קשיי שליטה עצמית

קשיי שליטה עצמית

ויסות עצמי הוא היכולת להתחיל, לשמר ולדעת מתי לעצור פעילות מסוימת. ויסות עצמי עוזר לאדם להתאים את התנהגותו ולווסת את מחשבותיו ורגשותיו באופן שיאפשר לתפקד ולהגיב בצורה יעילה.  ויסות עצמי הוא תהליך הכולל מספר שלבים:
1. מודעות להתנהגות, לרגש ולמחשבות שאנחנו חווים ברגע נתון.
2. הבנה שקיימות אופציות פעולה שונות בכל סיטואציה, והיכולת לבחור ביניהן.
3. היכולת לזהות שהתנהגות מסוימת אינה מועילה, ולהחליפה בהתנהגות אחרת.

אנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה לרב יעידו על עצמם עדויות כגון אלו: "אין לי כוח רצון", "אני לא מסוגל להשתנות", "ההורים שלי היו כאלו, וכנראה גם אני אהיה כזה", "אם אני לא נהנה אני לא מסוגל לעשות את זה", "קשה לי להתמיד בהחלטות שלי" או "כשדברים הופכים להיות קשים, אני בדרך כלל מוותר".

סכמה של שליטה עצמית נמוכה או העדר שליטה עצמית באה לידי ביטוי בקושי משמעותי בדחיית סיפוקים, התחייבות לטווח רחוק ורתיעה או הימנעות ממטלות הכרוכות בחוסר נוחות, כאב, אחריות או אתגר. ישנן תיאוריות רבות על הסיבות לשליטה עצמית נמוכה. אבל על דבר אחד אין ויכוח: שליטה עצמית והתמדה הם המנבאים החזקים ביותר להצלחה בחיים. לא רק הצלחה פיננסית, אלא גם אושר, סיפוק ושביעות רצון מהחיים. בשנות השישים נעשה מחקר מפורסם על ילדים בני ארבע באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.  Walter Mischel החוקר שערך את הניסוי, נתן לילדים לבחור בין שתי אפשרויות, האחת לאכול מרשמלו אחד שיינתן ברגע שהילד נכנס לחדר, או לאכול מספר מרשמלואים אחרי כ20 דקות. הילדים התבקשו לחכות מול צלחת מלאה במרשמלו, והנסיין יצא מהחדר. חלק מהילדים הצליחו להתאפק, ואחרים אכלו את המרשמלו מיד או ניסו להתאפק ו"נשברו". הממצא המעניין היה שבמעקב שבוצע על אותם ילדים לאורך שנים נמצא כי אלו שהצליחו להתאפק הגיעו להישגים טובים יותר בהמשך החיים מאלו שלא: ציוני פסיכומטרי והיכולות הכלכליות שלהם היו גבוהות יותר, חיי החברה שלהם טובים יותר, והם נטו פחות להתמכרויות ולהשמנה.

איך נוצרת סכמה של היעדר שליטה עצמית

סכמות לא מסתגלות נוצרות בשל שילוב של נטייה מולדת עם למידה של התנהגויות לא פונקציונליות בילדות. מחקרים הראו כי על אף שאנשים נולדים עם שונות מסוימת ביכולת שלהם לדחות סיפוקים, ולעמוד בתנאים קשים, בסופו של דבר לאופן שבו הם גדלו וחונכו יש השפעה מכרעת וגדולה יותר על היכולת שלהם להתמיד ולרכוש שליטה עצמית.  סכמה של העדר שליטה עצמית יכולה להיווצר במספר דרכים:

  1. ההורים* לא מאפשרים לילד לחוות תסכולים ומספקים את כל רצונותיו מיידית. היענות זו מונעת מהילד ללמוד שהוא יכול להתמודד עם התסכול בכוחות עצמו.
  2. חוסר התמודדות של ההורים עם תסכול שנוצר בשל קשיים הנובעים מהתנהלותו של הילד. ניקח לדוגמא הורים שעדים להתפרצות זעם של ילדם במהלך קניות שגרתיות בסופר מרקט ונענים לדרישותיו בשל חוסר הנעימות החברתי שהדבר גורם. הילד רואה שהוריו אינם מצליחים לעמוד בתסכול וקושי ולומד שיש להימנע מרגשות אלו בכל מחיר.דוגמא נפוצה נוספת היא סוגיית השינה בלילה. אצל הורים רבים יש מאבק מתמיד עם ילדיהם לגבי שעת השינה ומקום השינה. ילדים שלא לימדו אותם להירדם לבד, ימשיכו לדרוש מהוריהם להרדימם, יעברו למיטת ההורים באמצע הלילה, או יעירו את כל הבית בכל פעם שיתעוררו במהלך הלילה. אם ההורים מוותרים מדי פעם בשל קושי לעמוד בקשיים הלא מבוטלים שעמידה בהחלטתם מעלה, לא רק שהילד יתקשה ללכת לישון לבד, אלא הוא גם ילמד שקשה עד בלתי אפשרי לעמוד מול קשיים.
  3. הורים שראו בחומרה כל חריגה של הילד מההתנהגות שהם ציפו ממנו, לא סייעו לו להתמודד, אלא ביקרו אותו. למשל, ילד שהוריו אמרו לו שהוא מתנהג כמו מטורף ושאיבד שליטה על עצמו בזמן התקפי כעס או ריבים עם אחיו במקום לסייע לו להירגע. דוגמא אחרת היא ילד  שהוריו התייחסו אליו כחסר אחריות וחסר תקנה כשלא עמד בצורה שהוריו ציפו לה במשימות שונות (למשל שיעורי בית).

* השימוש ב"הורים" הוא כיוון שלרוב יש להם השפעה מכרעת. אולם סכמה זו ואחרות יכולות להתפתח בעקבות אינטראקציה עם אחרים משמעותיים, כגון אחים, גננות או מורים, ילדים בני גילם או בני משפחה שהילד נמצא בחברתם רבות.

איך סכמה של העדר שליטה עצמית מתבטאת בבגרות?

אנשים עם סכמה של העדר שליטה עצמית יכולים לפעול בשלושה אופנים:

  1. שימור הסכמה. אנשים אלו הפנימו את הסכמה, וחלק מהדימוי העצמי שלהם או ראיית עצמם כאימפולסיבים וחסרי שליטה עצמית. חלקם יבקרו עצמם על כך, אחרים יאמצו מתוך בחירה לכאורה חיים נהנתניים שכל מטרתם היא הימנעות מסבל וחיפוש אחר סיפוק רגעי. אנשים אלו אימפולסיביים, חסרי יכולת לדחות סיפוקים ועלולים להתמודד עם סוגיות של התמכרויות שונות (אלכוהול, השמנה, סמים וכו) וחוסר יכולת להתמודד עם קשיים במציאות (קושי עם שינויים, קושי עם דרישות בעבודה או גידול ילדים).
  2. הימנעות. אנשים הנוטים לדפוס הימנעות יעשו כמיטב יכולתם להימנע ממצבים שדורשים שליטה עצמית והתמדה, כיוון שהם מרגישים שאינם מסוגלים להתמודד עמם, והדבר גורם להם כאב, תסכול, בושה או רגשות לא נעימים אחרים. הםיימנעו מעבודות או פעילויות הנתפסות על ידם כקשות או דורשות התמדה, וייטו לעשות את המינימום האפשרי על מנת לצאת לידי חובה כשאינם מצליחים לחמוק מהן.
  3.  פיצוי. פיצוי על סכמה של העדר שליטה היא שליטה עצמית מוגזמת, נוקשות וחוסר יכולת לוותר, לשחרר וליהנות מספונטאניות ומבחירות שאינן בהכרח נועדו לשרת מטרה גדולה ורחוקה יותר. אנשים אלו משימתיים ביותר, אינם גמישים ביכולת שלהם לשנות התנהגותם בהתאם למטלה, וקיצוניים ביותר ביכולת ההתמדה והדבקות במשימה, עד כדי פגיעה במטרות שהם מנסים להשיג.

 

כיצד מטפלים בסכמה של חוסר שליטה עצמית

ראשית בוחנים אמונות ומחשבות שעומדות מאחורי סכמה זו כגון "אני לא מסוגל לסבול", "אני עושה דברים רק אם אני נהנה מהם", או "אני לא מסוגל להתמיד". על מנת לאתגר מחשבות אלו ניתן לקחת כדוגמא פעולה פשוטה ושגרתית כמו צחצוח שיניים. רוב האנשים שמצחצחים שיניים בקביעות יעידו כי הם אינם נהנים מאופי הפעילות, יש כאלו שיתוודו ויאמרו שלפעמים ממש לא בא להם לעשות את זה והם מכריחים את עצמם, יהיו כאלו שיספרו שיש פעמים שהם מוותרים לעצמם על צחצוח. עכשיו היזכרו, מי לימד אתכם לצחצח שיניים? מי הכריח אתכם לצחצח גם כשלא רציתם? מי עמד לידכם כשצחצחתם, ולעיתים גם נתן לכם מודל וצחצח בעצמו? בסופו של דבר אנשים מצחצחים שינים לא כי הם נהנים מהצחצוח עצמו, אלא מתוצר הלוואי של הצחצוח – שיניים בריאות וריח פה נעים. חלק המצחצחים יגידו כי הסיבה שהם מצחצחים היא הימנעות מהשלכות שליליות של חוסר היגיינה דנטאלית. אבל הרבה מאיתנו מצחצחים לא בגלל שאנחנו מודעים להשלכות אלו בכל רגע נתון של הצחצוח, אלא בעיקר מכוח ההרגל. ולכן הפרטים הקטנים, ההרגלים והמעשים הם שבסופו של דבר עוזרים לנו לרכוש ולאמן את השריר הזה שנקרא שריר השליטה העצמית.

בטיפול בסכמה של שליטה עצמית נמוכה מתמקדים הן בחשיבה פטליסטית הטוענת לשליטה עצמית כסממן אישיותי ולא רואה בה התנהגות נרכשת ונלמדת. המטופל לומד לזהות כיצד חשיבה זו מכשילה אותו ואף למצוא דוגמאות בהן התמיד ולראות שזו אינה אישיות אלא התנהגות. בנוסף, כשהמטופל מעוניין לשנות התנהגות מסוימת כמו התמכרות, או שינוי התנהגות (ניהול אורח חיים בריא, הסדרת שעות שינה ועוד), יוצרים תהליך שינוי הדרגתי ומותאם. שליטה עצמית היא אמנם שריר, אולם זוהי פעילות הדורשת משאבים רבים. לכן, כשמנסים בבת אחת לשנות מספר הרגלים הדורשים משמעת עצמית, הסיכוי להיכשל רב יותר. התמדה צפויה כאשר התהליך הינו הדרגתי וממוקד בשינוי הרגל אחד בכל פעם. ככל שהמטופל חווה הצלחה בנושא אחד, כך "שריר" השליטה העצמית שלו מתחזק, וכן האמונה שלו ביכולתו לדחות סיפוקים ולהתמודד עם קשיים עולה, ובאתגר הבא הוא יגיע מוכן יותר וחזק יותר להתמודד.

אצל חלק מהאנשים התפיסה של עצמם כחסרי שליטה עצמית היא כה מושרשת שאף אם יבינו רציונאלית שביכולתם לשנות זאת, התחושה הפנימית שאינם מסוגלים לעשות זאת היא כה חזקה, שהם יכשילו נסיונות שינוי. במקרים אלו הטיפול הפסיכולוגי לא יתמקד רק בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות, אלא גם בעבודה עמוקה על מקורות הסכמה העוסקת בעבר, מתוך הבנה שיש צורך בתיקון המקור על מנת לאפשר שינויים בהווה. הדבר יעשה באמצעות טכניקות חוויתיות, למשל תרגילי דמיון  בהם המטופל יעלה באופן מוחשי מקרים שהובילו להיווצרות הסכמה. בתרגילים אלו המטופל מתחבר לתחושות ולמחשבות שחווה באותו זמן, ואז נערכת עבודה לשינוי קוגניטיבי ורגשי בתוך הזיכרון. לדוגמא, מטופל העלה זיכרון על פעם אחת מיני רבות בה הוריו עצרו את הרכב באמצע נסיעה לטיול וחזרו הביתה כיוון שהוא היה "בלתי נסבל". הוא מתאר את האכזבה והכעס שהרגיש באותו זמן, ואת המחשבה שהוא תמיד הורס את הכל. בעבודה על הזיכרון הועלו אפשרויות אחרות, למשל שההתנהגות שתיאר אינה חריגה אצל ילדים, ועל ההורים לשאת לעיתים התנהגויות אלו, ללמד את הילד על הנזק שבהן, אך לא לגרום לו להרגיש  שהוא בלתי נסבל. הבנה זו, ותרגילים חוויתיים שונים שנערכו בזיכרון, אפשרו למטופל להתחיל לשנות את החוויה הפנימית שלו, ובעקבות כך גם להתחיל בשינוי דפוסי התנהגות שלו.

לתאום פגישת הערכה התקשר/י
1-800-657-657

מידע נוסף שיכול לעניין אותך

phone

Call Now Button