איך יודעים מה מרגישים? קרוב או רחוק- ההשפעה המפתיעה של בדיקה חוזרת של רגשות

עולם הדייטים והאהבה מלא בציפיות ואכזבות. לא פעם אנו מוצאים את עצמנו "נדלקים" במהירות וגם… "נכבים" במהירות. איך זה יכול להיות?

דמיינו שאתם בדייט עם מישהו שפגשתם לא מזמן ומאוד מוצא חן בעיניכם. סביר שלאורך הדייט תבחנו פעם בכמה זמן איך אתם מרגישים כלפיו והאם הוא מוצא חן בעיניכם. אולי כי אתם שואפים להרגיש כמה שיותר קרובים אליו, אך האם בעזרת בדיקות כאלו, של מה אתם מרגישים וכמה תצליחו להשיג את מטרתכם? מסתבר שלא.

בדיקה חוזרת של רגשות

לבדוק או לא לבדוק – זו השאלה

ראשית, חשוב לציין שבאופן כללי, כאשר אדם מציב לעצמו מטרה, כדאי לו בהחלט לבדוק מדי פעם האם הוא מתקרב להשגתה או לא. כך לדוגמה, מחקרים הראו שכאשר מציבים לתלמידי בית ספר מטרות לימודיות כלשהן, הישגיהם משתפרים אם נותנים להם היזון חוזר (פידבק) על התקדמותם במהלך הלמידה. אף על פי כן, במקרים מסוימים נראה שניטור ההתקדמות לקראת השגת מטרה כלשהי אינו מועיל ואף להיפך. כשמדובר בדיאטה למשל, קצב ההתקדמות איטי יחסית באופן טבעי, כך שלא כדאי לבדוק כמה פעמים ביום האם עלינו או ירדנו במשקל -זה עלול להביא למסקנה השגויה שהדיאטה לא עובדת ונזנח את מטרתנו להרזות כליל.

אז מה לגבי רגשות באופן כללי ותחושה של קרבה ספציפית? איך אותם כדאי לבדוק? את זה בדיוק חקרו חוקרים מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב. הם שיערו שכאשר המצב שאליו שואפים להגיע הוא עמום או לא מוגדר (כמו השאיפה להגיע למצב רגשי כלשהו), לא מומלץ לבדוק שוב ושוב את מידת ההתקדמות שלנו לקראת המטרה. כדי לבחון את זה הם גייסו נבדקים, חילקו אותם לזוגות וביקשו מכל זוג לבצע משימות קצרות שמטרתן היא לקרב בהדרגה בין שני הצדדים ולהגביר את האינטימיות ביניהם – זהו המצב הרגשי שאליו הם היו צריכים לשאוף להגיע. כך למשל, אחת המשימות הייתה לספר אחד לשני מתי לאחרונה בכו בנוכחות אדם אחר. כל כמה דקות הנסיין ביקש מהזוגות לשאול את עצמם שאלה אחת. עבור חצי מהזוגות, השאלה הייתה "האם חשתם בהבדל במידת הקרבה שלכם זה לזה?", בעוד שעבור החצי השני של הזוגות, השאלה הייתה "האם חשתם בהבדל בטמפרטורת החדר?". השאלה הראשונה מבין השתיים היא זו שבחנה בעצם האם בדיקות חוזרות של מידת הקרבה לאדם אחר משפיעות לרעה על מידת הקרבה בפועל בין שני האנשים (והשאלה השנייה הייתה שאלת ביקורת).

קרוב אבל רחוק

לאחר סיום המשימות, כל נבדק מילא באופן עצמאי שאלון שבדק עד כמה הוא מרגיש קרוב כלפי הפרטנר שלו בניסוי. לאחר מכן, הנסיין ביקש מהנבדקים להמתין מחוץ לחדר הניסויים על ספסל, בטענה שהוא הולך להביא טופס כלשהו שכל הנבדקים צריכים לחתום עליו. למעשה, הספסל היה מחולק לכמה מקטעים בעלי גודל שווה, מה שאפשר לנסיין למדוד בהיחבא מה המרחק הפיזי בין שני הנבדקים בכל זוג, כלומר עד כמה הנבדקים התקרבו פיזית זה לזה. החוקרים שיערו מראש זוגות שנתבקשו לבדוק את מידת הקרבה שלהם, יישבו רחוק יותר אחד מהשני, בהשוואה לזוגות שבדקו את הטמפרטורה. זאת משום שניטור מתמיד של החוויה הרגשית לא מאפשר לחוות אותה במלואה ואף עלול להביא לרגש הפוך. תחשבו על אדם עצבני שכל הזמן אומר לעצמו 'תרגע, אתה חייב להירגע' – ברוב הפעמים זה רק יעצבן אותו עוד יותר.

תוצאות המחקר איששו את השערות החוקרים: זוגות שנשאלו על ההבדל במידת הקרבה ביניהם התיישבו במרחק רב אחד מהשני, ביחס לזוגות שנשאלו על ההבדל בטמפרטורת החדר, שישבו קרוב יותר. בשאלוני הדיווח העצמי לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים בין שתי קבוצות הניסוי. החוקרים העלו את הסברה שבעקבות "התפוגגות" תחושת הקרבה בין הנבדקים שבדקו שוב ושוב את תחושתם, הם לא הצליחו להתחבר לחוויתם הרגשית ולענות באופן מדויק על שאלות שקשורות לאותו הרגש.

אז למה זה קורה?

למרות שיש אנשים שנוטים לנטר את חוויותיהם הרגשיות באופן חריג (קראו כאן על הקשר בין הפרעה אובססיבית קומפולסיבית OCD לבין נטייה זו), מהמחקר הנ"ל ניתן ללמוד לקח חשוב לכולנו: לא כדאי לנטר רגשות בתדירות גבוהה, משום שהבדיקה עצמה עלולה להוביל לספקות מוגברים ביחס לרגשות ולהפחתת החוויה הרגשית. לקח זה רלוונטי לשלל חוויות רגשיות כמו אושר, משיכה מינית, אהבה, ביטחון בידע, וכמובן קרבה לאחר\ת.

רגש הוא במהותו חוויה לא מילולית ובלתי מדידה. כשאנחנו בודקים את מידת הרגש, אנחנו בעצם מנסים להפוך אותו לאירוע שניתן לתאר במילים, ואז הוא עלול "להתפוגג" לחלוטין. תחשבו על עצמכם ביום כיף. הולכים לארוחת בוקר בבית קפה ואז לעיסוי ואז לבילוי עם האדם האהוב עליכם. אם כל רגע הוא ישאל 'אז את נהנית'? 'אז כיף לך, כמה כיף לך'? איך תרגישו? ונניח שאתם רוצים לתת לו תשובה כנה ואמיתית. תצטרכו להתחיל לבדוק אם כיף לכם, נכון? אז תבחנו אם משהו כואב לכם בגוף, אם האוכל מספיק טעים, כמה פעמים צחקתם במהלך הסרט… ככל שתבדקו את הנושא באופן יותר מדוקדק, כך גדל הסיכוי שתמצאו משהו לא טוב. ואז תחשבו שאולי פחות כיף לכם והקרוב שלכם, שרק רצה שיהיה לכם כיף – לא השיג את מטרתו.

הדברים שפספסתי בזמן שבדקתי

בדיקות של איך אני מרגיש עכשיו וכמה אני מרגיש, גוזלות גם קשב מהרגע הנוכחי. בכל פעם שאני שואלת את עצמי כמה אני נמשכת לבחור שיושב מולי אני עלולה לפספס את החיוך שלו, או משפט שאמר לי. אם הבדיקה תעלה שאני לא מספיק נמשכת אליו ברגע זה, אני עלולה להיכנס לחרדה שבכלל עלולה להפריע לי להרגיש דברים נוספים שעולים כמו התרגשות, משיכה או חיבה. והבחור שיושב מולי? הוא לא יודע מה מתחולל לי בראש, אבל יכול לתהות מה הוא אמר לא בסדר, או מדוע אני לא מושיטה לו יד בחזרה. זאת אומרת שעצם הבדיקה של עצמת הרגש עלולה להפחית את עצמת הרגש.

 

אם אתם מוצאים את עצמכם עסוקים בשאלות חוזרות כמו האם ועד כמה אתם אוהבים, נמשכים, רוצים,עד כמה טוב לכם עכשיו, עד כמה אתם נהנים, יתכן ששאלות אלו מפריעות לכם להיכנס לקשר זוגי ולשמר אותו או בכלל, להיות ברגע הנוכחי ולחוות אותו במלואו.

יש מה לעשות עם זה!

מוזמנים לקרוא עוד על בעיות מסוג זה כאן וכמובן לפנות אלינו לעזרה!

כתבה זו מבוססת על המאמר-

Shapira, O., Gundar-Goshen, A., Liberman, N., & Dar, R. (2013). An ironic effect of monitoring closeness. Cognition & emotion, 27(8), 1495-1503.‏

Call Now Button