על חרדה חברתית ורשתות חברתיות

האם הצ'אטים והפיד עוזרים לנו להתגבר על חרדה?

חרדה חברתית מתאפיינת בחששות ובמצוקה מלקיחת חלק במצבים חברתיים, ולכן המתמודדים איתה נמנעים ממצבים חברתיים רבים, גם כאשר היו רוצים לקחת בהם חלק.

 

בשנים האחרונות, התפתחותן המהירה של הרשתות החברתיות משפיעה באופן משמעותי על היבטים רבים של התקשורת החברתית שלנו.

 

האם לשינויים אלו ישנה השפעה על המתמודדים עם חרדה חברתית? ואם כן, האם הם משפיעים עליהם לטובה או לרעה?

 

נתחיל ונתייחס כאן לכמה מן ההיבטים של חרדה חברתית כפי שבאים לידי ביטוי בתקשורת פנים אל פנים, ואז נבחן כיצד התפתחות התקשורת ברשתות החברתיות משפיעה על היבטים אלו.

 

חרדה חברתיתית בעידן הטכנולוגי

 

במהלך מפגשים פנים אל פנים, אנשים הסובלים מחרדה חברתית לעיתים קרובות חושבים מחשבות שליליות ורואים באור שלילי את האופן בו הם נתפסים. למשל, אדם הסובל מחרדה חברתית עלול לחשוב כי "אין לי מה לומר", "אני אומר משהו טיפשי" או "אני נראה לחוץ ומפוחד" במהלך אינטראקציות חברתיות. הוא גם עלול להעריך כי האופן שבו ייתפס (למשל כטיפש, כחרד, או כמשעמם) יביא לתוצאות מרחיקות לכת כמו דחייה מצד הסובבים אותו.

 

במהלך שיחות או אינטראקציות חברתיות, אנשים עם חרדה חברתית נוטים להפנות את מירב תשומת הלב שלהם לעצמם, לצורה בה הם מתפקדים ולאופן בו הם נתפסים, וממעטים להתמקד בסובבים אותם ובאינטראקציה החברתית עצמה. בנוסף, הסובלים מחרדה חברתית נוטים לנקוט ב"התנהגויות בטחון" שמטרתן למנוע את התוצאות החברתיות שהם חוששים שיתממשו, אולם בפועל התנהגויות בטחון אלו מונעות מהם ללמוד כי לא סביר שהתוצאות מהן הם חוששים אכן יקרו. למשל, אדם אשר חושש כי אחרים ישפטו אותו כטיפש עשוי לשנן רשימה של משפטים "חכמים" כדי להשתמש בהם במהלך שיחה. אולם, התנהגות בטחון זו, שמיועדת כדי להימנע ממימוש החשש כי יחשבו עליו כטיפש, מונעת ממנו לגלות כי ייתכן ואחרים יימצאו אותו מעניין ומשמעותי אם יגיד פשוט את מה שעולה בראשו במהלך שיחה.

 

גם אם יגיד משהו שייתפס כטיפשי, זה לא אומר שמעכשיו יחשבו שהוא טיפש. במקום זה, אותו אדם צפוי לפתח עם הזמן אמונה כי למעשה הסיבה היחידה שלא חושבים עליו כטיפש היא בגלל שהכין את אותם המשפטים או את נושאי השיחה החכמים מראש. בנוסף, אמונה זו משמרת ואף מעלה את רמת החרדה, כי אז האדם לומד שלכל מפגש חברתי עליו להתכונן עם מאגר משפטים או נושאים 'חכמים'.

 

הדבר דומה למשל על אותו אדם אשר שם שום בפתח ביתו כדי שלא יבוא אריה, כשנשאל על ידי מכר מדוע הוא שם שום, ענה "כדי שלא יבואו אריות" משידידו אמר "אבל אין כאן אריות" ענה לו האדם "אתה רואה, זה עובד!

 

הצרה היא, שבמקרים מסוימים, דווקא אותן שיחות מוכנות או משפטים חכמים עשויים להחוות כמוזרים ומרחיקים עבור אנשים. למעשה, הן ניסיון טיפולי והן ממצאים מחקריים שנאספו במשך שנים רבות מצביעים על כך שדווקא התנהגויות בטחון כאלה ואחרות הן הגורמים המשמעותיים ביותר לחיזוק ולשימור החרדה החברתית (כמו גם סוגי חרדה אחרים). הבעיה המרכזית עם התנהגויות בטחון היא שהאדם נהיה כבול אליהן ומרגיש שלא יוכל לתפקד בלעדיהן: וכך, הסובלים מחרדה חברתית עלולים להימנע מלהשתלב בשיחות אם לא באו מוכנים עם רשימת נושאים "חכמים", לשנן במשך ימים כל מילה שחושבים לומר במהלך מצגת קצרה שהם צריכים להעביר בעבודה, או להשקיע שעות במראה החיצוני לפני יציאה לדייט, מתוך חשש מכשלון ביצירת אינטראקציה קולחת וניסיון להסוות זאת תוך משיכת תשומת הלב למראה החיצוני המוקפד.

 

חרדה חברתית ברשת

 

במהלך עשרים השנה האחרונות, התפתחותן המהירה של הרשתות החברתיות השפיעה על האופן שבו רבים מאיתנו מתקשרים עם אנשים סביבנו, דרך צ'אטים, פוסטים, ציוצים, תמונות ותגובות לתכנים שפרסמו אחרים. כאשר הרשתות החברתיות החלו להופיע ולהתפתח עלתה השאלה האם תקשורת דרך רשתות אלו עשויה להקל על הסובלים מחרדה חברתית ולאפשר להם לתקשר באופן פחות מאיים שאינו מערב תקשורת פנים מול פנים. למשל, על ידי תקשורת ברשת אנשים יכולים להסתיר ביטויי חרדה כמו רעד, הזעה או הסמקה, ויש להם מידה גדולה יותר של שליטה על תדירות האינטראקציה, הקצב שלה והמשך שלה. ואמנם, ממצאים ממספר מחקרים שנערכו בתחום מצאו שאנשים עם חרדה חברתית מרבים להשתמש ברשתות חברתיות ומביעים העדפה לתקשר דרכן מאשר במפגשי פנים מול פנים. ממצאים ראשוניים אלו העלו את ההשערה כי הרשתות החברתיות יוכלו לסייע לסובלים מחרדה חברתית לפתח רשת של קשרים חברתיים בצורה קלה יותר ומאיימת פחות. אולם, ממצאים מאוחרים יותר, כמו גם עדויות של מטופלים רבים אשר סובלים מחרדה חברתית, הראו כי קיימות שתי בעיות משמעותיות עם הנחה זו.

 

ראשית, ממצאי מחקרים מאוחרים יותר הראו כי התמונה אינה וורודה כמו שנטו להאמין. רבים מהסובלים מחרדה חברתית דווחו כי הם אכן חווים חרדה גם כאשר הם מתקשרים עם אחרים דרך צ'אטים או דרך רשתות חברתיות. בנוסף, בדומה למצבים של אינטראקציות פנים אל פנים, הם מצפים כי האינטראקציות ברשתות החברתיות יהיו בעלות תוצאות שליליות עבורם. כמו כן, נמצא כי למרות שהסובלים מחרדה חברתית אכן מרבים להשתמש ברשתות החברתיות, השימוש שהם עושים בהן הוא ברובו פאסיבי, כמו צפייה בתכנים שהעלו אחרים, וממעטים לקחת חלק באינטראקציות אקטיביות הדורשות מהם לקחת חלק בתקשורת בין אישית. גם במצבים בהם הם משתתפים בצורה אקטיבית, הם מעדיפים לקחת חלק בסוגי תקשורת המאפשרים אנונימיות ואינם דורשים מענה מיידי.

 

בנוסף, המתמודדים עם חרדה חברתית נוטים לפרש אינטראקציות חברתיות כשליליות. לעיתים, הדבר קורה באופן קיצוני יותר באינטראקציות ברשת, שהינן לרוב בנויות ממסרים כתובים, (מבלי יכולת לקלוט רמזים נוספים כמו קולו של האדם, או הבעת פניו) – קרקע פוריה לפרשנות שלילית. ממצאים אלו מראים כי למרות שבמקרים מסוימים התקשורת דרך רשתות חברתיות עשויה להקל על תחושות המצוקה, המתמודדים עם חרדה חברתית עדיין חווים חרדה ולחץ גם בתקשורת המתבצעת בעזרת האינטרנט.

 

הבעיה השנייה היא שהשימוש ברשתות חברתיות עשוי להפוך אצל חלק מהמתמודדים עם חרדה חברתית להתנהגות ביטחון בפני עצמה. ככזו, היא עשויה לשמש את המתמודדים עם חרדה חברתית כתחליף לאינטראקציות חברתיות המאיימות עליהם, ולתרום לכך שהם יבלו זמן רב בהתבוננות בתכנים שהעלו אחרים לרשת החברתית (דבר שבפני עצמו עלול לעורר תחושות חרדה ודכאון), ויימנעו עוד יותר מלקחת חלק באינטראקציות חברתיות משמעותיות. כמובן שאין כל פסול משימוש ברשתות החברתיות והן מהוות כלי מצוין לתקשורת בין אנשים רבים, שיתוף בחוויות ובמידע. אולם כאשר השימוש ברשתות חברתיות הופך להתנהגות ביטחון אצל אדם המתמודד עם חרדה חברתית, הוא מונע ממנו להתעמת באופן ישיר עם תחושות האיום ולהגיע למצב בו הוא אינו נשלט עוד על ידי תחושות החרדה. בעיות אלו מביאות לכך ששימוש ברשתות חברתיות אינו יכול להוות כשלעצמו פתרון יעיל להתמודדות עם חרדה חברתית.

 

 הוכח במחקרים רבים כטיפול יעיל ביותר לטיפול בהפרעות חרדה בכלל ובחרדה חברתית בפרט. במהלך הטיפול המטופל לומד על הגורמים המעודדים את התפתחותה של הפרעת חרדה, ולא פחות חשוב, על הגורמים לשימורה. במישור הקוגניטיבי (מחשבתי), הטיפול מתמקד במציאת הטיות חשיבה שאינן מועילות עבור המטופל. הטיות מסוג זה הינן מחשבות לא אדפטיביות של המטופל על עצמו, על אחרים ועל סביבתו. למשל, אמירות כמו "אני פחדן וכשלון חברתי", "אנשים חושבים שאני טיפש ומשעמם" או "אם אלך למסיבה לא אצליח לדבר עם אף אחד ורק אעשה מעצמי צחוק" מייצגות הטיות חשיבה שאינן בהכרח נכונות מחד, ומאידך הן מובילות את האדם להימנע מראש ממצבים חברתיים (גם כאלה שהיה רוצה לקחת בהם חלק) משום שהוא בטוח כי ייכשל בהם. במהלך הטיפול, המטפל והמטופל יחד מאתגרים את המחשבות הללו במישור המחשבתי.  לחלקו ההתנהגותי של הטיפול שתי מטרות: הראשונה, להעמיד במבחן המציאות חלק מהנחות היסוד שלו לגבי מה צפוי לקרות. השניה, לבחון כיצד הוא יכול לתפקד גם כאשר הוא חש חרדה. מטרות אלו מושגות על ידי תרגול מצבים חברתיים מהם הוא חושש. תרגול זה עשוי להתחיל מתרגול בדמיון, דרך תרגול ביחד עם המטפל, ועד לשלב שבו המטופל מוכן לתרגל במצבי אמת.  דבר המתקדם בהתאם לקצב של כל מטופל אך תוך מתן דגש על התקדמות והצבת אתגר. בנוסף, בטיפול קוגניטיבי התנהגותי המטופל לומד להיפרד בהדרגה מהתנהגויות הבטחון שלו. וכך, אותו בחור שרגיל לקחת חלק בשיחות רק לאחר ששינן רשימה של משפטים "חכמים" יאתגר את עצמו על ידי כניסה לשיחה בלי שתכנן כלום מראש, מטופלת תאתגר את עצמה על ידי שליחת הודעת טקסט מבלי לתקן אותה שוב ושוב ולתכנן אותה במשך זמן רב. בהקשר של שימוש ברשתות החברתיות, ניתן כמובן להמשיך ולעשות בהן שימוש, אולם שלא כהתנהגות בטחון וכתחליף לאינטראקציות חברתיות משמעותיות אחרות.

 

אצל חלק מהמטופלים, טיפול קוגניטיבי התנהגותי בחרדה חברתית עשוי לעורר חשש, בייחוד בשלבי הטיפול הראשונים, מאחר והוא מעמת את המטופל עם דברים מהם ניסה להימנע לאורך זמן. בשל כך חשוב כי טיפול זה יינתן על ידי מטפל או מטפלת מנוסים, אשר הינם רגישים לצרכיו של המטופל ולקצב ההתקדמות המתאים עבורו מחד, ומאידך מהווים מקור מידע ותמיכה המסייע לו לנוע קדימה ולהביא לידי שינוי משמעותי בחייו. מטרתו של טיפול מסוג זה היא על פי רוב להשיב למטופל את השליטה והבעלות על חייו, באופן שיהיה חופשי לקחת חלק באינטראקציות חברתיות מבלי להימנע ולהגביל את עצמו. עם התקדמות הטיפול, מטופלים רבים מדווחים על תחושת חופש גוברת ואף הנאה מהתנסות באינטראקציות שהיו מפחידות עבורם ותחושה כי הינם בעלי שליטה בסיטואציות אלו. אם גם את/ה מתמודדת עם קשיים הנובעים מחרדה חברתית, פנה/י למרכזנו לתיאום פגישת הערכה עם מטפלים המנוסים בעבודה עם קשיים אלו.

 

לתאום פגישת הערכה התקשר/י

1-800-657-657

 

לתאום פגישת הערכה התקשר/י 1-800-657-657

 

ביבליוגרפיה

Caplan, S. E. (2006). Relations among loneliness, social anxiety, and problematic Internet use. CyberPsychology & behavior10(2), 234-242.

Carruthers, S. E., Warnock-Parkes, E. L., & Clark, D. M. (2019). Accessing social media: Help or hindrance for people with social anxiety?. Journal of Experimental Psychopathology10(2), 2043808719837811.

Clark, D. M., & Wells, A. (1995). A cognitive model of social phobia. In R. G. Heimberg, M. R. Leibowitz, D. A. Hope, & F. R. Schneier (Eds.), Social phobia: Diagnosis, assessment, and treatment (pp. 69–93). NewYork, NY: Guildford Press.

Hackmann, A., Surawy, C., & Clark, D. M. (1998). Seeing yourself through others’ eyes: A study of spontaneously occurring images in social phobia. Behavioural and Cognitive Psychotherapy, 26, 3–12. doi:10.1017/S1352465898000022

Kamalou, S., Shaughnessy, K., & Moscovitch, D. A. (2019). Social anxiety in the digital age: The measurement and sequelae of online safety-seeking. Computers in Human Behavior90, 10-17.

Mansell, W., & Clark, D. M. (1999). How do I appear to others? Social anxiety and processing of the observable self. Behaviour research and therapy37(5), 419-434.

McCord, B., Rodebaugh, T. L., & Levinson, C. A. (2014). Facebook: Social uses and anxiety. Computers in Human Behavior34, 23-27.

Murphy, E. C., & Tasker, T. E. (2011). Lost in a crowded room: A correlational study of Facebook & social anxiety. In J. Barlow (Ed.), Interface: The Journal of education, community and values (Vol. 11, pp. 89–94). Forest Grove, OR: The Berglund Center
for Internet Studies.

Pierce, T. (2009). Social anxiety and technology: Face-to-face communication versus technological communication among teens. Computers in Human Behavior25(6), 1367-1372.

Shepherd, R. M., & Edelmann, R. J. (2005). Reasons for internet use and social anxiety. Personality and individual Differences39(5), 949-958.

Wells, A., Clark, D. M., Salkovskis, P., Ludgate, J., Hackmann, A., & Gelder, M. (1995). Social phobia: The role of in-situation safety behaviors in maintaining anxiety and negative beliefs. Behavior Therapy26(1), 153-161.

לקשר לטקסט "מהו טיפול CBT" כשיעלה לאתר

Call Now Button