מאת: רן ליטמן
עם פרוץ מגפת הקורונה התפרסמו בעיתונות ובספרות המקצועית מספר מאמרי דעה אשר חזו כי אנשים שמתמודדים עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) יחוו קשיים רבים יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית ויחוו הידרדרות סימפטומטית משמעותית בזמן המשבר.על פניו, תחזיות אלו נשמעות הגיוניות – אצל חלק מהמתמודדים עם OCD האובססיות והקומפולסיות סובבות סביב תכנים של זיהום וניקיון, ולכן סביר להניח שמגיפה עולמית תעורר את המצוקה הקשורה לזיהום ותגביר את הצורך בניקיון. אמנם, פורסמו מספר ציטוטים של אנשים המתמודדים עם OCD אשר תיארו כיצד המגיפה הביאה להחמרה בתחושות המצוקה שלהם ובצורך לבצע טקסי ניקיון.
ועם זאת, התמונה ב- OCD היא לעיתים קרובות מורכבת יותר מהדימוי הסטראוטיפי של אדם ששוטף את ידיו שוב ושוב או עסוק בניקיון שעות רבות ללא הפסקה, ופעמים רבות הקומפולסיות ב- OCD "נתפסות" או מתמקדות במאפיינים צרים וספציפיים של התחום אשר מעורר מצוקה אצל האדם.למשל, אדם הסובל מ- OCD הסובב סביב היבטים של זיהום וניקיון יכול להקפיד מאוד על פעולות מסוימות כמו רחצה או שטיפת ידיים, ובאותו זמן להזניח פעולות אחרות שנוגעות לתחזוקת הבית, ניקיון הבית כך שחלקים של ביתו יהיו בלתי נקיים לחלוטין, או הזנחה של אספקטים אחרים בחיים.
באופן דומה, אדם הסובל מ- OCD הסובב סביב תכנים של דת ואמונה עשוי להקפיד באופן כפייתי על הוצאה לפועל של מצוות מסוימות, באופן שיכול לצמצם מצוות חשובות אחרות. למשל, הוא יחזור על אותה התפילה עשרות פעמים כיוון שחש שהתפלל ללא כוונה מספקת, כך שהחזרה תביא לכך שהוא לא יספיק לבצע מצוות חשובות אחרות.
אצל אנשים עם OCD הממוקד בתכנים של יחסי זוגיות עשויה להיות התעסקות כפייתית במאפיינים ספציפיים של בן הזוג, כמו עד כמה מפותח חוש ההומור של בן או בת הזוג או עד כמה הוא זריז ויעיל בביצוע מטלות. לצד התעסקות זו יכולה להיות התעלמות מהיבטים אחרים (שלפעמים הם אף בעייתיים הרבה יותר) במערכת היחסים הזוגית, למשל היכולת לפתור בעיות שאינן בתחום האובססיה. מאפיינים אלו של ה- OCD מעלים את השאלה האם בהכרח רוב המתמודדים עם OCD יחוו החרפה סימפטומטית בעקבות מגיפה עולמית המעוררת צורך אובייקטיבי להקפיד על כללי היגיינה וניקיון.
בנוסף, למרות שישנם טריגרים שיכולים לעורר אצל מתמודדים עם OCD אובססיות וקומפולסיות, הטריגרים האלו הם לעיתים קרובות סובייקטיביים ולאו דווקא אובייקטיבים, כך שלאנשים שונים יכולים להיות טריגרים ייחודיים שיעוררו אצלם את הצורך לבצע קומפולסיות. למשל, אצל אדם מסוים הצורך לבצע פעולת שטיפה קומפולסיבית עלול להתעורר בצורה חזקה הרבה יותר בעקבות מחשבה שעלתה בראשו לפיה הוא מזוהם, אך בצורה חלשה יותר, ואולי אף בכלל לא, למראה ערמת זבל ברחוב. במקרים מסוימים, מתמודדים עם OCD עשויים לחוש עצמם מזוהמים גם כאשר אין כל זיהום ממשי בסביבתם.
לאור נקודות אלו, מחקר שנערך לארונה באוניברסיטה העברית בירושלים בחן את השאלה האם אנשים המתמודדים עם OCD אכן יחוו החרפה סימפטומטית בשל פרוץ מגפת הקורונה והאם היקף המתמודדים החווים מצוקה גדול יותר בהשוואה לכלל האוכלוסייה. המחקר נערך בתקופת הסגר הכללי שהוטל בעקבות התפרצות הקורונה בישראל במהלך אפריל 2020 וכלל קבוצה של אנשים המאובחנים עם OCD.
המשתתפים במחקר התבקשו לתאר את עוצמת תסמיני ה- OCD שלהם וגם את סוג התסמינים איתם הם מתמודדים, כמו תסמינים הסובבים סביב סוגיות של זיהום, מוסריות, או הימנעות מפגיעה בעצמי ובאחרים. כמו כן, המשתתפים התבקשו לתאר כיצד הושפעו תסמיני ה- OCD שלהם במהלך השבועיים האחרונים – האם הם החמירו, השתפרו, או נותרו ללא שינוי. לבסוף, המשתתפים התבקשו לתאר מספר מאפיינים נוספים, כגון האם הם חווים תחושות לחץ, חרדה או דכאון בעקבות המשבר.
מה נמצא במחקר?
ראשית, מדגם המשתתפים התחלק לשלושה חלקים שווים כך שמספר האנשים שדיווחו על החמרה בסימפטומים הייתה זהה למספר האנשים שדיווחו הטבה בסימפטומים וכן על חוסר שינוי בסימפטומים . כך שלמעשה רוב המשתתפים לא חוו הרעה בסימפטומים וחלקם אפילו חוו שיפור. נתונים אלו, לפיהם רק שליש ממשתתפי המדגם חוו החמרה בסימפטומים של ה- OCD בזמן משבר הקורונה דומים לממצאים אשר נמצאו באוכלוסייה הכללית בנוגע לעליה בתחושות חרדה, דכאון או מצוקה נוכח המשבר.
בנוסף, מתוך המשתתפים שכן דיווחו על שינוי סימפטומטי (שיפור או החמרה), מעל ל-70% דיווחו על שינוי קל בסימפטומים בעוד שפחות מ-30% דיווחו על שינוי משמעותי בסימפטומים.
שנית, החוקרים בדקו האם במידה ויחלקו את המשתתפים לקבוצות לפי סוג הסימפטומים איתם הם מתמודדים (למשל, סימפטומים סביב זיהום או סביב מוסריות וכו') יימצאו בכל קבוצה נתונים שונים בנוגע לשינוי בסימפטומים. בפועל, נמצאו אותם ממצאים גם כאשר המשתתפים חולקו לפי קבוצות אלו, כך ששליש דיווחו על חוסר שינוי בסימפטומים, שליש על החמרה ושליש על הטבה. הדבר מעניין במיוחד אצל משתתפים עם סימפטומים שסובבים סביב זיהום, כך שאפילו באוכלוסייה זו רוב המשתתפים לא חוו החמרה סימפטומטית.
הנקודה השלישית העולה מן המחקר נוגעת למאפיינים הספציפיים שמנבאים האם אדם יחווה החמרה סימפטומטית. משתתפי המחקר ענו על סדרת שאלות נוספת במטרה להבין מהם המאפיינים הייחודיים של מתמודדים עם OCD שחוו החמרה סימפטומטית. בין היתר נבדקו משתנים כמו גיל, מגדר, חומרת הסימפטומים הכללית של ה- OCD, מידת הדיכאון, מידת החרדה ומידת הלחץ שחווים המשתתפים.
מבין כל המאפיינים שנבדקו, שני המשתנים היחידים שניבאו האם משתתף יחווה החמרה סימפטומטית, היו מידת החרדה ומידת הלחץ שהוא חווה במהלך המשבר. במילים אחרות, ככל שהמשתתף חווה יותר חרדה ויותר לחץ במהלך המשבר, כך הוא צפוי לחוות החמרה גם בסימפטומים של ה- OCD (אם כי לא ניתן לדעת האם העלייה בחרדה היא שהובילה להחרפה בסימפטומים של ה- OCD או להיפך). חשוב להבין כי חרדה ולחץ אינם מאפיינים ייחודיים של OCD, וגם אנשים המתמודדים עם הפרעות אחרות או אנשים שאינם סובלים מהפרעות כלשהן חווים בממוצע יותר חרדה ולחץ בעקבות המשבר.
אם כך, ממצאי המחקר המרכזיים מצביעים על כך שעצם זה שיש לאדם OCD, ואפילו OCD שממוקד בתכנים של זיהום, אינו בהכרח מעיד על כך שהוא יחווה החרפה סימפטומטית בעקבות משבר הקורונה. אמנם, מקצת המתמודדים עם OCD אכן חווים החרפה בתסמינים בעקבות המשבר, אולם היקף זה אינו גדול יותר מהיקף האנשים החווים קשיים מנטליים מכלל האוכלוסייה ולאו דווקא נובע מעצם ההתמודדות של אנשים אלו עם OCD.
מעבר להיבטים הייחודיים הקשורים למשבר הקורונה, ממצאי המחקר מצביעים גם על האופן האינדיבידואלי בו הפרעת ה- OCD מתבטאת אצל אנשים שונים, וכי בשונה מן האופן הסטראוטיפי בו נתפסת לעיתים ההפרעה, המתמודדים עם OCD עלולים לחוות לא פעם תחושות מצוקה וצורך לבצע קומפולסיות כפייתיות בתגובה לטריגרים בעלי רלוונטיות אישית עבורם ולאו דווקא בתגובה לטריגרים "אובייקטיביים".
למאפיינים אלו של ההפרעה ניכרת חשיבות רבה גם בטיפול: הם מדגישים את החשיבות של ההבנה שלנו כמטפלים את קשייו הייחודיים של האדם ואת הגורמים הספציפיים אשר מעוררים את מצוקתו האישית. אל לנו להניח באופן אוטומטי כי בשל העובדה שאדם מתמודד עם OCD הוא יחווה מצוקה או החרפה סימפטומטית בעקבות היתקלות ב"טריגר OCD טיפוסי".
טיפול קוגניטיבי–התנהגותי ב- OCD משלב את הידע והניסיון הקליני הרבים שנצברו בטיפול ב-OCD יחד עם ההבנה העמוקה של קשייו הייחודיים של המטופל. השילוב של שני ההיבטים הטיפוליים הללו מסייע למטופל ולמטפל בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי לבנות עבור כל מטופל את תכנית הטיפול הייחודית המותאמת אליו באופן אישי ומתוך מטרה לטפל באופן המיטבי לביטוי האישי של ה- OCD בחייו.
ביבליוגרפיה:
Littman, R., Naftalovich, H., Huppert, J.D. and Kalanthroff, E. (2020). The impact of COVID‐19 on obsessive–compulsive disorder patients. Psychiatry and Clinical Neurosciences. doi:10.1111/pcn.13152
