על מנת לקבל אבחנה של דיכאון קליני, צריכים להופיע אצל האדם סימנים כגון מצב רוח מדוכא, רעיונות אובדניים, תחושת אשמה או חוסר ערך , אבדן עניין ואובדן הנאה, בעיות בשינה, עליה או ירידה במשקל, האטה פסיכו מוטורית או אגיטציה, עייפות או אבדן אנרגיה, חוסר יכולת להתרכז ולקבל החלטות. כדי לקבל אבחנה של דיכאון קליני צריכים להופיע לפחות חמישה סימנים, אשר נמשכים לפחות שבועיים.
מה עובר בראש לאדם עם דיכאון קליני?
אדם מדוכא חווה במשך רוב היום מחשבות שליליות על עצמו, על העולם ועל העתיד. לדוגמה, אם אתה מדוכא יתכן שיש לך מחשבות כגון "אני לא שווה כלום, אני כישלון והכל משעמם אותי. שום דבר לא באמת יכול לגרום לי הנאה, ואין שום סיבה שזה ישתנה. בטח אמשיך להרגיש ריקנות עד שאמות". מחשבות אלו עשויות להופיע כמחשבות אוטומטיות.
מקובל לחשוב כי הסיבה שאנו מבצעים התנהגויות שונות בחיי היום יום היא שאנו מקבלים עבורן תגמול כלשהו: אנשים הולכים לעבודה כדי לקבל כסף, הולכים למסיבה כדי להנות וכו'. לפי גישה זו, דיכאון משמעותו אובדן היכולת להשיג תגמולים. כאשר אדם חוזר שוב ושוב על התנהגות פאסיבית ולא מתגמלת (לדוגמה- להישאר במיטה כל היום) הוא גם מונע מעצמו את האפשרות להשיג תגמולים (חיזוקים חיוביים ונעימים כמו אהבה, הנאה, כסף, חברה) במקום אחר. דיכאון קשור גם בירידה בהתנהגות החברתית.
דיכאון מפריע גם להתנהג באסרטיביות, לפתור בעיות ולשמור על מערכות יחסים תקינות עם חברים, עמיתים לעבודה ובני זוג. בעיות אלו נובעות מחוסר מיומנויות חברתיות או חוסר שימוש במיומנויות החברתיות הקיימות. לפיכך, אנשים כאלו חווים יותר קונפליקטים בין אישיים ופחות הזדמנויות להשתתף בפעילויות מתגמלות.
לא רק שבזמן דיכאון האדם מתקשה לקבל חיזוקים מבחוץ, הוא גם מפסיק לתת לעצמו חיזוקים פנימיים: בזמן דיכאון לרוב האנשים קשה לומר לעצמם שהם מוצלחים, חכמים, מעניינים, יפים וכו'..
