שאלה שמטרידה רבים הפונים לטיפול CBT היא שאלת הטיפול התרופתי, הנקרא גם טיפול פסיכיאטרי.
מהו טיפול תרופתי? האם אזדקק לתרופות פסיכיאטריות?
אם כן, מה זה אומר עלי? לכמה זמן אצטרך לקחת את הטיפול? במאמר הבא נענה על שאלות אלו ונוספות בנוגע לטיפול תרופתי.
אם אני פונה לטיפול CBT, למה אני צריך טיפול תרופתי?
מטרת הטיפול היא להפחית את עוצמת הקושי ככל הניתן. הדבר נעשה על ידי שתי יחידות טיפוליות, המהוות שתיהן חלק מאותו טיפול: טיפול CBT וטיפול תרופתי.
ישנם מצבים בהם אין צורך בשתי היחידות, ודי בטיפול CBT כדי להגיע לשינוי משמעותי. אולם, קיימים מצבים ודרגות קושי בהם סביר להניח, לאור מחקרים ולאור נסיוננו הטיפולי, כי אין די בטיפול פסיכולוגי בלבד.
במצבים אלו טיפול CBT בלבד, יהיה לוקה בחסר, ויתכן שלא יביא לשיפור, או שהשיפור יהיה מינורי יחסית לשיפור שניתן היה להשיג במידה והטיפול היה כולל גם טיפול תרופתי.
ניתן להשוות זאת לטיפול בבעיית לב. שינויים באורח החיים כגון תזונה נכונה, התעמלות והפסקת עישון יכולים לשפר את המצב, אולם במידה ויש צורך בטיפול תרופתי והמטופל אינו נוטל הטיפול, התוצאות יהיו מן הסתם פחות טובות.
[contact-form-7 id="12664" title="Posts Form"]
ניתן לחלק את הצורך בטיפול תרופתי לשלושה סוגים:
1. אין צורך בטיפול. סוג הבעיה ודרגת הקושי מאפשרים להגיע לשינוי משמעותי בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי בלבד.
2. טיפול זמני. רמת הקושי (למשל עוצמת החרדה או הדיכאון, כמות המחשבות הטורדניות) היא כזו שסביר להניח שיהיה קשה להצליח ללמוד ולהטמיע את הכלים הנלמדים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ללא סיוע תרופתי.
מטרת הטיפול התרופתי היא "להנמיך את הווליום" של הקושי לרמה שתאפשר לקלוט וליישם את הכלים הנלמדים בטיפול CBT. ניתן להסתכל על הטיפול התרופתי כגלגלי עזר המאפשרים ללמוד לרכב על אופניים, ולאחר שהכישור החדש התבסס אפשר להמשיך וליישם אותו גם בלעדיהם.
לרוב יש לקחת טיפול תרופתי לפרק זמן של כשנה מהרגע בו האדם השיג את מטרותיו. הפסקת הטיפול אינה נעשית על דעת האדם, אלא לאחר פגישת מעקב עם הפסיכולוג והפסיכיאטר המטפלים, ובמידה והם מסכימים שזה אכן הזמן הנכון לעשות זאת. הפחתת הטיפול התרופתי מתבצעת באופן הדרגתי, בהתאם להנחיית הפסיכיאטר, ומלווה במעקב.
3. טיפול ממושך. קיימים מצבים ודרגות קושי המחייבים טיפול ממושך יותר, ובלעדיו קיימת סכנה כי הסימפטומים יחזרו. OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) כרונית, אפיזודות דכאוניות חוזרות, הפרעה בי-פולארית (מאניה-דפרסיה או הפרעה דו-דוטבית) הן דוגמאות למצבים אלו.
מצבים אלו נוטים להיות כרוניים, והטיפול התרופתי בהם ימשך כל עוד יש צורך בו. כאן ניתן להשוות את הטיפול התרופתי לטיפול בבעיות ראייה – כל עוד יש צורך במשקפיים, כנראה שתצטרך להשתמש בהם.
[contact-form-7 id="12664" title="Posts Form"]
איך מחליטים אם אני זקוק לטיפול תרופתי
יש שלושה גורמים בתהליך ההחלטה לגבי טיפול התרופתי: אתה, הפסיכולוג והפסיכיאטר. לעיתים חוות דעתו של הפסיכולוג ניתנת כבר לאחר פגישת ההיכרות הראשונית ונשארת יציבה. פעמים אחרות, אינפורמציה המתגלה במהלך הטיפול הפסיכולוגי או שינויים במצב, מובילים שינוי בהמלצה.
יתכן ולא תהיה הסכמה בינך לבין הפסיכולוג. בין אם הפסיכולוג סבור שאין צורך בטיפול תרופתי ואתה סבור שכן, ובין אם המצב הפוך (המצב הנפוץ יותר). במידה והמצב אינו קריטי, ואתה סבור שתוכל להצליח בטיפול CBT גם ללא טיפול תרופתי, אנו מוכנים לנסות זאת לזמן מוגבל של כשלושה חודשים.
במידה ואין שיפור משמעותי הנושא יעלה שוב. במידה והערכתנו היא כי טיפול CBT לא יסייע די הצורך ללא טיפול תרופתי, או אם עלול להיגרם נזק במידה והטיפול לא ילווה בטיפול תרופתי – יתכן ולא נסכים להתחיל בטיפול CBT ללא טיפול תרופתי. הדבר נכון גם במידה ואתה מגיע עם טיפול תרופתי שלשיקול דעתנו אינו הטיפול הנכון.
במידה ואין הסכמה לגבי טיפול תרופתי, תוכל לבחור אם להמשיך בטיפול במרכזנו עם הטיפול התרופתי שהוצע לך, או לפנות לגורם טיפולי אחר. כמובן שבמידת הצורך נסייע לך למצוא גורם טיפולי אחר, ונשמח לעדכן אותו במידה וזה רצונך.במידה וקיימת הסכמה כי כדאי לבחון שילוב טיפול תרופתי, הצעד הבא הוא מפגש עם פסיכיאטר.
פסיכיאטר הוא רופא המתמחה בטיפול פסיכיאטרי, והוא הסמכות הקובעת בנוגע לטיפול התרופתי. בסיום הפגישה עם הפסיכיאטר הוא יתן את מסקנותיו – אם יש צורך בטיפול תרופתי או לא, ובמידה ויש- באיזה טיפול. במידה והוחלט כי יש צורך בטיפול תרופתי תקבל בסוף המפגש עם הפסיכיאטר מרשם המפרט מה הטיפול התרופתי וכיצד ליטול את הטיפול.
כחלק מהתפיסה הטיפולית שלנו, לפיה טיפול תרופתי וטיפול CBT הם חלקים מאותו הטיפול, הפגישות נערכות במרכזנו עם הפסיכיאטרית ד"ר אליזבת יובן ובנוכחות ראש המרכז ד"ר דני דרבי. במקרים מסוימים נשקול טיפול על ידי פסיכיאטר אחר (למשל כשהפונה כבר נמצא בטיפול פסיכיאטרי שאנו מעריכים כנכון עבורו).
