רבות נכתב על כוחן של מילים להרגיע, לפגוע, ולדרבן אנשים. אולם, האם יש מילים בעלות השפעה חזקה יותר מאחרות? שאלה זו קיבלה מענה חלקי במחקר מעניין של אוניברסיטת פרינסטון ו- The Free University of Berlin. החוקרים ערכו הדמיות מוחיות לעשרות נבדקים בזמן שקראו משפטים, על מנת להתחקות אחר הבדלים בפעילות המוחית בזמן שימוש במילים "רגילות" (לדוג' "חמוד") לעומת מטפורות הקשורות לטעם ובעלות משמעות דומה (לדוג' "מתוק").
תוצאות המחקר הדגימו כיצד בהשוואה לשימוש במילים "רגילות", השימוש במטפורות הקשורות לחוש הטעם מלוות בעלייה בפעילות מוחית באזורים הקשורים לרגש, דוגמת האמיגדלה. בנוסף, נצפתה פעילות מוגברת באזורים בקליפת המוח הפעילים בזמן טעימת מזונות. הגיוס הרגשי וחושי הנרחב בתגובה למטפורות הקשורות לטעמים מציע כי יש יתרון מי שמשתמש במטפורות הקשורות לטעם, היות והוא מביא למעורבות גבוהה יותר אצל המאזין.
כיצד תוצאות אלו עשויות להשפיע עלינו בחיי היומיום? ראשית, עלינו להיות מודעים למטען הרגשי שיש למילים מסוימות הנראות תמימות וניטרליות. אם בבית מחכה לכם בן זוג או ילד מצוברח, יתכן ששאלה כגון "למה הפרצוף החמוץ?" תביא לתגובה שלילית או נסערת. במצב זה, אולי כדאי להימנע מתיאורים "עסיסיים" מידי (תרתי משמע!) של בן השיחה, ולהתמקד בהתנהגויות או בתחושות שלו/ה. כך, יתכן ששאלה פשוטה כגון "מה קרה?" תביא לתוצאות טובות יותר. אותו העיקרון חל גם עלינו, כאשר יתכן ונפגע במהלך ויכוח כאשר יצביעו על ה"מרירות" שלנו למשל.
שנית, חשוב לשים לב לבחירת המילים שלנו כשאנחנו מדברים אל עצמנו. הכוונה היא לדרך בה אנו מסבירים לעצמנו את המציאות – מה קרה, מה צפוי לקרות, איך אנשים מגיבים אלינו וכן הלאה. מחשבות כמו: "כולם יצחקו עלי באירוע", "אני לוזר", "בחיים לא אמצא אהבה" ועוד לא מוסיפות בריאות או עוזרות להתמודד טוב עם המצב או להרגיש טוב עם עצמנו. מומלץ לשים לב למסרים בהם אנו משתמשים בדיבור העצמי שלנו ולבחון עד כמה הם מועילים לנו. קשה לפספס את האפקט ההרסני של "לוזר" כתיאור עצמי, אך יתכן ויש הבחנות דקות יותר בין מה שמועיל ומה שפוגע בנו.
לפעמים יש צורך בדיבור עצמי שלילי, אך יש הבדל גדול בין הכללות נרחבות ושימוש בתוויות לעומת תיאור המצב בצורה עובדתית. כך למשל, תיאור עובדתי יהיה "נכשלתי במבחן" ואילו "אני מפגר" או "בחיים לא אצליח, עדיף שאפרוש מהלימודים" הם תיאורים לא אובייקטיבים הפוגעים בהערכה העצמית ובמוטיבציה. הכרה בכך שנכשלתי במבחן אינה הסוף, אחריה רצוי מאוד לברר למה זה קרה, אך שוב, להיצמד לעובדות ולא לגלוש לשיפוט עצמי, הכללות או ניבויים שליליים. בירור המעלה שיש חלקים מסוימים בחומר שאני לא מבין יאפשר לחשוב על פתרונות שיסייעו להתמודד בצורה טובה יותר להבא, למשל להיעזר בחבר המבין טוב את החומר או במורה פרטי. זאת כמובן בניגוד מוחלט למחשבה כמו "אני מפגר", שקשה לגזור ממנה מסקנות חיוביות.
כשאתם נתקלים באירועים שליליים נסו להימנע מנתינת תוויות כוללות. במקום, התמקדו בהתנהגות מסוימת שאכזבה אתכם וחשבו כיצד לשנות אותה. לדוגמא, אם הודעה על אירוסי חברה נוספת גורמים לכם מצוקה שכזאת שלא הצלחתם לברך אותה עם ההודעה. במקום להתמקד במחשבות שליליות ומרעילות על "איזה יצור מריר אני. אפילו מזל טוב אני לא יכולה להגיד", מצאו דרך אחרת להתמודדות. קל יותר להתמודד עם מחשבה נקודתית ש"בשנייה ששמעתי את החדשות הופתעתי ולא ידעתי איך להגיב, כי תמיד חשבתי שאני אתארס קודם". מצאו דרך לשנות את ההתנהגות, על ידי שיחה מאוחרת יותר, או הצעת עזרה בתכנון החתונה.
שינוי דפוסי חשיבה אינו דבר קל, ויש צורך בהתמדה, אורך רוח ועקביות כדי להגיע לשינוי משמעותי. לא קל לשים לב לאופן בו אתם מדברים לאחרים, וקשה אף יותר לשים לב לדיבור הפנימי שלכם. תחילה תפספסו את רוב הפעמים בהם אתם משתמשים בביטויים שליליים לעצמכם ולאחרים, אולם ככל שתתמידו בכך "תתפסו" את עצמכם יותר ויותר, דבר שיאפשר חופש בחירה גדול יותר לגבי המילים בהן אתם משתמשים. שני כלים שיכולים לסייע בכך הם תזכורות ורישום.
תזכורות הן אזכורים לעצמכם שנועדו להעלות את המודעות לנושא. דוגמאות לתזכורות מועילות הן הפעלת התרעה קבועה בסלולרי שתקפוץ מספר פעמים ביום (רצוי להתחיל בשלוש פעמים ביום) או פתק על המחשב שיזכירו לכם לשים לב למחשבות. רישום הוא תיעוד הפעמים בהן פניתם לאחרים או לעצמכם בצורה שלילית, שיאפשר לכם להבין מתי אתם נוטים להשתמש בביטויים אלו וכיצד הדבר משפיע עליכם או על הצד השני. כשאתם מתעדים התייחסו לדברים הבאים: מה היו הזמן והמצב, מה אמרתם, איזה גורמים אתם משערים שתרמו לכך, וכיצד הדבר השפיע. דוגמא לתיעוד: "19 בערב, מתכונן לצאת מהעבודה, מגלה ששכחתי לשמור קובץ וחלק מהמידע שעבדתי עליו אבד. אמרתי לעצמי "אדיוט". אני משער שהתסכול מכך שנאלצתי להישאר עוד זמן ולשחזר את המידע, יחד עם העייפות שלי וזה שרציתי כבר להגיע הביתה תרמו לכך. זה גרם לי להרגיש בושה והמשכתי לחשוב דברים רעים על עצמי לאורך כל זמן שחזור המידע". גם ברישום, כדאי להתחיל בשלוש פעמים ביום, מספר שיאפשר להתרגל לצורת חשיבה זו, אך לא יהיה מעמיס ומעיק מדי.
