מחקר בדק את יעילות השימוש בציפרלקס (אציטלופראם) בטיפול בקשישים הסובלים מהפרעת חרדה מוכללת. החוקרים מציגים את הטיפולים השונים הקיימים כיום – איזה טיפול פסיכולוגי הוא הטיפול המועיל ביותר, איזה תרופות מועילות לטיפול בקשישים.
הפרעת חרדה מוכללת (Generalized anxiety disorder- GAD) מאופיינת בדאגה וחרדה כרונית, בהן קשה מאד לשלוט. הדאגנות מלווה במתח שרירים גבוה, הפרעות בשינה ועייפות. היא משפיעה לרעה על איכות החיים ומפריעה לתפקוד היומיומי החברתי, המקצועי והמשפחתי. הפרעה זו הינה נפוצה מאד, ומקובל להעריך כי סובלים ממנה לפחות כ-7.3% מהמבוגרים. נמצא כי מבוגרים הסובלים מחרדה כרונית משתמשים יותר בשירותי הבריאות ונמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות במחלות לב, אסתמה וסרטן.
קיימים מספר טיפולים לטיפול בבעיה זו: תרופות ממשפחת ה SSRI (כגון פרוזאק, סרוקסט, פקסאט) ותרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (כגון קלונקס, קסנקס, אלפרליד, ואבן, לוריבן) לצד טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הנחשב לטיפול יעיל לא פחות. כאשר מדובר באוכלוסיית הקשישים- מתוך מגוון הטיפולים התרופתיים, רק הבנזודיאזפינים נחקרו ונמצאו יעילים. יחד עם זאת, תרופות ממשפחה זו גורמות לליקויים קוגניטיביים ומוטוריים ולא מומלץ להשתמש בהם לאורך זמן רב.
יעילותן ובטיחותן של תרופות ממשפחת ה-SSRI לא נחקרה לגבי קשישים. המחקר הנוכחי מדגים את יעילותן של תרופות אלו באוכלוסיית הקשישים: החוקרים בדקו את יעילות השימוש ב-SSRI "אציטלופראם" (המוכר בשמו המסחרי "ציפרלקס") ומצאו כי נבדקים שקיבלו תרופה זו חוו שיפור בסימפטומי החרדה וכן שיפור כללי בתפקוד, בהשוואה לנבדקים שקיבלו פלסבו. יחד עם זאת, הנבדקים שקיבלו אציטלופראם סבלו מיותר עייפות וישנוניות (אולם ברמה מתונה). התרופה נמצאה בטוחה. יעילות התרופה נשמרה גם במצבים בהם היתה תחלואה נפשית או גופנית נלווית למצב החרדה. החוקרים ראו הבדל בין קבוצת הפלסבו לקבוצה שקיבלה אציטלופראם' רק לאחר 4 שבועות של טיפול, ולפיכך במצבים של חוסר היענות לטיפול לא ניתן לראות שיפור.
"Escitalopram for Older Adults With Generalized Anxiety Disorder: A Randomized Controlled Trial."Eric J. Lenze; Bruce L. Rollman; M. Katherine Shear;Mary Amanda Dew; Bruce G. Pollock; Caroline Ciliberti; Michelle Costantino; Sara Snyder; Peichang Shi; Edward Spitznagel; Carmen Andreescu; Meryl A. Butters; & Charles F. Reynolds. Journal of the American Medical Association* (Vol.301No. 3, January 21, 2009)
