קלפטומניה היא הפרעה נפשית המאופיינת בדחף בלתי נשלט לגנוב חפצים, גם כאשר אין בהם צורך או ערך כלכלי משמעותי. בניגוד לגניבה מתוכננת, אנשים הסובלים מקלפטומניה חווים מתח וחרדה המובילים לדחף אימפולסיבי שקשה לעמוד בפניו.
הגניבה עצמה מלווה בתחושת הקלה רגעית, אך לאחריה מגיעים רגשות אשם, בושה וחרטה. ההפרעה מוכרת בספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM-5 כהפרעת שליטה בדחפים, המשפיעה משמעותית על איכות החיים ועל התפקוד היומיומי של המתמודדים עימה.
התסמינים של קלפטומניה באים לידי ביטוי בדפוסי התנהגות ייחודיים ובמאפיינים רגשיים מובהקים. האדם המתמודד עם קלפטומניה חווה דחף בלתי נשלט לגנוב חפצים, גם כאשר אין להם ערך כספי או שימושי עבורו.
קלפטומניה נבדלת באופן מהותי מגניבה מכוונת או פלילית. בעוד שגניבה מתוכננת מתבצעת מתוך כוונה להשיג רווח כלכלי או חומרי, קלפטומניה מונעת מדחף בלתי נשלט שאינו קשור לערך הפריט הנגנב או לצורך בו.
אנשים הסובלים מקלפטומניה חווים מתח וחרדה לפני ביצוע הגניבה, ומרגישים הקלה רגעית לאחריה, אך מיד לאחר מכן מופיעים רגשות של אשמה ובושה. בניגוד לגנבים מקצועיים, קלפטומנים נוטים לגנוב חפצים חסרי ערך או כאלה שאין להם בהם כל צורך, ולעיתים קרובות הם אף מנסים להחזיר את הפריטים או להיפטר מהם.
ההבדל המשמעותי נוסף הוא שקלפטומניה היא הפרעה נפשית המצריכה טיפול מקצועי, בעוד שגניבה מכוונת היא בחירה מודעת המונעת משיקולים רציונליים.
התפתחות קלפטומניה מושפעת ממגוון גורמים מורכבים המשתלבים זה בזה. מחקרים מצביעים על קשר בין חוסר איזון כימי במוח, במיוחד ברמות הסרוטונין, לבין התפתחות ההפרעה.
גורמים גנטיים עשויים גם הם לשחק תפקיד, כאשר נמצא כי ישנה שכיחות גבוהה יותר של ההפרעה במשפחות בהן יש היסטוריה של הפרעות דחף או הפרעות חרדה. מבחינה פסיכולוגית, טראומות ילדות, הזנחה רגשית או אובדן משמעותי בגיל צעיר עלולים להוות טריגר להתפתחות ההפרעה.
בנוסף, גורמים סביבתיים כמו לחץ חברתי, בדידות או תחושת חוסר שליטה בחיים עשויים להגביר את הסיכון להתפתחות קלפטומניה. חשוב להבין כי בדרך כלל מדובר בשילוב של מספר גורמים ולא בגורם יחיד שמוביל להתפתחות ההפרעה.
אבחון קלפטומניה מתבצע על ידי אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, באמצעות הערכה מקיפה הכוללת ראיון קליני מעמיק ובחינת ההיסטוריה הרפואית והנפשית של המטופל.
האבחון כולל גם הערכת מצבים נלווים כמו דיכאון, חרדה או הפרעות התנהגות אחרות, וזאת כדי לבנות תכנית טיפול מותאמת אישית ויעילה עבור המטופל.
הטיפול בקלפטומניה מצריך גישה רב-מימדית המשלבת מספר אפשרויות טיפוליות. הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשב לאחת השיטות היעילות ביותר, במסגרתו המטופל לומד לזהות טריגרים, לפתח אסטרטגיות התמודדות ולשנות דפוסי חשיבה והתנהגות.
במקביל, טיפול תרופתי, בעיקר באמצעות תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI, עשוי לסייע בהפחתת הדחפים והחרדה. שיטות טיפול נוספות כוללות פסיכותרפיה דינמית, המסייעת בחקירת שורשי ההתנהגות, וטיפול קבוצתי המספק תמיכה חברתית והזדמנות ללמידה מניסיונם של אחרים. חשוב להדגיש כי שילוב של מספר גישות טיפוליות, יחד עם תמיכה משפחתית וסביבתית, מגדיל משמעותית את סיכויי ההחלמה.
קלפטומניה היא הפרעה מורכבת, אך ניתנת לטיפול ולריפוי. המפתח להתמודדות מוצלחת טמון באבחון מוקדם ובפנייה לעזרה מקצועית בשלבים הראשונים של ההפרעה.
חשוב להדגיש כי אנשים רבים שסובלים מקלפטומניה הצליחו להשתחרר מהדחפים הכפייתיים ולחזור לחיים תקינים בעזרת טיפול מתאים. בניגוד לדעות קדומות, קלפטומניה אינה משקפת את אופיו של האדם אלא מהווה הפרעה נפשית הדורשת התייחסות רפואית מקצועית.
אם אתם או מישהו מיקיריכם חווים תסמינים של קלפטומניה, אל תמתינו – פנו לבית קוגנטיקה לקבלת ייעוץ מקצועי והכוונה טיפולית.
צוות המומחים שלנו כאן כדי לעזור לכם להתגבר על האתגרים ולשפר את איכות חייכם.
התקשרו עכשיו ל072-3306499 לקבלת ייעוץ ראשוני!.
דני דרבי, מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה, פסיכולוג קליני מומחהמדריך ודוקטור למיניות האדם. לאורך השנים התמחה בטיפול בטראומה נפשית והפרעות חרדה ופוסט טראומה. בשנת 2010, יחד עם פרופסור גיא דורון, זיהה תת סוג של OCD סביב מערכות יחסים (ROCD) מאז הוא עוסק במחקר ופיתוח טיפולים ל OCD בכלל ו ROCD בפרט. ד"ר דרבי הוא מייסד שותף של היחידה לחקר טורדנות כפייתית ביחסים ומייסד שותף של בית הספר לפסיכותרפיה מבוססת מחקר ומצוינות קלינית.
