חרדה חברתית והזעת יתר

36184721_xl

המאמר הבא מתייחס להזעת יתר וחרדה חברתית ומתבסס על מאמרם של: נהלוני, א. & יאנקו, י. (2014). "הזעת יתר וחרדה חברתית – אותה גברת בשינוי אדרת?", הרפואה, כרך 153 חוברת 10, עמודים 595 – 599.

מהי הזעת יתר?

הזעת יתר היא תופעה שבה זיעה מופרשת בצורה מופרזת, גם כשהאדם לא שרוי במאמץ או בסביבה חמה. אפשר לחלק הזעת יתר לשני סוגים: מוכללת, בה ההזעה המופרזת מופיעה בכל הגוף, וממוקדת, בה ההזעה מתמקדת באזורים ספציפיים כגון בתי שחי, כפות ידיים ובמפשעות. הזעת יתר ממוקדת מופיעה מגילאי העשרה, באופן זהה פחות או יותר בין גברים לנשים, ושכיחותה באוכלוסיה בין 0.6% ל 4%. הזעת יתר ממוקדת הינה הפרעה שנמשכת שנים, אך תיתכן החלמה ספונטנית לאחר גיל 35. הזעה מוכללת פחות נפוצה ונגרמת בדרך כלל כתוצאה ממחלות או כתופעת לוואי של טיפולים רפואיים.

הזעת יתר יכולה להוביל לבעיות וקשיים במישורים שונים:

  • בעיות רפואיות. התייבשויות וזיהומים בעור.
  • קשיי תפקוד. קשיים במלאכות הדורשות מוטוריקה עדינה כגון נגינה, כתיבה, הכנת אוכל.
  • קשיים חברתיים. רבים מהמתמודדים עם הזעת יתר חוששים משיפוט שלילי במפגשים חברתיים בשל ההזעה. הפחד כולל מגוון מצבים בהם יכולים לראות או להרגיש את ההזעה ויכול להוביל להימנעות ממצבים חברתיים או לפיתוח אסטרטגיות התמודדות המסרבלות את ההתנהלות (למשל החלפת חולצות מספר פעמים ביום).

מהי חרדה חברתית?

חרדה חברתית קיימת בקרב 5% – 12% מהאוכלוסייה. החרדה יכולה להיות כללית או מוגבלת למצבים חברתיים מסוימים (למשל פחד קהל). על פי ה DSM-5 (מדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי) הקריטריונים לחרדה חברתית הינם:

1. פחד מתמיד ממצב/מצבים חברתיים או ממצבי תפקוד בפני אחרים, בהם האדם נחשף לאנשים לא מוכרים או לאפשרות של ביקורת מצידם. האדם חושש כי הוא ינהג בדרך מבישה או משפילה, או יפגין סימפטומים של חרדה.
2. חשיפה למצבים שהאדם חושש מהם מובילה תמיד לחרדה, שיכולה להוביל להתקף חרדה לפני או בזמן המצב.
3. האדם מודע לכך שהפחד אינו הגיוני או מופרז.
4. האדם נמנע מהמצבים החברתיים או נמצא במצוקה גדולה כשהוא מצוי בהם.
5. ההימנעות, חרדת הציפיה או החרדה במצבים החברתיים או במצבי תפקוד מול אנשים פוגעים באופן משמעותי בתפקוד הנורמלי של האדם, בתפקוד התעסוקתי או אקדמאי, בפעילויות חברתיות או במערכת יחסים, או שקיימת מצוקה גבוהה מעצם כך שהאדם סובל מההפרעה.
6. החרדה או ההימנעויות נמשכים מעל 6 חודשים.
7. החרדה או ההימנעויות אינם נובעים מבעיה פיזית, השפעת חומרים (סמים או תרופות) או מצב רפואי ואינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת.

איך מטפלים בחרדה חברתית?

כיום הקו הראשון לטיפול בחרדה חברתית הוא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). טיפול CBT בחרדה חברתית הוא טיפול ממוקד מטרה וקצר מועד באופן יחסי שנמצא יעיל בהפחתת התסמינים ובניהול מוצלח של ההפרעה.

על פי המודל קוגניטיבי התנהגותי של חרדה חברתית, חשש קיצוני ממצבים חברתיים מפעיל את מערכת העצבים הסימפטתית, מערכת שתפקידה להכין את הגוף להתמודדות מול איום. המערכת מופעלת כשהאדם מרגיש פחד או חרדה, ואינה מבדילה בין איומים שונים, כך שהגוף יגיב באותו אופן בין אם האיום הוא התקפה פיזית או מפגש חברתי. הסיפטומים הפיזיים שהמערכת הסימפטתית יוצרת יכולים לכלול רעד, הסמקה, הזעה, דפיקות לב מואצות, יובש בפה ועוד.

אנשים עם חרדה חברתית נוטים להרגיש שאנשים בסביבה בוחנים אותם ומודעים לניואנסים בהופעה ובתפקוד שלהם. כשהם חווים סימפטומים פיזיים שונים בשל פעילות המערכת הסימפטתית הם חושבים שהסימפטומים בולטים מאוד ושאחרים שמים לב אליהם ומבקרים אותם על כך (למשל "איכס, כמה הוא מזיע", "איזו מוזרה, למה היא רועדת?", "הוא מגמגם" וכו'). תשומת לב מוגברת אל התסמינים ופירוש שלילי שלהם מגביר את החרדה וכתוצאה את הסימפטומים עצמם.

בטיפול CBT המטופל לומד להעמיד בסימן שאלה את ההערכות שלו ביחס לגירויים מאיימים, לבדוק אותן ועל ידי כך למתן אותן. במישור ההתנהגותי המטופל מתחיל לשנות בהדרגה את התנהגותו, כשהוא מסכים להתמודד עם יותר ויותר מצבים שנמנע מהם בעבר, ומצמצם התנהגויות ביטחון (התנהגויות שגורמות לו להרגיש בטוח יותר במצבים חברתיים, אך בפועל מתחזקות את הקושי, כמו צמצום הדיבור, הימנעות מקשר עין, בחירת בגדים שאינם מושכים תשומת לב ועוד).

במידת הצורך הטיפול בחרדה חברתית כולל גם טיפול תרופתי. הטיפול התרופתי הינו לרוב תרופות ממשפחת ה-SSRI, הנלקחות באופן יומיומי, ומסייעות בהפחתת רמות חרדה ודיכאון באופן כללי. לעיתים נעשה שימוש נקודתי גם בתרופות המסייעות להפחתת החרדה וסימפטומים פיזיים שלה ברמה המיידית, למשל דרלין המפחיתה בין היתר דופק לב מואץ.

הקשר בין חרדה חברתית והזעת יתר

קיימים מאפיינים משותפים לשתי ההפרעות, ופעמים רבות הן מופיעות יחד, כשבחלק מהמקרים הזעת היתר הובילה לחרדות חברתיות, באחרים החרדה החברתית יוצרת את הזעת היתר, ובפעמים אחרות קשה להבדיל מה הביצה ומה התרנגולת.השכיחות של חרדה חברתית בקרב הסובלים מהזעת יתר אינה ידועה, אך התלונות על הזעה בקרב אנשים הסובלים מחרדה חברתית נע בין 25% ל -33%. שתי ההפרעות יכולות לפגוע בתפקוד ואיכות החיים בצורות דומות, כגון הימנעות ממצבים חברתיים בשל החשש ממבוכה או ביקורת, וצורות התנהלות שנועדו למנוע את הופעת הסיפטומים אך בפועל מגבילות ומסרבלות את חיי האדם, ויכולות להגביר את הסימפטומים (למשל לבישת שכבות רבות כדי למנוע כתמי זיעה, שבפועל מגבירה את החום וכתוצאה את ההזעה).

ניתן להצביע על מספר מאפיינים המשותפים להזעת יתר ולחרדה חברתית:

  • גיל פריצת הסימפטומים. גם חרדה חברתית וגם הזעת יתר נוטות להתחיל בגיל ההתבגרות, תקופה המאופיינת ברגישות של הדימוי העצמי וחשש מוגבר מביקורת מהסביבה.
  • גם הזעת יתר וגם חרדה חברתית מאופיינות בחרדה ומתח במצבים חברתיים ובהזעה מוגברת בהם.
    מתאם בין עוצמת ההפרעות. מחקר על אנשים הסובלים מהזעת יתר מצא שככל שההזעה חמורה יותר כך גם החרדה החברתית גבוהה יותר.
  • חפיפה מסויימת בטיפולים. חלק מהטיפולים בהזעת יתר השפיעו על חרדה חברתית וההיפך. לדוגמא, נמצא כי ניתוח סימפטקטומיה שהפחית ביעילות את ההזעה הפחית גם רעד, הסמקה וחרדה במצבים חברתיים. מחקר אחר הראה כי שימוש בזריקות מקומיות של בוטוליניום מיתן את הזעה אבל גם הפחית חרדה, דיכאון והוביל לשיפור באיכות החיים. בצד השני, חלק מהטיפולים התרופתיים בחרדה חברתית על ידי תרופות ממשפחת SSRI (פלואוקסטין ופלובוקסמין) נמצאו יעילים גם בצמצום ההזעה. נמצא כי גם ללא חרדה חברתית תרופות SSRI מסוג פרוקסיטין עשויות לעזור בהזעת יתר, ככל הנראה בשל השפעת לוואי של התרופה על המוליך העצבי אצטילכולין הקשור בהזעה.

עם זאת, קיימים גם הבדלים בין ההפרעות:

  • בחרדה חברתית קיימת קשת רחבה יותר של תסמינים נפשיים וסיבות להימנע ממצבים חברתיים, בעוד שבהזעת יתר החרדה קשורה ישירות להזעה.
  • הפיזיולוגיה של ההפרעות שונה. בעוד שחרדה חברתית קשורה למוליכים עצביים מסוג סרוטונין ונוראדרנלין, הזעה קשורה יותר למוליך אצטילכולין.
  • במחקרים שביקשו לאפיין פרופיל פסיכולוגי של אנשים הסובלים מהזעת יתר לא נמצאו ממצאים חד משמעיים. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי הפרעות פסיכולוגיות עומדות בבסיס הזעת יתר. ניתן לומר כי הזעת יתר אינה שווה לחרדה חברתית, אלא יכולה להוריד את סף הרגישות לחרדה מביקורת במצבים חברתיים, עד כדי התפתחות חרדה חברתית.

כיצד הבנת הדמיון בין הזעת יתר וחרדה חברתית עוזרת לטיפול?

לאור סקירה זו ניתן להעלות הצעות לשיפור הטיפול באנשים הסובלים מאחת ההפרעות או משתיהן. אנשים הסובלים מהזעת יתר נוטים להצביע על ההזעה כמוקד הבעיה ואינם מתייחסים לאופן בו החשיבה וההתנהגות שלהם משפיעות על הבעיה. כתוצאה, כשהם מחפשים טיפול, הם מחפשים טיפול בהזעת היתר ולא כלים לניהול הקשיים החברתיים. אנשים עם חרדה חברתית מצד שני נוטים לחפש טיפול בקושי זה ואינם מתייחסים להזעת היתר. טיפול המתייחס רק לאחד הממדים כששניהם קיימים יכול להיות לוקה בחסר, ויתכן מאוד שטיפול המתייחס לשניהם יוביל לתוצאות הטובות ביותר. לפיכך, המלצתנו היא לברר את רמת החרדה החברתית גם כשסיבת הפנייה לטיפול היא הזעת יתר, וההיפך. במידה ומסתבר כי שני המצבים קיימים, מומלץ לחפש טיפול לשניהם, כלומר, לפעול גם בחזית הפסיכולוגית וגם ברפואית.

לתאום פגישת הערכה התקשר/י
1-800-657-657

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

  • טיפול CBT בחרדה חברתית

טיפול CBT בחרדה חברתית

טיפול  בחרדה חברתית כולל שני מרכיבים – עבודה על המחשבות והפרשנויות (טיפול קוגניטיבי) ועבודה […]

phone

Similar posts
Call Now Button