הפרעות קשב וריכוז משפיעות על התפקוד בתחומי חיים רבים, כולל לימודים, עבודה, התנהלות יומיומית והתחום החברתי והזוגי. מגוון קשיים בניהול הקשב מובילים לכך שאנשים עם הפרעות קשב וריכוז נקלעים פעם אחר פעם למצבים לא נעימים: נזיפות בעבודה, ציונים נמוכים, קושי להשתתף בשיחה מבלי להתפרץ או "לעופף", נטייה להגיד בצורה אימפולסיבית את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון, הסתבכויות כלכליות ועוד.
חרדה היא תחושת חשש בשל איום ממשי או דמיוני. חרדה כוללת מחשבות בנוגע לנושא המאיים, מרכיב רגשי (תחושת החרדה), תגובות פיזיולוגיות של חרדה ולרוב גם תגובה התנהגותית – למשל הימנעות או ניסיונות לשנות את ההתנהלות על מנת למזער את הנזק. כשמדברים על הפרעות חרדה, לרוב הכוונה היא לחרדה מופרזת שאינה תואמת את המצב.
בניגוד לתמונה של הפרעות חרדה, כשיש הפרעות קשב וחרדה המצב שונה לעיתים – אומנם התגובה למצבים שונים יכולה להיות חרדתית, אולם בניגוד להפרעות חרדה – החשש אינו תמיד מופרז. ניקח לדוגמא ילד עם הפרעות קשב וריכוז שמתקשה להתרכז בשיעורים ונוטה להתפרץ באופן אימפולסיבי בכיתה ובשיחות עם בני גילו. כתוצאה מהתנהלות זו הוא ספג לא פעם נזיפות ממוריו ולעג מבני גילו והחל לפתח חרדה מדיבור בכיתה ושיחות בשל חשש שיגיב בצורה לא תואמת ויהיו לכך תוצאות שליליות מבחינתו.
טיפול בחרדות מתייחס לחרדה, ומטרתו לשנות פרשנויות קיצוניות ושליליות של האדם לגבי המצב (למשל ישפטו אותי בחרדה חברתית, אמות מהתקף לב בהתקפי חרדה) ולאפשר לו לפעול כרגיל למרות החרדה. בניגוד לכך, בטיפול בחרדות אצל אנשים עם הפרעות קשב העבודה אינה ממוקדת בהכרח בחרדה. יש צורך לבחון האם מדובר בחרדה מופרזת, או חרדה ריאלית שנובעת מקשיי תפקוד במצבים מסוימים.
במידה ואכן קיימים מכשולים הנובעים מהפרעת הקשב ומובילים לבעיות ממשיות, תעשה עבודה לבניית כישורים שיאפשרו להתמודד בצורה טובה יותר עם הפרעת הקשב והריכוז במצבים שונים כך שהאדם לא יהיה חשוף להשלכות שליליות (כמו ביקורת, חובות וכן הלאה) שהוא חשוף אליהן בעת ההגעה לטיפול.
במידה ולא קיימות כיום השלכות שליליות של הפרעת הקשב תעשה עבודה על החרדה, תוך התייחסות לקונטקסט שבו היא התפתחה. לדוגמא, אדם שהפרעת הקשב שלו לא הייתה מאובחנת בגיל בית הספר ולכן התייחסו אליו לעיתים כטיפש, מופרע או לא מסוגל יכול להמשיך לחשוש מיחס כזה למרות שהוא לא קיים במציאות חייו העכשווית וכתוצאה להרגיש חרדה. במקרה זה תהיה בטיפול התייחסות לדימוי העצמי שלו ולגורמים בסביבה ובעצמו שהשתנו כשהמטרה תהיה ליצור תפיסה ריאלית (וחיובית) יותר של עצמו ויכולות ההתמודדות שלו. תפיסה ריאלית יותר והכרה ביכולת ההתמודדות שלו תסייע בהפחתת החרדה הכללית ובמצבים ספציפיים בהם היה חשוף בעבר לאיום.
