דרמטילומניה, המוכרת גם כהפרעת קריטת עור כפייתית, היא הפרעה נפשית המאופיינת בדחף בלתי נשלט למשוך, לקרוט ולשרוט את העור. ההפרעה מסווגת כחלק מקבוצת ההפרעות האובססיביות-כפייתיות ומשפיעה באופן משמעותי על איכות חייו של המטופל.
אנשים הסובלים מדרמטילומניה חווים מצוקה רגשית ניכרת, פגיעה בתפקוד החברתי והמקצועי, ולעיתים קרובות מתמודדים עם בושה וחרדה חברתית בשל הצלקות והפצעים הנראים לעין.
ההפרעה עלולה להוביל להסתגרות חברתית, דיכאון ופגיעה בדימוי העצמי, כאשר המטופלים מתקשים לשלוט בדחף למרות ההשלכות השליליות הברורות. למרות שכיחותה הגבוהה יחסית, רבים מהסובלים מההפרעה נמנעים מפנייה לעזרה מקצועית בשל תחושות בושה ואשמה.
דרמטילומניה מתפתחת כתוצאה משילוב מורכב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. מחקרים מצביעים על תפקיד משמעותי של חוסר איזון בנוירוטרנסמיטורים במוח, במיוחד בסרוטונין ודופמין, המשפיעים על מעגלי תגמול ובקרת דחפים.
גורמים גנטיים עשויים גם הם לתרום להתפתחות ההפרעה, כאשר נמצא כי היא שכיחה יותר במשפחות בהן יש היסטוריה של הפרעות טורדניות-כפייתיות. מבחינה פסיכולוגית, טראומות מוקדמות, חרדה כרונית ודיכאון עשויים להגביר את הסיכון להתפתחות ההפרעה. בנוסף, אנשים הסובלים מחרדה חברתית עשויים לפתח דפוסים של חיטוט בעור כדרך להתמודד עם תחושת חוסר הביטחון והלחץ החברתי.
גורמים סביבתיים כמו לחץ מתמשך, בידוד חברתי ואירועי חיים משמעותיים יכולים להוות טריגר להופעת התסמינים או להחמרתם. חשוב להבין כי השילוב הייחודי של גורמים אלו משתנה מאדם לאדם, מה שמסביר את המורכבות באבחון ובטיפול בהפרעה.
אבחון דרמטילומניה מתבצע על ידי פסיכיאטר או פסיכולוג קליני מוסמך באמצעות הערכה מקיפה המשלבת מספר כלים דיאגנוסטיים. תחילה, המטפל מקיים ראיון קליני מעמיק בו נבחנים דפוסי ההתנהגות, תדירות וחומרת התסמינים, וההשפעה על תפקוד יומיומי.
במהלך האבחון נערכת בדיקה של היסטוריה רפואית ומשפחתית, תוך התייחסות להפרעות נפשיות נלוות אפשריות כמו חרדה או דיכאון. המטפל משתמש בשאלונים ייעודיים להערכת חומרת ההפרעה, כגון סולם חומרת דרמטילומניה (SPIS) ושאלון התנהגויות חזרתיות ממוקדות בגוף (BFRB).
בנוסף, מתבצעת הערכה של מצב העור ותיעוד של אזורי הפגיעה העצמית. עבור אנשים שסבלו מטרואמה בעבר, יש לשלב גם טיפול בטראומה כחלק מהתהליך הטיפולי. האבחנה הסופית מתבססת על הקריטריונים המוגדרים ב-DSM-5, תוך שלילת מצבים רפואיים אחרים העשויים להסביר את התסמינים.
תמיכה נכונה במתמודדים עם דרמטילומניה היא מרכיב חיוני בתהליך ההחלמה. חשוב ליצור סביבה תומכת ולא שיפוטית, המאפשרת למתמודד לשתף בקשייו ובחוויותיו.
הקשבה אמפתית והבנה כי מדובר בהפרעה אמיתית ולא בהרגל רע או חוסר רצון, מסייעת בבניית אמון ותקשורת פתוחה. מומלץ לעודד את המתמודד לפנות לטיפול מקצועי ולתמוך בו לאורך התהליך, תוך כיבוד הקצב האישי שלו.
ניתן להציע עזרה מעשית בזיהוי טריגרים ובפיתוח אסטרטגיות התמודדות, אך חשוב להימנע מביקורת או לחץ מוגזם. תמיכה משפחתית וחברתית עקבית, יחד עם סבלנות והבנה, מגבירות משמעותית את סיכויי ההצלחה בהתמודדות עם ההפרעה.
ההתמודדות עם דרמטילומניה היא מסע מאתגר הדורש סבלנות, התמדה ותמיכה מקצועית. חשוב להבין כי מדובר בהפרעה מוכרת וניתנת לטיפול, וכי קיימות דרכים רבות להקל על התסמינים ולשפר את איכות החיים.
המפתח להצלחה טמון בשילוב בין טיפול מקצועי מותאם אישית, תמיכה משפחתית וחברתית, ופיתוח אסטרטגיות התמודדות יעילות. מומלץ ליצור קשר עם איש מקצוע מוסמך בתחום בריאות הנפש, להצטרף לקבוצות תמיכה ולשתף את הסביבה הקרובה בקשיים ובצרכים.
אם אתם או מישהו מיקיריכם חווים תסמינים של דרמטילומניה, אל תמתינו – פנו לבית קוגנטיקה לקבלת ייעוץ מקצועי והכוונה טיפולית.
צוות המומחים שלנו כאן כדי לעזור לכם להתגבר על האתגרים ולשפר את איכות חייכם. התקשרו עכשיו ל072-3306499 לקבלת ייעוץ ראשוני!.
דוקטור לפסיכולוגיה קלינית, פסיכולוג קליני מומחה ושותף בצוות המחקר בקוגנטיקה
