חשבתם פעם למה בעצם אתם סובלים מחרדה חברתית, או למה אתם חוששים ממצבים שאנשים אחרים מתייחסים אליהם בשוויון נפש מוחלט או נהנים מהם? קחו רגע ונסו לכתוב כמה תשובות. יכול להיות שכתבתם דברים כמו "כי אני דפוק", "כי אני לא יודע להסתדר בחברה ואחרים כן", "כי רואים שאני לחוצה" וכן הלאה. כל התשובות הנ"ל הן מחשבות, ולא סתם מחשבות אלא מחשבות מאיימות מאוד, ורוב האנשים שהיו חושבים אותן ובאמת מאמינים בהן היו מרגישים כמוכם לפני ובזמן מצבים חברתיים. ההבדל בין אנשים עם חרדה חברתית לאנשים אחרים הוא שאתם חושבים מחשבות אלו והם לא, וכתוצאה אתם מרגישים חרדה ומתנהגים בצורה אחרת. אין הבדל מהותי מבחינת האישיות, התכונות או הכישורים שלכם (אלא אם נמנעתם במשך שנים ממגע עם אנשים וכתוצאה לא פיתחתם מיומנות מספקת, דבר שאפשר לפתח באימון), ההבדל הוא בחשיבה ובהתנהגות הנגזרת ממנה.
[contact-form-7 id="12664" title="Posts Form"]
מחשבות אלו נקראות מחשבות אוטומטיות, מושג שנועד לתאר מחשבות שעברו כל כך הרבה פעמים בראשנו עד שכיום הן לא עוברות בצורת משפט מוסדר וברור, אלא כמין הבזק שבסופו מתקבלת תחושה מסוימת או הבנה איך אנחנו צריכים לפעול. נשמע אולי מיסטי, אבל זה רחוק מלהיות כך.
ניקח לדוגמה סיטואציה יומיומית, אתם נוהגים ברכב בשעת לילה מאוחרת, מגיעים לסוף רחוב ומתכוונים לפנות שמאלה. אתם רואים בבירור שאין אף רכב או הולך רגל ברחוב שאתם פונים אליו ובכל זאת אתם עוצרים בסוף הרחוב, מסתכלים לשני הכיוונים ורק אז עוברים. אם היו שואלים אתכם למה אתם עושים זאת יכלתם לתת הסברים טובים שכוללים חוקי תנועה, קנס שקיבלתם פעם במצב דומה וכן הלאה. הכל נכון, אבל סביר להניח שלא חשבתם במפורש באותו הרגע על דברים אלו, הם הסתובבו אי שם בראש בצורה מעורפלת וזה היה מספיק כדי לקבוע את פעולתכם. אם הייתם נדרשים להסביר את עצמכם הייתם יכולים לעשות "הנדסה הפוכה" ולמצוא מה היו המחשבות שהפעילו אתכם, אך הן לא היו נגישות למודעות בזמן שפעלתם. היומיום שלנו רצוף מחשבות אוטומטיות מעין אלו, הן חיוניות ומאפשרות לנו לתפקד באופן יעיל כיוון שבזכותן אנו יכולים לבצע פעולות שגרתיות מבלי להקדיש לכך יותר מדי מחשבה.
הבעיה עם מחשבות אוטומטיות מתחילה כשנוצרים קיצורים מחשבתיים מעין אלו באופן שפוגע בדימוי העצמי א/או בתפקוד. אצל אנשים עם חרדה חברתית נוצרו לאורך השנים מסיבות אלו או אחרות (למשל ביקורת או לעג, סטנדרטים מחמירים בבית, נטייה מולדת לביישנות) מחשבות ביקורתיות לגבי תכונותיהם ותפקודם, מחשבות מאיימות לגבי האופן בו אחרים יראו אותם, ההשלכות של תפקודם בחברה, מחשבות מוחלטות וחד משמעיות לגבי מה מותר ומה אסור לעשות במצבים חברתיים שונים וכן הלאה. אנשים האוחזים במחשבות אלו מעדיפים להימנע ממצבים שהם רואים כבעלי סבירות גבוהה להיות בעלי השלכות שליליות, או נוקטים באסטרטגיות שנועדו להפחית את הסבירות להן. חשיבה הגיונית, אולם מבוססת על הנחות שאינן נכונות בהכרח, וכשהתיאוריה מתבססת על הנחות שגויות, המסקנות הנגזרות ממנה לוקות בחסר. כך למשל אם אדם עם חרדה חברתית מניח שהוא מוזר ואחרים ילעגו לו, אפשר להבין למה הוא ממעט לדבר בחברה, ומנסה כמיטב יכולתו לא לבצע פעולות יומיומיות ליד אנשים אלא רק כשהוא לבד (למשל ללכת לסופר בשעות בהן יש בו מעט אנשים, ולהשתדל ללכת לטורים ריקים). אולם, לא בטוח אם הוא בדק את ההנחותיו, או קיבל אותן כתורה מסיני מבלי לבדוק את אמיתותן. אם היה בודק את ההנחה יתכן והיה מופתע לגלות שאנשים לא לועגים לו לעיתים מזומנות כפי שהוא חושש, אולם כשהוא מתנהל לפי המחשבה ונמנע, גם אם המחשבה אינה נכונה אין סיכוי שהוא ילמד זאת.
