דימוי גוף והקשר שלו לאושר, חרדה ודיכאון

01/3/2021

מאת: ענבל סורוקר ודני דרבי

מהו דימוי גוף?

המושג דימוי גוף התגבש לראשונה כמושג פסיכולוגי חשוב על ידי הפסיכולוג הגרמני שילדר. הגדרתו התייחסה לדימוי הגוף כ"תמונת הגוף שלנו שאנו יוצרים במוחנו, כלומר, האופן שבו הגוף נראה לעצמנו". בהמשך, הורחבה ההגדרה, כך שהתייחסה ל"תמונה שיש לנו במוחנו של הגודל, הצורה והמסגרת של גופנו, לרגשותינו לגבי המאפיינים האלה וחלקי הגוף המרכיבים אותנו". דימוי גוף אינו דבר קבוע, ועשוי להשתנות לאורך החיים בהתאם לגורמי השפעה שונים, כמערכת יחסים דינמית בין הפרט, הגוף והסביבה החברתית. בהמשך, התפתחה ההכרה בהיבטים מרובים של דימוי הגוף, בניהם: הערכת גודל הגוף, שביעות או אי שביעות רצון מהגוף, השקעה במראה חיצוני, תפיסת הגוף באופן אובייקטיבי, תפיסת הגוף כמושפעת מהפנמת מראה "אידיאלי" ועוד.

חשיבותו של דימוי גוף חיובי

דימוי גוף נמצא כמשפיע על תחושת הרווחה הנפשית של האדם, באופן ישיר וגם עקיף. באופן ישיר, דימוי גוף חיובי נמצא כבעל השפעה מיטיבה, אשר מחזקת את הפרט, ומנגד דימוי גוף שלילי עלול להפריע לתפקוד היומיומי, נמצא כקשור לדיכאון, הפנמה חברתית שלילית, חרדה והערכה עצמית שלילית.
דימוי גוף שלילי הינו גורם משפיע בהפרעות אכילה, הפרעת גוף דיסמורפית (BDD) מצבים של חרדה ודיכאון. טיפול בבעיות הקשורות בדימוי גוף יכול לשפר את איכות החיים.

דימוי גוף

דימוי עצמי

דימוי גוף הינו חלק אחד, מתוך כמה, המרכיבים יחד פאזל שלם של הדימוי העצמי. דימוי עצמי, הינה היכולת של הפרט להעריך את עצמו, בעזרת שיפוטיות עצמית, וכולל בתוכו רבדים נוספים, מלבד תפיסת המראה, בניהם: יכולת להצליח ולהתמודד, תפיסת כישורים, אמונה עצמית ועוד. בהתאם לכך, אין זה מפתיע כי לדימוי העצמי קשר ישיר להצלחה בחיים. מחקרים מראים קשר דו-כיווני בין דימוי גוף לבין הערכה עצמית, כך שדימוי גוף נמוך עלול לפגוע בהערכה העצמית ולהפך. לכן, ישנו ערך לדימוי גוף, כגורם המשפיע באופן ישיר על רווחת הפרט, וכן באופן עקיף דרך השפעתו על הדימוי העצמי.

מהם הגורמים המשפיעים על תפיסת דימוי הגוף?

תפיסת הגוף מתייחסת לאופן בו האדם מכיר ומעריך את גופו, ברמת המודעות. דימוי הגוף מתפתח תוך השוואות חברתיות, משובים מהסביבה, הבדלים דמוגרפים, תרבותיים ואישיותיים. מספר דוגמאות לגורמים המשפיעים על תפיסת דימוי הגוף:

1. הבדלי מגדר בתפיסת דימוי הגוף: ישנן עדויות המצביעות על כך שגברים ונשים נבדלים באופן שבו הם מעריכים ומדברים על גופם: גברים נוטים להעריך ולדבר על גופם תוך התייחסות למטרות פונקציונליות אליהן הוא משמש (למשל, אני רץ מהר), בעוד שנשים נוטות להעריך ולדבר על גופן כאוסף של חלקים שונים ומובחנים (למשל, ירכי גדולות). מכאן שיש הבדל באופי תפיסת הגוף והמודעות אליו בין נשים וגברים.

2. גיל: באופן כללי ההשפעה של גיל האדם על דימוי הגוף ניכרת בכך שבגיל מבוגר לעומת בגיל צעיר, עשויים להשתנות האלמנטים בגוף בהם האדם מתמקד על מנת להעריך אותו: בגילאים מבוגרים במיוחד, הן גברים והן נשים מעניקים פחות חשיבות למראה שלהם, ומעריכים את גופם יותר בדגש על יכולות תפקודיות.

3. השוואה חברתית: מדובר על גורם בעל השפעה ניכרת על תפיסת דימוי הגוף. אנשים משווים את עצמם לאחרים כדי לדעת היכן הם עומדים, מבחינת היבטים שונים, ביניהם: מעמד, סטאטוס, מראה ועוד.

4. תקופה ותרבות: לאורך ההיסטוריה, חל שינוי בתפיסת מודל היופי, בהתייחס לתקופה ולתרבות. בהתאם לכך למשל: בעבר, לא הייתה ציפייה מנשים להיראות רזות באופן קיצוני, לעומת התקופה הנוכחית, בה מודל היופי מכוונן לרזון קיצוני ואף אנורקטי. ניתן לראות דוגמא לכך, כאשר משווים בין דמויות שהיוו מודל להשוואה בעבר לעומת דמויות המהוות מודל להשוואה כיום (כגון דמויות תקשורת ומפורסמים): בעבר, שנות ה50-60 של המאה ה20, מרלין מונרו, היוותה דוגמא למודל יופי ראוי, במונחים של ימינו מרלין הייתה נחשבת אישה מלאה.

הפרעה טורדנית כפייתית

כיום, הדוגמניות והשחקניות המייצגות את מודל היופי ומהוות קריטריון להשוואה, מצויות בתת משקל. ראוי לציין, שלא די בכך שהנראות של הדמויות המהוות מודל לחיקוי השתנתה, אלא גם רמת החשיפה למודלים להשוואה השתנתה מאז ועד היום: לפני המהפכה התעשייתית, בה פותחו טכנולוגיות ייצור המוני, האוכלוסייה נחשפה למעט מודלים להשוואה (למשל, בתצלומים בודדים שהוצגו מחוץ לכנסיות).

לעומת זאת, לאחר המהפכה התעשייתית, הייתה יכולת להפיץ כמות מסיבית של עיתונים ותמונות, ובהמשך לכך התפתחו אמצעי תקשורת נוספים (למשל, טלוויזיה וסרטים). בהתאם לכך, ההשוואה החברתית לאידיאלים של יופי, הפכה להיות נגישה, וכך מתמשכת ומשמעותית יותר בהשפעתה.

לא כל שכן, האדם ממשיך לפתח טכנולוגיות ואמצעי תקשורת, שחושפים את האוכלוסייה ליותר ויותר מודלים להשוואה. מאז תחילת המאה ה21, אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר, הינה רשת האינטרנט, אשר מספקת גישה קלה לאינסוף תכנים המשדרים את אידיאל היופי העכשווי. באופן זה המדיה, הרשת החברתית, האינטרנט ואמצעי התקשורת ככלל, הפכו להיות מקור השפעה משמעותי על הפצת מודל היופי ותרומתו לתפיסת דימוי הגוף.

לאורך ההיסטוריה דימוי גוף היה מושפע מאידיאלים תרבותיים ואקלים פוליטי. בתרבות של היום ישנה חשיפה משמעותית למדיה, שהשפעתה על דימוי גוף הינה פולשנית ומיידית יותר מאיי פעם. הדור של היום, מכונה גם "דור הרשת": דור של צעירים שגדל לתוך סביבה המקיפה אותו בטכנולוגיה מכל עבר. השימוש באינטרנט כולל בין היתר חשיפה לדימויים ויזואליים המציבים אידיאל יופי ואסתטיקה הנחשב לא ריאלי.

חשיפה כזו נמצא כבעלת קשר ישיר לדימוי גוף שלילי. המסרים הוויזואליים משדרים נורמות של מראה חיצוני מעוצב ברמת הפנטזיה, כך שלא ניתן להשגה; בתמונות רבות באינטרנט מתבצעים שינויים שנועדו לגרום לדוגמניות ודוגמנים להראות רזים יותר ממראם במציאות (כאשר כבר במציאות עצמה הם עשויים להיות בתת משקל), וכן להעלים "פגמים" טבעיים (למשל נקודות חן). כל אלו מקצינים את הסטנדרטים של היופי האידיאלי שהפרט משווה את עצמו אליו.

כתוצאה מכך אנשים רבים, ובעיקר נשים, יעשו ניסיונות חוזרים באופן פעיל לצמצם את משקל גופם ולהתאים את עצמם לאידיאל המוצג. לכן, אין זה פלא כי אנשים רבים מפתחים דאגות בנוגע לדימוי הגוף שלהם, מכיוון שרובם שואפים להשיג מראה ספציפי שאינו ראלי. החשיפה במדיה עשויה להיות לידוענים ומפורסמים, ובד בבד לעמיתים וקרובים. הן החשיפה לתמונות של מודלים ודמויות מפורסמות והן החשיפה לתמונות של עמיתים, אשר תואמים את אידיאל הרזון, נמצאו קשורים להגדלת אי שביעות הרצון של אנשים מדימוי הגוף שלהם.

ישנם מקורות רבים לביצוע השוואה חברתית לעמיתים או קרובים. למשל, באתר הפייסבוק או באפליקציית האינסטגרם. השוואות מראה מול חברים ועמיתים נמצאה כבעלת השפעה משמעותית על תדמית הגוף (בעיקר של נשים), וסיבה אפשרית לכך הינה שניתן לייחס למראה של חברים קרובים משמעות יותר אישית, כיוון שאורח החיים והמשאבים שלהם נתפסים כיותר דומים או ניתנים להשוואה, לעומת מפורסמים. לכן, לרשתות חברתיות כמו הפייסבוק, ישנה השפעה משמעותית על תפיסת תדמית הגוף בקרב אנשים, ובפרט נשים.

מה ניתן לעשות על מנת להתמודד עם דימוי גוף שלילי?

מחקרים רבים בתחום מראים כי ניתן לשפר את דימוי הגוף. מבין הטיפולים השונים שנוסו, בלט במיוחד הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי.

במחקרים בתחום, הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (CBT) השתמש בטכניקות כגון ניטור עצמי, תרגילי ארגון מחדש וחשיפה. באופן יותר ספציפי לדימוי גוף שלילי, הייתה התמקדות בתיקון הערכת יתר של משקל, שינוי מחשבות מעוותות ושליליות אודות מראה גופני וחשיפה לסיטואציות המעוררות מחשבות על מראה. כלומר, הטיפול עסק בהיבטים תפיסתיים, קוגניטיביים והתנהגותיים של הפרעה בדימוי הגוף.

לאחר הטיפול והמעקב, הנבדקים הראו שיפור משמעותי בשביעות הרצון מהגוף וירידה ניכרת בהימנעות מהתנהגויות מסויימות (למשל, ירידה בהימנעות מהגעה למפגש חברתי, כתוצאה מדימוי גוף שלילי). מכאן, שהתוצאות מצביעות על כך שטיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא התערבות יעילה עבור דימוי גוף שלילי.

כלי נוסף שנמצא כיעיל הינו עליה בפעילות הגופנית. נראה, כי כאשר אנשים חווים שיפור ניתפס ביכולות הפיזיות שלהם, ישנה עליה ניכרת בתפיסת דימוי הגוף. התערבויות המשלבות אימון כושר, עשויות לשפר את דימוי הגוף על ידי עידוד אנשים להתמקד יותר ביכולות הפונקציונליות של גופם ופחות במראה גופם. כלומר, על ידי הגברת תחושת האפקטיביות העצמית שלהם.

לאחרונה פרופסור גיא דורון וגור אילנו פיתחו אפליקציה לשיפור הדימוי העצמי GGSE, האפליקציה נחקרת במגוון אוכלוסיות ונמצאה יעילה בשיפור הדימוי העצמי בקרב נשים ונערות.

רוצים לשמוע עוד? ולשפר את הדימוי העצמי? צריכים עזרה בלהתניע את התהליך, פנו עוד היום לטיפול קוגניטיבי התנהגותי.

מאת: ענבל סורוקר ודני דרבי

מקורות:

Benowitz-Fredericks, C. A., Garcia, K., Massey, M., Vasagar, B., &Borzekowski, D. L. (2012). Body image, eating disorders, and the relationship to adolescent media use. Pediatric Clinics of North America, 59(3), 693.‏
Brodie, D. A., & Slade, P. D. (1988). The relationship between body-image and body-fat in adult women. Psychological Medicine, 18(3), 623-631.
Calogero, R. M., & Thompson, J. K. (2010). Gender and body image. InHandbook of gender research in psychology (153-184). New York: Springer .
Cash, T. F. (2004). Body image: Past, present, and future. Body Image, 1(1), 1-5.
Derenne, J. L., &Beresin, E. V. (2006). Body image, media, and eating disorders. Academic Psychiatry, 30(3), 257-261.
Festinger, L. (1954). A theory of social comparison processes. Human Relations, 7, 117-140.
Franzoi, S. (1995). The body-as-object versus the body-as-process: Gender differences and gender considerations. Sex Roles, 33, 417-437.
Franzoi, S. L., Kessenich, J. J., &Sugrue, P. A. (1989). Gender differences in the experience of body awareness: An experiential sampling study. Sex Roles, 21, 499-515.
Fredrickson, B. L., & Roberts, T-A. (1997). Objectification theory: Toward understanding women’s lived experience and mental health risks. Psychology of Women Quarterly, 21,173–206.
Halliwell, E., &Dittmar, H. (2004). Does size matter? The impact of model's body size on women's body-focused anxiety and advertising effectiveness. Journal of Social and Clinical Psychology, 123, 104-122. http://dx.doi.org/10.1521/jscp.23.1.104.26989
Kaplan, A. M., &Haenlein, M. (2010). Users of the world, unite! The challengesand opportunities of Social Media. Business horizons, 53(1), 59-68.
Levine, M. P., & Harrison, K. (2004). Media's Role in the Perpetuation and Prevention of Negative Body Image and Disordered Eating. In J. K. Thompson (Ed.), Handbook of eating disorders and obesity (pp. 695-717). Hoboken, NJ, US: John Wiley & Sons Inc.
Tiggemann, M. (2004). Body image across the adult life span: Stability and change. Body image, 1(1), 29-41.‏
Wolf, N. (1991). The Beauty Myth: How Images of Beauty Are Used Against Women. Chapters: 1. The Beauty Myth, 2. Culture, 3. Hunger.

Call Now Button