חלק חמישי ואחרון של קונצנזוס מומחים ל-OCD*. החלק עוסק בהתמודדות של בני המשפחה של אנשים עם OCD, כיצד הם יכולים לסייע לסובל מההפרעה בהתמודדות עימה וכיצד להתמודד עם הקושי בעצמם.
בני משפחה רבים חשים מתוסכלים ומבולבלים מהסימפטומים של OCD. הם אינם יודעים כיצד לעזור ליקיריהם. אם אתה בן משפחה או חבר של אדם עם OCD, המשימה הראשונה והחשובה ביותר היא ללמוד ככל שתוכל על ההפרעה, הסיבות להופעתה והטיפול בה. בנוסף, עליך לבדוק שלאדם הסובל מ-OCD יש גישה למידע על ההפרעה. לעזור לאדם להבין שישנם טיפולים שיכולים לעזור לו הוא צעד גדול לקראת הבאת האדם לטיפול. אדם המכחיש את קיומה של ההפרעה או מסרב לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי יכול להקשות מאוד על משפחתו וידידיו. המשך לספק לו חומרי הסברה. במקרים מסוימים, שווה לעשות פגישה משפחתית ולדון בבעיה, באותו אופן שעושים כאשר אדם עם בעיית שתייה נמצא בהכחשה.
בעיות משפחתיות אינן גורמות ל-OCD, אבל האופן בו המשפחה מגיבה לסימפטומים יכול להשפיע על ההפרעה, בדיוק כמו שהסימפטומים יכולים לגרום להפרעה משמעותית ולבעיות רבות במשפחה. טקסים של OCD יכולים לגרום לתסבוכות במשפחה, ולפעמים כדאי למשפחה ללכת לטיפול יחד. פסיכולוג יכול ללמד את בני המשפחה איך להיות פחות מעורבים בטקסים, בצעדים קטנים ובהסכמת המטופל. הפסקה פתאומית בהשתתפות שלך בטקסי ה-OCD מבלי ליידע את המטופל לרוב אינה עוזרת כיוון שאתה וגם הוא לא תדעו כיצד להתמודד עם המצוקה שתעלה. הסירוב שלך להשתתף בטקסים לא יעזור לסימפטומים החבויים יותר, וחשוב יותר, לא יעזור למטופל ללמוד שיטות להתמודדות ארוכת טווח עם הסימפטומים של ה-OCD.
הערות שליליות וביקורת מבני המשפחה בדרך כלל מחמירות את ה-OCD, בעוד משפחה רגועה ותומכת יכולה לעזור לשפר את תוצאות הטיפול. אם האדם רואה בעזרה שלך הפרעה, זכור שהבעיה היא זו המדברת מגרונו. נסה להיות אדיב וסבלני ככל שתוכל, שכן זו הדרך הטובה ביותר להיפטר מהסימפטומים של ה-OCD. בדרך כלל זה לא עוזר לומר לאדם הסובל מ-OCD פשוט להפסיק את ההתנהגות הכפייתית שלו, ויכול גם לגרום לו לחוש רע מאוד מכיוון שהוא פשוט לא מסוגל לעשות זאת. במקום זה, מוטב לשבח כל ניסיון מוצלח שלו להתנגד ל-OCD, ולהתמקד באלמנטים החיוביים של חייו. אתה מוכרח להימנע מציפיות גבוהות מידי או נמוכות מידי. על תציק. זכור שאף אחד לא שונא את ה-OCD יותר מאשר האדם הסובל מההפרעה.
כאשר האדם החלים, התייחס אליו כרגיל, אך שים לב לכל סימן של חזרת ההפרעה. אם הבעיה מתחילה לחזור, אתה עשוי להבחין בכך לפני החולה עצמו. הסב בעדינות את תשומת ליבו לסימפטומים הראשונים, והצע לו להתייעץ עם הפסיכולוג. יחד עם זאת חשוב שתלמד להבחין בין סתם יום רע לבין OCD. חשוב לא לייחס כל מה שלא הולך טוב להפרעה.
בני משפחה יכולים לעזור למטפל לעזור לחולה. כאשר האדם הקרוב אליך נמצא בטיפול, נסה לדבר עם הפסיכולוג המטפל. תוכל להציע ביקור משותף כדי לחלוק את מחשבותיך על התקדמות הטיפול. חשוב לעודד את האדם להמשיך לקחת את התרופות ו/או להגיע לטיפולים. יחד עם זאת, אם האדם היה בטיפול מסוים זמן ארוך מספיק, ולא חל שינוי בסימפטומים או בתופעות לוואי מטרידות, כדאי לעודד את האדם לשאול את המטפל על טיפולים אחרים או לקבל חוות דעת שנייה. כשלילד או למתבגר יש OCD, חשוב שההורים יעבדו עם בית הספר והמורים כדי להבטיח שהם מבינים את ההפרעה. כמו עבור כל ילד המתמודד עם בעיה, ההורים עדין צריכים להציב גבולות ברורים ולהבהיר לילד או למתבגר מה מצופה ממנו.
נצל את העזרה הזמינה מקבוצות תמיכה. האפשרות לחלוק את הדאגות, הקשיים והניסיון עם אנשים אחרים שעברו דברים דומים, עוזרת מאוד. קבוצות תמיכה הן דרך טובה לחוש פחות בודדים וללמוד דרכים חדשות להתמודדות ולעזרה לאדם הסובל מ-OCD. אל תשכח לפנות זמן לעצמך ולחיים האישיים שלך. אם אתה עוזר בטיפול באדם עם OCD חמור בבית, נסה לארגן סבב תורנויות השגחה, כך שלא יהיה מצב שרק אחד מבני המשפחה נושא בכל הנטל והאחריות. חשוב להמשיך בחיים שלך, ולא לתת לעצמך להפוך לשבוי של הטקסים של יקירך. רק כך תהיה מסוגל לספק עזרה לאורך זמן.
*Translated with permission from March JS, Frances A, Kahn DA, Carpenter D,eds. The Expert Consensus Guideline Series: Treatment of Obsessive-Compulsive Disorder. J Clin Psychiatry 1997;58 (suppl 4):65-72
זכויות בעברית שמורות ל קוגנטיקה-המרכז הישראלי לטיפול קוגנטיבי התנהגותי , ד"ר דני דרבי©
