מאת: ד"ר רן ליטמן , לירון אליבר אהרונסון וד"ר דני דרבי
אבחון נכון ומדויק של הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) הוא לעיתים משימה מורכבת למדי. אחת הסיבות לכך היא שחלק מן התסמינים המתלווים ל- OCD כמו לחץ, מחשבות מעוררות מצוקה והתנהגות טקסית שעשויה להיתפס על ידי אחרים כמוזרה, עלולים להתפרש כתסמינים המאפיינים הפרעות אחרות כגון חרדה, דכאון ולעיתים אף סכיזופרניה. בעבר, OCD נחשבה להפרעה השייכת למשפחת הפרעות החרדה, אולם כיום אנו יודעים כי מדובר בהפרעה ייחודית המצריכה טיפול ייחודי השונה מן הטיפול בהפרעות אחרות. עם זאת, חשוב לציין ש-OCD מופיע פעמים רבות במקביל לקשיים נפשיים אחרים כמו חרדה, הפרעות קשב ריכוז והפרעות נוספות הנמצאות על 'ספקטרום ה-OCD ' כגון אגרנות, טריכוטילומינה, חרדת בריאות ונוקדנות. כמו כן, OCD הינה הפרעה שיכולה לכלול מגוון רחב של תסמינים של מחשבות טורדניות והתנהגויות כפייתיות: הימנעות ממקומות, ממעשים או מאנשים מסוימים, הקפדה על סדר וניקיון, פחד מפגיעה בעצמי או באחרים, חזרה על פעולות או שאלות שוב ושוב, ועוד מגוון תסמינים אשר עשויים להיות שונים מאוד מאדם לאדם. לכן אין "תמונה טיפוסית" של אנשים המתמודדים עם OCD, אלא תמונות רבות, שונות ומגוונות. בנוסף, ישנם אנשים רבים אשר אינם 'עומדים בקריטריונים' לצורך מתן אבחנה של OCD, אך עדיין סובלים מקשיים טורדניים וכפייתיים משמעותיים אשר מפריעים לתפקודם היומיומי. בשל סיבות אלה ונוספות, נדרשים מומחיות וניסיון רבים באבחון ובטיפול ב- OCD על מנת לתת אבחנה מדויקת ולהציע טיפול מותאם ומיטבי. למרבה הצער, לעיתים קרובות OCD אינו מאובחן בצורה נכונה ובמקרים מסוימים לא מאובחן כלל. מסתבר שהדבר משמעותי במיוחד, זאת לאור החשיבות הרבה שישנה לאבחון מוקדם של OCD.
במחקר שנעשה לאחרונה ואשר סקר גוף גדול של מחקרים שנעשו בקרב מתמודדים עם OCD, נמצא כי טיפול מוקדם בסימפטומים הטורדניים והכפייתיים מוביל על פי רוב לתוצאות טיפוליות טובות יותר ולסיכויי החלמה גבוהים יחסית. לעומת זאת, הזנחה או חוסר טיפול עשויים להצריך טיפול ממושך וקשה יותר בהמשך, ובמקרים מעטים אף להביא להחמרה בסימפטומים לאורך זמן. בגלל המצוקה הרבה שנגרמת בשל ה- OCD ובגלל הפגיעה התפקודית שהוא יוצר בשלל תחומי החיים, OCD שאינו מאובחן ומטופל מביא לא פעם להתפתחות קשיים נוספים כמו חרדה, דכאון וקשיים חברתיים, גם אם האדם לא סבל מהם מלכתחילה. למרות זאת, מחקרים מראים שבשל שלל סיבות, הזמן הממוצע מהופעת OCD ועד להגעה לטיפול נכון הוא בין 14-17 שנים(!). במהלך תקופה זו, האדם וסביבתו חווים סבל רב אשר ניתן היה להקל עליו לאין שעור בעזרת טיפול מתאים. כמה מהסיבות לעיכוב בטיפול הן: הסתרה של תסמיני ה- OCD בגלל מבוכה וחשש מסטיגמה, חוסר מיומנות של חלק מאנשי המקצוע באבחון OCD וקושי למצוא מטפלים המיומנים לטיפול בהפרעה.
לאור המורכבות והרבגוניות של OCD, האתגר והחשיבות שיש במתן אבחנה מדויקת, אבחון נכון של OCD הינו תהליך הכולל שימוש בכלים רבים (בדומה לאבחון פסיכודידקטי). בין היתר, המאבחן משתמש בראיון קליני, בשאלונים ספציפיים ובהערכה של תפקודו היומיומי של המטופל בסביבת מחייתו. לעיתים, המאבחן מבקש ליצור קשר עם קרוביו של המטופל על מנת לקבל מידע נוסף שעשוי לעזור בהשלמת התמונה האבחנתית.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוכח מחקרית בתור הטיפול היעיל ביותר כיום עבור הפרעות כמו OCD. במסגרת הטיפול, המטופלים לומדים על אופי ההפרעה ומאפייניה, לומדים לזהות דפוסי חשיבה והתנהגויות אשר נובעים מן ההפרעה ושמשבשים את תפקודם היומיומי ומתרגלים טכניקות להתמודדות עם מצבי מצוקה ולשינוי התנהגויות שאינן מיטיבות עמם ועם הקרובים אליהם. טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא על פי רוב קצר יחסית וממוקד מטרות. הטיפול מתמקד בקשייו הייחודיים של כל מטופל ונועד ללמד כיצד להתמודד עם קשיים אלו בצורה שתהיה מיטבית עבורו. במידת הצורך, ניתן להמליץ גם על קבלת טיפול תרופתי במקביל. חשוב לציין כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי יעיל גם לאנשים המתמודדים עם תסמינים טורדניים וכפייתיים היוצרים אצלם קושי ומצוקה, אפילו אם לא אובחנו כסובלים מ- OCD לפי מדדים פסיכיאטריים. מתן טיפול בשלב מוקדם ככל הניתן מסייע לא פעם לשפר את חיי המטופל באופן משמעותי, להשפיע לטובה על תפקודו ולהפוך את חייו למהנים ומספקים יותר.
אם את/ה סבור/ה כי את/ה מתמודד/ת עם קשיים הקשורים ל- OCD או להפרעות 'ספקטרום ה- OCD', פנה/י למרכזנו על מנת לתאם פגישת הערכה עם מטפלים המומחים בטיפול בקשיים מסוג זה.
לתאום פגישת הערכה התקשר/י
ביבליוגרפיה
Davis, M. L., McIngvale, E., Schneider, S. C., Goodman, W. K., & Storch, E. A. (2019). Obsessive-Compulsive and Related Disorders. In Diagnostic Interviewing (pp. 155-177). Springer, New York, NY.
Dell’Osso, B., Benatti, B., Hollander, E., & Altamura, A. C. (2017). Clinical features associated with increased severity of illness in tertiary clinic referred patients with obsessive compulsive disorder. International journal of psychiatry in clinical practice, 21(2), 131-136.
Fontenelle, L. F., & Yücel, M. (2019). A Clinical Staging Model for Obsessive–Compulsive Disorder: Is It Ready for Prime Time?. EClinicalMedicine.
Jakubovski, E., Diniz, J. B., Valerio, C., Fossaluza, V., Belotto‐Silva, C., Gorenstein, C., … & Shavitt, R. G. (2013). Clinical predictors of long‐term outcome in obsessive‐compulsive disorder. Depression and Anxiety, 30(8), 763-772.
Pauls, D. L., Abramovitch, A., Rauch, S. L., & Geller, D. A. (2014). Obsessive–compulsive disorder: an integrative genetic and neurobiological perspective. Nature Reviews Neuroscience, 15(6), 410.
Taylor, S. (2011). Etiology of obsessions and compulsions: a meta-analysis and narrative review of twin studies. Clinical psychology review, 31(8), 1361-1372.
Van Oudheusden, L. J., Eikelenboom, M., Van Megen, H. J., Visser, H. A., Schruers, K., Hendriks, G. J., … & Van Balkom, A. J. (2018). Chronic obsessive–compulsive disorder: prognostic factors. Psychological medicine, 48(13), 2213-2222.
