משמעות. אבל בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלה מהפכה בתחום הזה, בזכותם של פסיכולוגים סוללי דרך כמו אהרון בק. אם כן, זה הזמן לעבור לשלב השני בהיסטוריה הסודית של המחשבות.
השלב השני- "לא כל מחשבה היא אמת ודאית":
בשנות ה60 אהרון בק טיפל באישה שסבלה ממחשבות טורדניות כמו "לאף אחד לא אכפת ממני", "אין לי חברים בכלל", "אין לי כישורים חברתיים טובים". המחשבות גרמו לה להיות אומללה מאוד והיא נהגה להימנע מאינטרקציות חברתיות משום שלא האמינה שתוכל לתפקד בהן באופן מספק. בהחלטה של הרגע, במקום לחקור את המקור של המחשבות האלו (כפי שהנחה פרויד), בק שאל את המטופלת שלו ישירות: "איך את יודעת שהמחשבות האלו אמיתות?", וגם- "האם את יכולה להוכיח לי שלאף אחד לא אכפת ממך?". בתגובה, האישה סיפקה לבק דוגמאות הפוכות למדי שהראו שלאנשים דווקא כן אכפת ממנה ושכן יש לה חברים וכישורים חברתיים טובים.
הפגישה המכוננת הזו עם המטופלת שלו הובילה את בק למסקנה שלפעמים, לא כדאי לקחת את המחשבות שלנו כל כך ברצינות! אין הכוונה לכל סוג של מחשבה אלא ספציפית ל"מחשבות אוטומטיות שליליות", כפי שבק כינה אותן. מסתבר שאנשים נוטים להאמין לחלוטין למחשבות השליליות שעולות בראשם באופן אוטומטי, על אף שאין להן בהכרח חזקה במציאות. בק החל לעבוד עם מטופליו על אתגור המחשבות האלו. כלומר, העבודה הטיפולית שבק הציע הייתה להרהר על המחשבות האוטומטיות השליליות, ובעיקר לערער עליהן. בעזרת כלי זה (אתגור המחשבות השליליות) מטופלים רבים שלו דיווחו על ירידה במצוקה ובסימפטומים שעימם הגיעו לטיפול.
המסקנה המהפכנית של בק לגבי מחשבות היוותה את התחלתה של מהפכה של ממש בעולם הפסיכולוגיה. הטיפול שבק הציע, שמכונה כיום טיפול קוגניטיבי התנהגותי, מדגיש את הרעיון שהמחשבות שלנו לא בהכרח אומרות משהו עמוק לגבינו. ב-30-40 השנים האחרונות טיפול זה תפס תאוצה, במקביל ולפעמים אף במקום טיפול פסיכולוגי מהסוג שפרויד הציע בזמנו. בהתאמה, מחקרים רבים הראו וממשיכים להראות שטיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל למדי בהפחתת סימפטומים שונים של חרדה, דיכאון ועוד. אולם הסיפור שלנו עוד לא הגיע לסופו, משום שלאחרונה חלה התפתחות נוספת בהתייחסות של עולם הפסיכולוגיה למחשבות שלנו. בואו נמשיך לשלב השלישי בהיסטוריה הסודית של המחשבות.
השלב השלישי- "לא לכל מחשבה צריך להתייחס"
אז מה היה לנו עד כה? פרויד וממשיכי דרכו האמינו שהמחשבות שלנו מגלמות בתוכן איזושהי אמת ועל כן יש לפרש את המחשבות ולחשוף את אותה אמת, שהיא לרוב לא מודעת. אחר כך הגיע בק שגרס שהמחשבות שלנו הן לאו דווקא אמת ודאית ולכן כדאי לאתגר את המחשבות, כלומר לבחון האם ניתן לאשש או להפריך אותן בעזרת נתונים אובייקטיביים מהמציאות החיצונית. למרות שנראה ששני השלבים הקודמים שונים זה מזה מאוד, יש להם מכנה משותף חשוב. הדמיון ביניהם הוא בכך ששניהם מייחסים למחשבות חשיבות כזו או אחרת ומתייחסים אליהן. בניגוד לכך, הוגים כמו סטיבן הייז, ממייצגי השלב השלישי (שמכונה "הגל השלישי"- הסתעפות של הגישה הקוגניטיבית התנהגותית) טוענים שאין צורך להעניק חשיבות כה רבה למחשבות שלנו. הגל השלישי בפסיכולוגיה מבשר לנו בשורה חשובה: מסתבר שאפשר לשנות את מערכת היחסים שלנו עם המחשבות שלנו (מחשבות שליליות אוטומטיות, מחשבות טורדניות אלימות וכו') וכך להצליח בעצם… להתעלם מהן!
אחד הכלים העיקריים שגישה זו מציעה על מנת לעשות זאת הוא המיינדפולנס (קשיבות בעברית). מדובר בסוג של מדיטציה שבאמצעותה ניתן להתאמן על להבחין במחשבה שעולה בראשנו, לשים לב אליה מבלי להיבהל ממנה ומבלי לשפוט אותה. הרעיון הוא להתבונן במחשבה באה והולכת, ממש כמו ענן חולף בשמיים. הנה עוד מטפורה שיכולה לעזור להבהיר את הרעיון: קחו ספר כבד והחזיקו אותו מורם ממש מול האף שלכם. הספר הזה מייצג את המחשבות השליליות, המפחידות, הטורדניות שלנו. ברוח גישת הגל השלישי, רובנו הולכים עם הספר הכבד הזה מול האף כל היום, ככה שמרבית הקשב שלנו מופנה אל המחשבות המטרידות שלנו. בתרגול מדיטציה המתרגל לומד כיצד הוא יכול לבחור לאן להפנות את הקשב שלו, ככה שהוא יכול למשל לבחור להניח את הספר הכבד על הברכיים במקום מול האף. הספר (כלומר המחשבות) עדיין שם, הוא עדיין לא נעים לו במיוחד, אבל הוא כבר לא חייב להיות הפוקוס של תשומת הלב שלו וכך האדם יכול לבחור למקד קשב בדברים אחרים, נעימים ורצויים יותר. ניתן לומר שהמחשבות השליליות הללו הופכות להיות לא נעימות אבל גם לא נוראיות, כלומר נסבלות. אותן מחשבות נסבלות הן חלק מהמרחב המחשבתי שלנו, אך אנחנו ממש לא חייבים לנהל איתן דיאלוג מתמשך, אפשר לתת להן לחלוף מעצמן. גישה מסקרנת זו מלמדת אותנו שהמחשבות שלנו הן לא אנחנו, לכן גם אין סיבה להתמקד בהן, לפרש אותן או להתווכח איתן. כעת נחזור לגיא ונראה אם ואיך אפשר לסייע לו.
תחילה, גיא ניסה להיעזר בטיפול מסורתי על פי גישתו של פרויד. טיפול זה מסייע לאנשים שונים המתמודדים עם בעיות מגוונות, אולם במקרה של גיא, הניסיון לפרש את המחשבות ולחשוף את הדחפים הלא מודעים שלו רק גרם לו להרגיש גרוע יותר. משניסיון זה נכשל, גיא החליט לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי בגישת הגל השלישי, שם גילה עולם שונה לחלוטין. המטפלת של גיא לימדה אותו שלרוב האנשים יש מחשבות אלימות שכאלו מעת לעת. חשוב מכך, היא לימדה אותו שהמחשבות עצמן הן לא הבעיה, הבעיה היא הפרשנות הקטסטרופלית שהוא נותן למחשבות, שמייצרת בתורה בהלה גדולה מהן. בטיפול גיא גילה שיש שם למה שהוא מתמודד עימו- הפרעה טורדנית כפייתית. הסתבר לו שאחד המאפיינים המרכזיים בהפרעה זו הוא הנטייה להתמקד באובססיביות דווקא במה שהכי מפחיד את האדם.
לאחר מספר פגישות של היכרות משותפת, למידה על ההפרעה הטורדנית כפייתית והערכת הסימפטומים שעימם מתמודד גיא, הפסיכולוגית שטיפלה בו פתחה את המגירה בשידה לידה ו… הגישה לגיא סכין חד מאוד. בהמשך היא גם ביקשה ממנו להצמיד את הסכין לגרון שלה! המטפלת הסבירה את הרציונל מאחורי בקשה מוזרה זו- מדובר בכלי טיפולי יעיל מאוד שנקרא חשיפה, ומטרתו במקרה הזה הייתה להמחיש לגיא את הפער שבין מחשבותיו לבין רצונותיו ומעשיו. הרי גיא אמנם חשב על מעשים אלימים, אך לא באמת רצה לבצע אותם ולכן לא ביצע אותם- גם כשהמטפלת שלו הגישה לו, כאמור, סכין. באמצעות חשיפות כאלו ואחרות, גיא הבין שהמחשבות שלו לא מעידות בהכרח על האופי שלו או על הרצונות שלו וכך הפחד שלו מהמחשבות הלך ופחת. גיא תרגל, בעזרת המטפלת שלו, חשיפות שונות בדמיון ובמציאות.
בהדרגה הוא היה מסוגל לצחוק על המחשבות שלו ו\או להתעלם מהן. הוא דיווח שהוא מרגיש שהוא חוזר לחיים- הוא חזר לפגוש חברים, לצאת עם אשתו וליהנות מהחיים שאבדו לו בתקופה שקדמה לכך. אמנם המחשבות האלימות עדיין מופיעות בראשו מדי פעם, אבל כשזה קורה, הוא נותן להן לחלוף מעצמן וכבר לא נבהל מהן. לכן, אם אתם מזדהים עם סיפורו של גיא שנבהל ונוהל על ידי המחשבות של עצמו, זכרו,: אתם זה (לאו דווקא) המחשבות שלכם.
לסיכום, עולם הפסיכולוגיה הציע במאה האחרונה תשובות מגוונות לשאלה- איך עלינו להתייחס למחשבות שלנו?. במרכז קוגנטיקה אנחנו מציעים את גישות הטיפול העדכניות ביותר בהתאם לצרכים השונים של כל מטופל. גישות אלה יסייעו לכם לבחון מחדש את המחשבות ואת הרגשות שלכם, במטרה שאלה לא יגבילו אתכם ותוכלו (שוב) לחיות ולפעול על פי מה שבאמת חשוב לכם.
לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657
הכתבה מבוססת על:
https://www.npr.org/programs/invisibilia/375927143/the-secret-history-of-thoughts
