דיכאון- מה זה?

רוב האנשים מרגישים מדי פעם עצובים, חסרי כוחות ובמצב רוח מדוכדך. כמעט לכולם קרה שהתעוררו בבוקר בלי חשק לצאת מהמיטה, מצב רוח ירוד מדי פעם הוא תופעה נורמלית לחלוטין. במה דיכאון קליני שונה ממצב זה?

אנשים המקבלים אבחנה של דיכאון קליני חיים רוב הזמן בתחושה שהכל חסר טעם. ירידת האנרגיה מלווה בעצבות, ובמחשבות שליליות קשות של האדם על עצמו ("אני אפס", "אף אחד לא באמת אוהב אותי"). אדם מדוכא בדרך כלל לא רואה תקווה לשינוי במצבו וכשהוא חושב על העתיד, חוסר התקווה, הייאוש והדכדוך אף גוברים.
 

מהן סכמות וכיצד הן תורמות להתפתחות דיכאון קליני?

על פי המודל הקוגניטיבי, אנשים בעלי דיכאון קליני פיתחו עוד בילדות סכמות שליליות.
סכמות הינן אמונות יציבות ולא גמישות של אדם לגבי עצמו או לגבי העולם. דוגמה לסכמה שלילית יכולה להיות למשל - אני לא שווה אהבה. לפי מודל זה, הסכמות השליליות מתעצבות כתוצאה מחוויות מוקדמות (כגון מסרים שאנו מקבלים מההורים ומהמורים).

 

התעצבות סכמות שליליות אינה מספיקה כדי להוביל להתפתחות דיכאון.  לפי המודל, אדם שפיתח סכמה שלילית בעקבות חוויות מוקדמות מועד לפתח דיכאון יותר מאדם שאינו מחזיק בסכמה שלילית. אירועי החיים מזמנים לנו חוויות שליליות כל הזמן, כגון כשלונות, מתחים ולחצים. עבור אדם המחזיק בסכמה שלילית אירוע כזה יכול להוות זרז שיעורר את הסכמה. הסכמה תעורר מחשבות אוטומטיות שליליות (כגון: אני לא שווה) והמחשבות יגרמו לרגש שלילי (דיכאון) ולהתנהגות לא רצויה (שקיעה בדיכאון, הימנעות מכל פעילות). כך משלב המודל אירועי חיים מוקדמים יחד עם התנהגות וקוגניציות בהווה לשם הסברת היווצרות דיכאון קליני.