אם אתה או מישהו מהקרובים אליך אובחן כסובל מ- OCD, אתה עשוי להרגיש כי אתה האדם היחיד המתמודד עם המורכבות והקשיים הנגזרים מהבעיה. אבל אתה לא לבד. ההערכה היא ש לאחד מכל חמישים מבוגרים יש OCD ויש עוד כמות כפולה של אנשים שסבלו מההפרעה בעבר. למרבה המזל, כיום קיים
טיפול פסיכולוגי ל-OCD עם אחוזי הצלחה גבוהים, היכול לעזור לך להחזיר לעצמך איכות חיים מספקת. להלן תשובות לכמה מהשאלות הנפוצות ביותר לגבי OCD.
מה זה OCD?
דאגות, ספקות, ואמונות תפלות הם כולם חלק משגרת חיינו. אבל כאשר הם נעשים מוגזמים והופכים לשעות של רחיצת ידיים, או כשאין בהם שום הגיון כמו נסיעות סחור-סחור מסביב לבניין כדי לבדוק שלא קרתה תאונה, ניתנת אבחנה של OCD .OCD הוא מצב בו המוח כאילו "נתקע" על מחשבה או דחף ספציפיים מבלי יכולת להרפות. אנשים עם OCD אומרים לעיתים קרובות שהסימפטומים שלהם הם כמו גיהוקים שמסרבים לעבור.
OCD הוא הפרעה רפואית מוחית שגורמת לבעיות בעיבוד מידע. זו אינה אשמתך, וזו לא תוצאה של אישיות חלשה או לא יציבה. לפני הגעתם של תרופות מודרניות וטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי, OCD נחשבה להפרעה שאינה ניתנת לטיפול. רוב האנשים שהיה להם OCD המשיכו לסבול, גם לאחר שנים של פסיכותרפיה לא אפקטיבית.
כיום, למרבה המזל, טיפול יכול לעזור לרוב האנשים הסובלים מ-OCD. למרות שניתן לרפא לגמרי OCD רק באנשים מסוימים, רוב האנשים מצליחים להגיע להפחתה משמעותית בסימפטומים עם טיפול מקיף. לטיפול מוצלח ב-OCD, כמו בהפרעות רפואיות אחרות, נדרשים שינויים מסוימים בהתנהגות, ולעיתים נדרשות גם תרופות. אנשי המקצוע המטפלים ב-OCD הם פסיכולוג קוגניטיבי התנהגותי המומחה בתחום ופסיכיאטר במידה וקיים צורך בטיפול תרופתי.
מהם הסימפטומים של OCD?
OCD כולל בדרך כלל גם אובססיות (מחשבות טורדניות) וגם קומפולסיות (כפייתיות), למרות שלפעמים אדם יכול לסבול רק מאחד מהם. בטבלה 1 תוכלו למצוא סימפטומים של OCD. סימפטומים של OCD יכולים להופיע אצל אנשים בכל הגילאים.
לא כל ההתנהגויות האובססיביות-קומפולסיביות מייצגות בעיה. חלק מהטקסים (למשל שירי ערש או טקסים דתיים) הם חלק בריא משגרת חיים. דאגות נורמליות, כמו פחד מהדבקות, עשויות להתגבר בזמני לחץ, כמו כאשר אחד בני המשפחה חולה או גוסס. רק כאשר הסימפטומים נמשכים, כאשר הם חסרי היגיון, יוצרים מצוקה רבה, או פוגעים בתפקוד יש צורך בטיפול קליני.
| טבלה 1: סימפטומים טיפוסיים של OCD |
| אובססיות שכיחות |
| לחשוש מזיהום מחיידקים, לכלוך וכו' |
לדמיין שפגעת בעצמך או באחרים
לדמיין שאתה מאבד שליטה בדחפים תוקפניים |
מחשבות חודרניות על מין
ספקות דתיים או מוסריים מופרזים |
מחשבות אסורות
צורך שדברים יהיו "בדיוק ככה"
צורך לספר, לשאול או להתוודות |
| קומפולסיות שכיחות |
רחיצה
חזרה
בדיקה |
| נגיעה |
ספירה
סידור |
אגירה
תפילה |
אובססיות
אובססיות הן מחשבות, תמונות או דחפים שחוזרים שוב ושוב ומרגישים מחוץ לשליטה. האדם לא רוצה שיהיו לו את הרעיונות הללו, הוא מוצא אותם מטרידים וחודרניים ולרוב מכיר בכך שאין בהם הרבה הגיון. אנשים עם OCD עשויים לחשוש באופן מוגזם מחיידקים ומאבק, ועם מחשבה אובססיבית שהם מזוהמים או עלולים לזהם אחרים. יכולים להיות להם פחדים אובססיביים שהם פגעו במישהו אחר (בזמן נהיגה למשל), למרות שהם יודעים שזה לא מציאותי. אובססיות מלוות בתחושות לא נוחות כמו פחד, גועל, ספק, או הרגשה שדברים צריכים להיעשות "רק ככה".
קומפולסיות
אנשים עם OCD מנסים לרוב להרחיק את האובססיות שלהם בביצוע קומפולסיות. קומפולסיות הן פעולות שאדם מבצע שוב ושוב, בדרך כלל על פי חוקים מסוימים. אנשים עם אובססיית זיהום והדבקות למשל, עשויים לרחוץ את ידיהם לעיתים קרובות כל כך עד שהן נעשות מחוספסות ונפוחות. אדם עשוי לבדוק שוב ושוב שהוא כיבה את התנור או המגהץ בגלל פחד אובססיבי שהוא ישרוף את הבית. אנשים לפעמים צריכים לספור חפצים מסוימים שוב ושוב בגלל פחד אובססיבי לאבד אותם. בניגוד לשתיה כפייתית או להימור כפייתי, הכפייתיות של OCD לא מספקת לאדם הנאה. במקום זה, הטקסים מבוצעים כדי להשיג הקלה זמנית מחוסר הנוחות הנגרם בעקבות האובססיות.
מאפיינים נוספים של OCD
סימפטומים של OCD יוצרים מצוקה רבה, גוזלים זמן רב (יותר משעה ביום) או מפריעים באופן משמעותי לעבודה, לחיים החברתיים או ליחסים של האדם.
רוב האנשים הסובלים מ-OCD מגיעים בשלב כלשהו למסקנה שהאובססיות שלהם מגיעות מתוך מוחם והן לא סתם דאגות מבעיות אמיתיות, ושהטקסים שהם מבצעים הם מוגזמים ולא הגיוניים. כשאדם הסובל מ-OCD אינו מכיר בעובדה שהאמונות והפעולות שלו אינן הגיוניות, הוא מאובחן כסובל מ-OCD עם תובנה נמוכה.
סימפטומים של OCD נוטים להתרחב ולהצטמצם לאורך הזמן. חלק מהם עשויים להיות רעש רקע בלבד, אחרים יגרמו למצוקה רבה.
מתי OCD מתחיל?
OCD יכול להתחיל בכל זמן בין גיל הגן לגיל בגרות (בדרך כלל לפני גיל 40). שליש עד חצי מהמבוגרים הסובלים מ-OCD מדווחים שההפרעה התחילה בילדותם. למרבה הצער OCD לרוב אינו מאובחן. בממוצע, אנשים עם OCD רואים שלושה עד ארבעה רופאים ומבזבזים למעלה מ-9 שנים בחיפוש עזרה עד שהם מקבלים אבחנה נכונה. מחקרים גם הראו שלוקח בממוצע 17 שנים מהרגע ש-OCD מתחיל עד שהאדם מקבל טיפול מתאים. ישנן מספר סיבות בגללן יש אבחנת חסר וטיפול חסר ב-OCD. אנשים עם OCD יכולים לנסות להסתיר את הסימפטומים שלהם, או לא להבין בכלל שהם חולים. הרבה מהגורמים האמורים לספק שירותי בריאות אינם מכירים את הסימפטומים, ורובם לא עברו הכשרה למתן טיפול מתאים. לחלק מהאנשים אין גישה למקורות טיפוליים. כל זה מצער בעיקר כי אבחנה מוקדמת וטיפול מתאים, כולל מציאת התרופה המתאימה, יכולים למנוע מהאדם את הסבל הקשור ב-OCD, ולהפחית את הסיכוי לפתח בעיות נוספות, כמו דיכאון או בעיות בזוגיות או בעבודה.
האם OCD הוא תורשתי?
עוד לא זוהה גן ספציפי ל-OCD, אבל החוקרים טוענים שגנים משחקים תפקיד בהתפתחות ההפרעה בחלק מהמקרים. OCD המתחיל בילדות הוא בדרך כלל משפחתי (לפעמים הוא קשור בהפרעות טיקים). כאשר יש לאחד ההורים OCD, יש סיכוי מעט יותר גבוה שהילד יפתח OCD, למרות שהסיכוי עדיין נמוך. נראה שרק הצורה הכללית של OCD היא תורשתית ולא הסימפטומים הספציפיים, כך שיתכן שלילד יהיו טקסי בדיקה בעוד שאימו תשטוף ידיים באופן קומפולסיבי.
מה גורם ל-OCD?
אין גורם אחד מוכח ל-OCD. החוקרים מציעים שההפרעה נגרמת בין השאר מבעיות בקשר בין החלק הקדמי של המוח (הקורטקס האורביטלי) לבין מבנים מוחיים עמוקים יותר (הגרעינים הבאזליים). המבנים המוחיים הללו משתמשים בחומר כימי שנקרא סרוטונין כשליח. כנראה שרמות נמוכות מידי של סרוטונין מעורבות בהופעת הבעיה. תרופות שמעלות את הריכוז של הסרוטונין במוח עוזרות לרוב להפחית את הסימפטומים של ה-OCD. הדמיות של המוח בפעולה מראות שמעגלים מוחיים המעורבים ב-OCD חוזרים לתפקוד רגיל אצל אנשים המקבלים טיפול תרופתי לסרוטונין או טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
למרות שנראה שלרמות נמוכות של סרוטונין יש תפקיד ב-OCD, אין בדיקת מעבדה ל-OCD. במקום זה, האבחנה נעשית על פי הערכה של הסימפטומים של האדם. כאשר OCD מופיע בילדוּת באופן פתאומי וביחד עם חידק סטרפטוקוקוס בגרון, יתכן שמעורבת גם תגבוה אוטואימונית, ואז טיפול באנטיביוטיקה יכול לעזור.
בעיות דומות ל-OCD, ובעיות המופיעות יחד עם OCD
חלק הבעיות הדומות ל-OCD ועשויות גם להגיב לאותם טיפולים הן טריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית), תפיסת גוף שלילית (body dysmorphic disorder) והפרעות הרגלים, כמו כסיסת ציפורניים או חיטוט בעור. למרות שהמאפיינים השטחיים דומים, בעיות בשליטה בדחפים, כמו שימוש בחומרים (אלכוהול וסמים), הימור פתולוגי, או פעילות מינית כפייתית, כנראה אינם קשורים באופן עמוק ל-OCD.
המצב הנפוץ ביותר הדומה ל-OCD הוא הפרעות טיקים (סינדרום טורט והפרעות טיק מוטוריות אחרות). טיקים הם התנהגויות מוטוריות (למשל עוויתות בפנים) או התנהגויות קוליות (למשל נחרות) לא רצוניות, שקורות לרוב בתגובה לתחושת אי-נוחות. טיקים מורכבים יותר, כמו טיקים של נגיעה או נקישה, יכולים להיות דומים מאוד לקומפולסיות. טיקים ו-OCD מופיעים ביחד יותר כאשר הם מתחילים בילדות.
דיכאון ו-OCD מופיעים לעיתים קרובות יחד אצל מבוגרים ופחות אצל ילדים ומתבגרים. יחד עם זאת, אלא אם כן הם סובלים גם מדיכאון, אנשים עם OCD לרוב אינם עצובים או מתקשים להנות, ואנשים שיש להם דיכאון ללא OCD בדרך כלל אינם סובלים ממחשבות חודרניות המאפיינות OCD.
למרות שלחץ עשוי להחמיר את ה-OCD, אנשים הסובלים מ-OCD מדווחים שהסימפטומים באים והולכים בלי קשר לסביבה. קל להבחין OCD מטראומה נפשית, בגלל ש-OCD אינו נגרם כתוצאה אירוע נוראי.
בדרך כלל קל גם להבחין בין סכיזופרניה, הזיות, ומצבים פסיכוטיים אחרים מ-OCD. בניגוד לאנשים פסיכוטיים, לאנשים עם OCD ברור מה אמיתי ומה לא.
בילדים ומתבגרים OCD עשוי להחמיר או לגרום להפרעות התנהגות, להחמיר קשיי למידה קיימים, לגרום לבעיות קשב וריכוז או להפריע ללימודים בבית הספר. אצל ילדים רבים עם OCD ההתנהגויות הללו קשורות להפרעה, ויעלמו כאשר היא תטופל בהצלחה.
לאנשים עם OCD יכולה להיות בעיית התמכרות לחומרים, לפעמים כתוצאה מניסיון לרפא את עצמם. במקרים הללו נדרש גם טיפול גמילה.
ילדים ומבוגרים עם הפרעות התפתחות (אוטיזם, סינדרום אספרגר) הם נוקשים וכפייתיים במיוחד, עם התנהגויות סטריאוטיפיות שדומות במובן סוים ל-OCD. אבל לאנשים עם הפרעות התפתחותיות יש בעיות קשות מאוד בתקשורת ובקשרים עם הזולת, מה שלא קורה ב-OCD.
רק למעטים מהאנשים הסובלים מ-OCD יש אוסף מאפייני אישיות שנקרא הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD). למרות השם הדומה, OCPD לא כולל אובססיות וקומפולסיות, אלא הוא דפוס אישיותי הכולל עיסוק יתר עם חוקים, לוחות זמנים, ורשימות, ותכונות מאפיינות כמו פרפקציוניזם, מסירות יתר לעבודה, נוקשות וחוסר גמישות. כאשר לאנשים יש גם OCPD וגם OCD, טיפול מוצלח ב-OCD גורם לעיתים קרובות גם לשינויים באישיות.
כיצד מטפלים ב-OCD?
הצעד הראשון בטיפול ב-OCD הוא הסברה, למטופל ולמשפחתו, על ההפרעה והטיפול בה. במהלך 20 השנים האחרונות, פותחו שני טיפולים אפקטיביים ל-OCD: טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) וטיפול תרופתי באמצעות מעכבי פירוק של סרוטונין (SRI).
שלבי הטיפול
שלב הטיפול האקוטי: הטיפול מתמקד בסיום האפיזודה הנוכחית של ה-OCD.
טיפול תחזוקה: הטיפול מתמקד במניעת אפיזודות עתידיות של OCD.
מרכיבי הטיפול
הסברה: חיוני על מנת לעזור למטופלים ולבני משפחתם ללמוד לנהל את ה-OCD באופן הטוב ביותר, ולמנוע סיבוכים.
פסיכותרפיה: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הניתן על ידי פסיכולוג המתמחה בשיטת טיפול זו ובטיפול באנשים עם OCDהוא מפתח הטיפול כמעט לכל האנשים הסובלים מ-OCD.
תרופות: תרופות מקבוצת מעכבי פירוק סרוטונין (SRI) עוזרות לרוב המטופלים.
הסברה
האם יש משהו שאוכל לעשות כדי לשפר את מצבי?
בהחלט כן. אתה צריך להיות מומחה לבעיה שלך. מכיוון שה-OCD יכול להיעלם ולצוץ פעמים רבות במהלך חייך, אתה והאנשים הקרובים אליך צריכים ללמוד הכל על ההפרעה והטיפול בה. זה יעזור לך לקבל את הטיפול הטוב ביותר, ולשמור על שליטה בהפרעה. תוכל לקרוא ספרים, להגיע להרצאות, ולדבר עם הרופא או המטפל שלך. הדרך הבטוחה ביותר להצלחת הטיפול היא להיות מטופל מודע. תפקיד המשפחה ב-OCD חשוב מאוד, ובמידת האפשר, כדאי שבני המשפחה יהיו מעורבים בטיפול וידעו איזה פעולות שלהם יכולות להועיל ואיזה ישיגו את התוצאה ההפוכה ויפגעו בהתקדמות הטיפול.
כל כמה זמן עלי לדבר עם הפסיכולוג שלי?
בתחילת הטיפול, רוב האנשים מדברים עם הפסיכולוג שלהם לפחות פעם בשבוע על מנת לפתח תכנית טיפול CBT ולשלוט בסימפטומים, במינוני התרופות ובתופעות הלוואי. כשישתפר מצבך, תזדקק לפחות פגישות. ברגע שתחוש טוב יותר, תוכל לראות את המטפל רק פעם בשנה.
מעבר לפגישות המתוכננות או לבדיקות הדם, עליך להתקשר לפסיכולוג אם יש לך:
• סימפטומים חמורים חוזרים של OCD שבאים משומקום
• החמרה של הסימפטומים שאינם מגיבים לאסטרטגיות שלמדת ב-CBT
• שינויים בתופעות הלוואי של התרופות
• סימפטומים חדשים של הפרעה אחרת (למשל התקפי פאניקה או דיכאון)
• משבר (למשל פיטורין) שעשוי להחמיר את ה-OCD
מה לעשות אם אני מרגיש שאני רוצה לעזוב את הטיפול?
ספקות ואי נוחות לגבי הטיפול הן תחושות נורמאליות. דבר עליהן עם הפסיכולוג הקוגניטיבי התנהגותי שמנהל את הטיפול ועם משפחתך. אם אתה מרגיש שהתרופות לא עוזרות או שיש להן תופעות לוואי שאינן נעימות לך ספר זאת לרופא שלך. אל תפסיק או תשנה את המינון של התרופות על דעת עצמך. תוכל לעבוד יחד עם הרופא על מציאת התרופה הטובה והנוחה ביותר עבורך. בנוסף, אל תתבייש לבקש חוות דעת שנייה ממטפל אחר, במיוחד על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. התייעצות עם מומחה אחר על תרופות ופסיכותרפיה התנהגותית יכולה לעזור מאוד. זכור שקשה יותר להשתלט על ה-OCD מאשר לשמור עליו בשליטה, אז אל תסתכן בחזרה של ההפרעה על ידי הפסקת הטיפול מבלי להתייעץ עם הפסיכולוג או הפסיכיאטר.
כיצד יכולים משפחה וחברים לעזור?
בני משפחה רבים חשים מתוסכלים ומבולבלים מהסימפטומים של OCD. הם אינם יודעים כיצד לעזור ליקיריהם. אם אתה בן משפחה או חבר של אדם עם OCD, המשימה הראשונה והחשובה ביותר היא ללמוד ככל שתוכל על ההפרעה, הסיבות להופעתה והטיפול בה. בנוסף, עליך לבדוק שלאדם הסובל מ-OCD יש גישה למידע על ההפרעה. לעזור לאדם להבין שישנם טיפולים שיכולים לעזור לו הוא צעד גדול לקראת הבאת האדם לטיפול. אדם המכחיש את קיומה של ההפרעה או מסרב לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי יכול להקשות מאוד על משפחתו וידידיו. המשך לספק לו חומרי הסברה. במקרים מסוימים, שווה לעשות פגישה משפחתית ולדון בבעיה, באותו אופן שעושים כאשר אדם עם בעיית שתייה נמצא בהכחשה.
בעיות משפחתיות אינן גורמות ל-OCD, אבל האופן בו המשפחה מגיבה לסימפטומים יכול להשפיע על ההפרעה, בדיוק כמו שהסימפטומים יכולים לגרום להפרעה משמעותית ולבעיות רבות במשפחה. טקסים של OCD יכולים לגרום לתסבוכות במשפחה, ולפעמים כדאי למשפחה ללכת לטיפול יחד. פסיכולוג יכול ללמד את בני המשפחה איך להיות פחות מעורבים בטקסים, בצעדים קטנים ובהסכמת המטופל. הפסקה פתאומית בהשתתפות שלך בטקסי ה-OCD מבלי ליידע את המטופל לרוב אינה עוזרת כיוון שאתה וגם הוא לא תדעו כיצד להתמודד עם המצוקה שתעלה. הסירוב שלך להשתתף בטקסים לא יעזור לסימפטומים החבויים יותר, וחשוב יותר, לא יעזור למטופל ללמוד שיטות להתמודדות ארוכת טווח עם הסימפטומים של ה-OCD.
הערות שליליות וביקורת מבני המשפחה בדרך כלל מחמירות את ה-OCD, בעוד משפחה רגועה ותומכת יכולה לעזור לשפר את תוצאות הטיפול. אם האדם רואה בעזרה שלך הפרעה, זכור שהבעיה היא זו המדברת מגרונו. נסה להיות אדיב וסבלני ככל שתוכל, שכן זו הדרך הטובה ביותר להיפטר מהסימפטומים של ה-OCD. בדרך כלל זה לא עוזר לומר לאדם הסובל מ-OCD פשוט להפסיק את ההתנהגות הכפייתית שלו, ויכול גם לגרום לו לחוש רע מאוד מכיוון שהוא פשוט לא מסוגל לעשות זאת. במקום זה, מוטב לשבח כל ניסיון מוצלח שלו להתנגד ל-OCD, ולהתמקד באלמנטים החיוביים של חייו. אתה מוכרח להימנע מציפיות גבוהות מידי או נמוכות מידי. על תציק. זכור שאף אחד לא שונא את ה-OCD יותר מאשר האדם הסובל מההפרעה. כאשר האדם החלים, התייחס אליו כרגיל, אך שים לב לכל סימן של חזרת ההפרעה. אם הבעיה מתחילה לחזור, אתה עשוי להבחין בכך לפני החולה עצמו. הסב בעדינות את תשומת ליבו לסימפטומים הראשונים, והצע לו להתייעץ עם הפסיכולוג. יחד עם זאת חשוב שתלמד להבחין בין סתם יום רע לבין OCD. חשוב לא לייחס כל מה שלא הולך טוב להפרעה.
בני משפחה יכולים לעזור למטפל לעזור לחולה. כאשר האדם הקרוב אליך נמצא בטיפול, נסה לדבר עם הפסיכולוג המטפל. תוכל להציע ביקור משותף כדי לחלוק את מחשבותיך על התקדמות הטיפול. חשוב לעודד את האדם להמשיך לקחת את התרופות ו/או להגיע לטיפולים. יחד עם זאת, אם האדם היה בטיפול מסוים זמן ארוך מספיק, ולא חל שינוי בסימפטומים או בתופעות לוואי מטרידות, כדאי לעודד את האדם לשאול את המטפל על טיפולים אחרים או לקבל חוות דעת שנייה.
כאשר לילד או למתבגר יש OCD, חשוב שההורים יעבדו עם בית הספר והמורים כדי להבטיח שהם מבינים את ההפרעה. כמו עבור כל ילד המתמודד עם בעיה, ההורים עדין צריכים להציב גבולות ברורים ולהבהיר לילד או למתבגר מה מצופה ממנו.
נצל את העזרה הזמינה מקבוצות תמיכה. האפשרות לחלוק את הדאגות, הקשיים והניסיון עם אנשים אחרים שעברו דברים דומים, עוזרת מאוד. קבוצות תמיכה הן דרך טובה לחוש פחות בודדים וללמוד דרכים חדשות להתמודדות ולעזרה לאדם הסובל מ-OCD.
אל תשכח לפנות זמן לעצמך ולחיים האישיים שלך. אם אתה עוזר בטיפול באדם עם OCD חמור בבית, נסה לארגן סבב תורנויות השגחה, כך שלא יהיה מצב שרק אחד מבני המשפחה נושא בכל הנטל והאחריות. חשוב להמשיך בחיים שלך, ולא לתת לעצמך להפוך לשבוי של הטקסים של יקירך. רק כך תהיה מסוגל לספק עזרה לאורך זמן.
פסיכותרפיה
טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא הפסיכותרפיה הנבחרת לטיפול בילדים, במתבגרים או במבוגרים עם OCD. ב-CBT יש קשר הגיוני, עקבי ומשכנע בין ההפרעה, הטיפול והתוצאה הרצויה. CBT עוזר למטופל להפנים אסטרטגיה כדי לעמוד מול ה-OCD, אסטרטגיה שתוכל לשמש אותו לטווח ארוך.
מהו CBT?
CBT הן ראשי תיבות של Cognitive-Behavioral Treatment, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. נתחיל דוקא בחלק השני - הטיפול ההתנהגותי. טיפול התנהגותי עוזר לאנשים ללמוד לשנות את המחשבות והרגשות שלהם על ידי שינוי ההתנהגות. טיפול התנהגותי ב-OCD כולל חשיפה ומניעת תגובה.
חשיפה
החשיפה מבוססת על העובדה שחרדה בדרך כלל יורדת אחרי מגע ממושך עם מושא הפחד. לכן, אנשים עם אובססיות לגבי חיידקים מתבקשים להישאר במגע עם חפצים "מזוהמים" (למשל שטרות כסף) עד שהחרדה חולפת. החרדה בדרך כלל יורדת אחרי חשיפות חוזרות עד שהאדם כבר אינו מפחד מהמגע.
מניעת תגובה
על מנת שהחשיפה תעזור, היא צריכה להיות משולבת עם מניעת תגובה או מניעת טקס. במניעת תגובה חוסמים את הטקסים או ההימנעויות של האדם. למשל, אנשים עם דאגות מוגזמות על חיידקים צריכים לא רק להישאר במגע עם חפצים "מזוהמים", אלא צריכים גם להימנע משטיפת ידיים טקסית.
החשיפה בדרך כלל יעילה יותר בהפחתת חרדה ואובססיות, בעוד מניעת תגובה עוזרת יותר להפחתת ההתנהגויות הכפייתיות. למרות שבמשך שנים נאבקו עם סימפטומים של OCD, לרוב האנשים יש באופן מפתיע מעט מאוד קושי בטיפול ההתנהגותי ברגע שהם מתחילים אותו.
טיפול קוגניטיבי
הטיפול הקוגניטיבי הוא המרכיב השני ב-CBT. הטיפול הקוגניטיבי מתווסף בדרך כלל לטיפול ההתנהגותי על מנת לעזור להפחית את החשיבה הקטסטרופית ואת תחושת האחריות המוגברת הנראית לעיתים קרובות אצל הסובלים מ-OCD. למשל, מתבגר עם OCD עשוי להאמין שהעובדה שהוא שכח להזכיר לאימו לחגור חגורת בטיחות תגרום לה למות באותו יום בתאונת דרכים. טיפול קוגניטיבי עוזר לו לאתגר את ההנחות השגויות באובססיה הזו. כשהוא חמוש בהוכחה נגד המחשבה האובססיבית, יהיה לו קל יותר להתגייס לטיפול ההתנהגותי, למשל על ידי זה שהוא ירגיש פחות צורך להתקשר לאימו בצהריים על מנת לוודא שהיא הגיעה בשלום.
טכניקות אחרות כמו עצירת מחשבות והסחות (הכחדה או כיבוי של הסימפטומים של OCD), הלעטה (האזנה ממושכת לאובססיה, בדרך כלל על ידי שימוש בקלטת בהשמעה מעגלית), היפוך הרגלים (החלפת טקס של OCD עם התנהגות דומה אך לא טקסית), וניהול מקריות (שימוש בפרסים וקנסות כממריצים למניעת טקסים) יכולים לפעמים לעזור אבל הם בדרך כלל פחות יעילים מ-CBT סטנדרטי.
אנשים מגיבים באופן שונה לפסיכותרפיה, בדיוק כמו שהם מגיבים באופן שונה לתרופות. ל-CBT כמעט ואין תופעות לוואי, אבל לכל המטופלים יש רמה מסוימת של חרדה במהלך הטיפול. CBT יכול להיות טיפול פרטני (פגישות אחד על אחד עם פסיכולוג), קבוצתי (עם אנשים אחרים), או משפחתי. רופא יכול לתת גם CBT וגם תרופות, או שפסיכולוג / עובד סוציאלי יטפל ב-CBT ורופא ייתן תרופות. לא חשוב מה ההכשרה שלהם, האנשים המטפלים בך צריכים להבין בטיפול ב-OCD ולהיות מוכנים לשתף פעולה בטיפול בך.
כיצד להפיק את המירב מהטיפול שלך?
• הקפד להגיע לכל הפגישות
• היה כנה ופתוח
• עשה את שיעורי הבית שתקבל, הם חלק משמעותי מהטיפול
• תן למטפל משוב על איך הטיפול מתקדם
שאלות נפוצות על CBT
עד כמה CBT הוא טיפול מוצלח?
בעוד שכ-25% מהמטופלים מסרבים ל-CBT, אלו שמשלימים את הטיפול, מדווחים על 50-80% של ירידה בסימפטומים אחרי 12-20 פגישות. וחשוב לא פחות, אנשים עם OCD המגיבים ל-CBT ממשיכים להרגיש טוב במשך שנים. טיפול המשלב CBT עם תרופות יכול לעזור למנוע חזרה של הבעיה עם הפסקת התרופות.
כמה זמן לוקח ל-CBT לעבוד?
בפגישות הנערכות אחת לשבוע, צריך כחודשיים או יותר על מנת להגיע לאפקט מלא של CBT. CBT אינטנסיבי, הכולל פגישות של 2-3 שעות של חשיפה ומניעת תגובה מונחות מידי יום למשך 3 שבועות הוא הטיפול המהיר ביותר ל-OCD.
מהי המסגרת הטובה ביותר ל-CBT?
רוב המטופלים מסתדרים היטב עם CBT שבועי והדרגתי, בו הם מתרגלים בקליניקה עם פסיכולוג פעם בשבוע ומבצעים שיעורי בית של חשיפה ומניעת תגובה מידי יום. שיעורי בית הם הכרחיים מכיוון שמצבים או חפצים המעוררים את ה-OCD הם ייחודיים לסביבתו של המטופל ולרוב אי אפשר לשחזר אותם במדויק בקליניקה. ב-CBT אינטנסיבי, המטפל עשוי לבוא לבית המטופל או למקום עבודתו, לכדי הדריך אותו בחשיפה ומניעת תגובה. במקרים מסוימים מטפל יכול לעשות זאת גם ב-CBT הדרגתי. במקרים נדירים מאוד, כאשר ה-OCD חמור מאוד, CBT יהיה יעיל יותר במסגרת אשפוז
איך אוכל למצוא פסיכולוג קוגניטיבי-התנהגותי באזור מגורי?
כתלות במקום מגוריך, מציאת פסיכולוג קוגניטיבי-התנהגותי מומחה יכולה להיות קשה, במיוחד אם מדובר בטיפול בילדים ומתבגרים. בארץ, תוכל לבדוק באתר איט"ה, האגודה לטיפול התנהגותי וקוגניטיבי. במקרים מסוימים תוכל למצוא באזור מגוריך מטפל התנהגותי-קוגניטיבי עם ניסיון בטיפול בדיכאון ובהפרעות חרדה אך לא ב-OCD. אם ישתמש באחד המדריכים המצויינים הקיימים, קל יחסית לתרגם מיומנויות CBT של טיפול בהפרעה אחרת לטיפול ב-OCD. כך שאם אין מטפל מומחה זמין כרגע, חפש פסיכולוג או פסיכיאטר שמוכן ללמוד.
יחד עם זאת, עליך לזכור שאם אתה לא מקבל CBT אמיתי, הכולל חשיפה ומניעת תגובה תוך שימוש ברשימת הסימפטומים מהקשה ביותר להתנגדות עד לקל ביותר, אתה כנראה לא מקבל את הטיפול לו אתה זקוק. אל תחשוש לבקש חוות דעת שנייה כאשר זה נחוץ. במקרים נדירים, נסיעה למרכז מיוחד בו ניתן לקבל CBT אינטנסיבי באשפוז או באשפוז יום היא הפתרון הפרקטי ביותר.
תרופות
אילו תרופות משמשות לטיפול ב-OCD?
מחקרים מראים בבירור כי מעכבי מיחזור של סרוטונין (SRI) הם טיפול יעיל וייחודי ל-OCD. התרופות הללו מעלות את רמת הסרוטונין- חומר כימי המשמש כשליח במוח. חמישה סוגים של SRI זמינים למרשם בארץ:
| החומר הפעיל |
שמות של תרופות |
קלומיפראמין
clomipramine |
אנפרניל
אנפרניל דיביטבס
מרוניל
מרוניל SR |
פלאוקסטין
fluoxetin |
פלוטין
פריזמה
פריזמה פורטה
פרוזאק |
פלובוקסאמין
Fluvoxamine
|
פבוקסיל |
פארוקסטין
paroxetine |
סרוקסאט
פארוקסטין-טבע
פקסט
פארוטין |
סרטראלין
sertaline |
לוסטראל
סרטראלין-טבע
סרנדה |
fluoxetin, fluvoxamine, paroxetine, ו-sertaline נקראים מעכבי פירוק בררניים לסרוטונין (SSRI), מכיוון שהם משפיעים בעיקר על סרוטונין. clomipramine הוא מעכב לא בררני, מה שאומר שהוא משפיע על שליחים כימיים נוספים פרט לסרוטונין. המשמעות של זה היא
של-clomipramine יש תופעות לוואי מורכבות יותר מאשר לתרופות ממשפחת ה-SSRI. מכיוון שכך רופאים מתחילים בדרך כלל מרישום תרופות ממשפחה זו, שכן הן קלות יותר לשימוש.
כמה טוב עובדות התרופות?
כאשר פציינטים נשאלים על מצבם כעת יחסית למצבם לפני תחילת הטיפול, הם מדווחים על שיפור בינוני עד משמעותי לאחר 8-10 שבועות של טיפול במעכבי פירוק של סרוטונין (SRI). למרבה הצער, רק כ-20% מהאנשים שמטופלים בתרופות בלבד מסיימים ללא סימפטומים של OCD. זוהי הסיבה שבגללה נהוג לשלב טיפול תרופתי עם CBT כדי לקבל תוצאות שלמות וארוכות טווח. כ-20% מהמטופלים לא חווים שיפור מספיק עם התרופה הראשונה, וצריכים לנסות תרופה אחרת ממשפחת ה-SRI.
איזו תרופה כדאי לבחור קודם?
מחקרים מראים שכל התרופות ממשפחת ה-SRI יעילות בערך באותה המידה. יחד עם זאת, על מנת להפחית את הסיכוי לתופעות הלוואי, רוב המומחים ממליצים להתחיל באחד ממעכבי הפירוק הבררניים לסרוטונין (SSRI). ניסיון קודם - מוצלח או לא מוצלח - של המטופל עם אחת התרופות הללו בעבר משפיע על ההחלטה. כאשר ישנה בעיה רפואית (למשל קיבה רגישה, בעיות שינה) או שהמטופל לוקח תרופה אחרת, הרופא עשוי להמליץ על תרופה זו או אחרת על מנת להפחית את תופעות הלוואי ולמנוע אינטראקציה בין התרופות.
מה אם התרופה הראשונה לא עובדת?
ראשית, חשוב לזכור שהתרופות הללו אינן עובדות מיד. רוב המטופלים מתחילים לחוש שיפור לאחר 3-4 שבועות, כאשר השיפור המקסימלי אמור להגיע לאחר 10 עד 12 שבועות של טיפול במינון מתאים של התרופה. כאשר ברור שהתרופה אינה עובדת באופן מספק, רוב המומחים ממליצים להחליף אותה ב-SRI אחר. למרות שרוב המטופלים מגיבים באותו אופן לכל התרופות מהמשפחה הזו, חלקם יגיבו טוב יותר לאחת מאשר לאחרות, לכן חשוב להמשיך לנסות עד שתמצא את התרופה והמינון המתאימים לך.
מהן תופעות הלוואי של התרופות הללו?
באופן כללי, רוב האנשים עם OCD מגיבים היטב לתרופות ממשפחת ה-SRI. לארבע התרופות ממשפחת ה-SSRI (fluoxetin, fluvoxamine, paroxetine, ו-sertaline), יש תופעות לוואי דומות הכוללות: עצבנות, קשיי שינה, חוסר מנוחה, בחילות ושלשולים. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של clomipramine הן פה יבש, שיכוך כאבים, סחרחורות, ועלייה במשקל. חמש התרופות יכולות לגרום לבעיות מיניות, אך תופעה זו נפוצה יותר עם clomipramine. לתרופה זו יש גם יותר סיכוי ליצור בעיות בלחץ הדם ושינויים בדופק, כך שילדים, מתבגרים ואנשים עם בעיות לב קודמות המקבלים clomipramine צריכים לעבור EEG לפני תחילת הטיפול, ולהיות במעקב במהלכו.
חשוב לזכור שכל תופעות הלוואי תלויות במינון התרופה ובמשך השימוש בה. אם תופעות הלוואי יוצרות בעיה משמעותית, חשוב להתחיל במינון נמוך, ולהעלות אותו בהדרגה. תופעות לוואי חמורות יותר מקושרות למינונים גבוהים או לעלייה חדה במינון. סבילות לתופעות הלוואי מתפתחת כנראה יותר לתרופות ממשפחת ה-SSRI מאשר ל- clomipramine, לכן למטופלים רבים קל יותר לסבול תרופות אלו מאשר clomipramine לטווח ארוך. הגברה והפסקה של כל התרופות ממשפחת ה-SRI צריכה להיעשות בהדרגה בגלל האפשרות של חזרה של הסימפטומים ושל ההפרעה.
חשוב שתספר מיידית לרופא על כל תופעת לוואי.לאנשים מסוימים יש תופעות לוואי שונות משל אנשים אחרים, ותופעות הלוואי המפריעות לאדם אחד (למשל ישנוניות) עשויות דוקא לעזור לאדם אחר (אדם הסובל מבעיות שינה למשל). תופעות הלוואי מהן אתה עשוי לסבול תלויות ב:
• סוג התרופה שאתה לוקח והמינון שלה
• הכימיה של הגוף שלך
• גילך
• תרופות אחרות אתה לוקח
• בעיות רפואיות אחרות שיש לך
אם תופעות הלוואי מהוות בעיה עבורך, הרופא יכול לנסות כמה דרכים כדי לעזור:
• להפחית את כמות התרופה: הרופא יכול להפחית בהדרגה את המינון כדי לנסות להגיע למינון שהוא נמוך מספיק בכדי למנוע תופעות לוואי, אבל לא נמוך בכדי לגרום לחזרה של הסימפטומים.
• להוסיף תרופה אחרת: יכול לעזור בעיקר לתופעות לוואי כמו בעיות שינה ובעיות מיניות.
• לנסות תרופה אחרת: כדי לבדוק אם יש פחות תופעות לוואי, או תופעות לוואי נסבלות יותר. גם כשתרופה היא יעילה באופן ברור, לפעמים תופעות הלוואי הן בלתי נסבלות. במקרים כאלה האסטרטגיה ההגיונית היא לנסות תרופה אחרת ממשפחת ה-SRI.
זכור: שינוי התרופה היא החלטה מורכבת ולפעמים מסוכנת. אל תפסיק לקחת את התרופה ואל תשנה את המינון על דעת עצמך. דבר על כל בעיה שיש לך עם הרופא.
האם הוספת CBT או תרופה אחרת יכולה לעזור?
כאשר התרופה יוצרת רק שיפור קטן לאחר שישה שבועות, הוספת CBT או תרופה אחרת לטיפול עשויה לעזור.
מומחים רבים מאמינים כי CBT הוא הטיפול שהכי כדאי להוסיף כאשר אדם עם OCD אינו מגיב לטיפול תרופתי. כאשר אנשים ממשיכים להימנע מדברים שגורמים להם חרדה, או כאשר הם ממשיכים לבצע טקסים, ההשפעה של התרופה למעשה נחסמת. על מנת שהתרופה תעבוד, האדם צריך לנסות ולהתנגד לביצוע הטקסים. הוספת CBT לתרופות עוזרת כי היא מלמדת את האדם לחשוף את עצמו לגורמים המעוררים בו חרדה ואז להתנגד לביצוע הטקס.
גם הוספת אחת התרופות שלהלן ל-SRI יכולה להיות יעילה:
• תרופה מפחיתת חרדה, כמו clonazepam (קיים תחת השמות: קלונקס או ריבוטריל) או alprazolam (קיים תחת השמות: אלפרליד, אלפרוקס, קסנגיס או קסנגיס XR), בפציינטים עם רמות חרדה גבוהות.
• תרופות נוירולפטיות כמו haloperidol (קיים תחת השמות: הלדול, הלדול דקנואס, הלופר, פריקאט ופרידור) או risperidone (קיים תחת השמות: ריספרדל, ריספרדל קונסטה, ריספרידקס וריספונד), כאשר יש סימפטומים כמו טיקים או הפרעות חשיבה
מה אם שום דבר לא עובד?
לפני שמחליטים שהטיפול נכשל, המטפל שלך צריך להיות בטוח שהוא ניתן במינון מספיק גבוה לזמן מספיק ארוך. יש מעט הסכמה בין המומחים לגבי השאלה של מה עושים הלאה כאשר מטופל עם OCD אינו מגיב ל-CBT מקצועי עם תרופות ממשפחת ה-SRI. מעבר מאחד ה-SSRI ל-clomipramine יכול לשפר את הסיכויים שמטופל שלא הגיב לטיפול יתחיל להגיב אליו. רוב המומחים ממליצים לנסות clomipramine לאחר 2 או 3 ניסיונות כושלים עם SSRI. לעיתים הרופא ירצה לשלב SSRI עם clomipramine על מנת להפחית תופעות לוואי או על מנת להגביר את הרווח מהתרופה. אצל מבוגרים עם OCD חמור במיוחד שאינו מגיב לשום טיפול, טיפול נוירוכירורגי להפרעה במעגלים מוחיים שאינם מתפקדים יכול להיות מאוד יעיל. אצל מטופלים שיש להם OCD חמור ודיכאון, טיפול אלקטרוקונבולסיבי (ECT) יכול להועיל.
תשובות לשאלות אחרות על תרופות
אם את חושבת שאת בהריון או שאת רוצה להיכנס להריון, רוב המומחים מעדיפים לטפל ב-OCD רק עם CBT. יחד עם זאת, אם התרופות נדרשות (והן עשויות להידרש שכן OCD נוטה להחמיר בזמן הריון), מוטב להשתמש בהן בצמצום ולבחור אחת מה-SSRI ולא clomipramine.
תרופות ממשפחת ה-SSRI מועדפות גם במקרים של מטופלים עם בעיות בכליות או מחלת לב הדורשת טיפול תרופתי.
כשיש הפרעה פסיכיאטרית נוספת, סביר שהרופא שלך יערבב ויתאים את הטיפול בבעיות הנוספת עם הטיפול ב-OCD. לעיתים, אותה תרופה יכולה לשמש לשתי הפרעות (למשל תרופה ממשפחת ה-SRI יעילה ל-OCD וגם להפרעת פאניקה). במקרים אחרים (כמו בשילוב של מאניה עם OCD) תידרשנה יותר מתרופה אחת (מייצב מצב רוח ו-SRI).
נדרשות בדיקות מעבדה לפני ובמהלך הטיפול ב- clomipramine אך לא בטיפול ב-SSRI.
תרופות ממשפחת ה-SRI אינן ממכרות, אך מומלץ להפסיק אותן בהדרגה.
האם יש לשקול אפשרות של אשפוז?
כמעט תמיד ניתן לטפל באנשים עם OCD במרפאות חוץ. במקרים נדירים מאוד בהם ב-OCD מעורבים דיכאון חמור או דחפים תוקפניים, ייתכן שיידרש אשפוז למען הבטיחות. כאשר המטופל סובל מ-OCD חמור מאוד, או כאשר ה-OCD מסתבך עם מחלה רפואית או נוירופסיכיאטרית, האשפוז יכול להיות דרך נוחה לקבלת CBT אינטנסיבי.
האם עלי לבחור בין CBT לתרופות?
אין גישה אחת שעובדת הכי טוב לכל האנשים הסובלים מ-OCD, למרות שכנראה רוב האנשים מגיבים הכי טוב ל-CBT בלבד, או ל-CBT משלב עם תרופות. טיפול הבחירה יהיה כמובן תלוי בהעדפות המטופל. חלק מהאנשים מעדיפים להתחיל עם התרופות, כדי להימנע מהשקעת הזמן והמאמץ הדרושים ל-CBT. אנשים אחרים מעדיפים להתחיל ב-CBT כדי להימנע מתופעות הלוואי של התרופות. רוב המטופלים מעדיפים להתחיל עם הטיפול המשולב.
הצורך בתרופות תלוי בחומרת ה-OCD ובגיל המטופל. ב-OCD בינוני, מומלץ להתחיל ב-CBT בלבד, ויש להוסיף תרופות אם הוא לא מספיק יעיל. ב-OCD חמור או במצבים מורכבים העשויים להפריע ל-CBT (הפרעת פאניקה או דיכאון למשל), לרוב עדיף להתחיל בתרופות ולהוסיף CBT ברגע שמושגת הקלה מסוימת.
במטופלים צעירים יותר, מעדיפים בדרך כלל להשתמש ב-CBT בלבד. יחד עם זאת ישנו מחסור חמור במטפלים מנוסים ב-CBT. לכן כאשר טיפול זה אינו זמין, טיפול תרופתי יכול להפוך לטיפול הבחירה. כתוצאה מכך, סביר שהרבה יותר אנשים עם OCD מקבלים טיפול תרופתי מאשר CBT.
לפני שתחליט על גישת הטיפול, תצטרך- יחד עם המטפל שלך- לבחון את הסימפטומים של ה-OCD, את ההפרעות האחרות מהן אתה סובל, את הזמינות של CBT באזור מגוריך, ואת העדפותיך לגבי שיטת הטיפול. נסה למצוא מטפל שידבר איתך על האפשרויות הללו כך שתוכל לבחור בהחלטה הטובה ביותר עבורך מבין האופציות הקיימות.
טיפול תחזוקה
ברגע שהסימפטומים של ה-OCD חוסלו או הופחתו באופן משמעותי- מטרה ברת ביצוע לגבי רוב האנשים הסובלים מ-OCD- תחזוקה של תוצאות הטיפול הופכת להיות המטרה החדשה.
תחזוקת תוצאות הטיפולכאשר מטופלים מסיימים סדרת טיפולים מוצלחת ב-OCD, רוב המומחים ממליצים על ביקורת חודשית לפחות למשך חצי שנה, והמשכת הטיפול התרופתי לפחות לשנה לפני הפסקתו.
חזרת ההפרעה היא נפוצה מאוד כאשר מפסיקים את התרופות, במיוחד אם האדם לא טופל גם ב-CBT. לכן, מומחים רבים ממליצים להמשיך לקחת את התרופות אם למטופל אין גישה ל-CBT.
כאשר יש למטופל אפיזודות חוזרות של OCD, דרוש לעיתים טיפול תרופתי מונע ארוך טווח, לעיתים לכל החיים. המומחים ממליצים על טיפול כזה לאחר 2-4 חזרות חמורות של ההפרעה, או 3-4 חזרות בעוצמה בינונית.
הפסקת הטיפול
כאשר המטופל מצליח בטיפולי התחזוקה, ואינו זקוק לטיפול תרופתי ארוך טווח, רוב המומחים ממליצים להפסיק את התרופות רק בהדרגה, ותוך מתן פגישות CBT תומכות למניעת חזרה. הפסקה הדרגתית של התרופות כוללת בדרך כלל הפחתה של המינון ב-25% והמתנה של חודשיים לפני הפחתה נוספת, בהתאם לתגובת המטופל. מכיוון ש-OCD הוא הפרעה עם עליות וירידות לאורך החיים, תוכל תמיד להרגיש נוח לחזור למטפל שלך אם הסימפטומים חוזרים.
קבוצות תמיכה
לקבוצות תמיכה יש ערך בל ישוער. הקבוצות הללו מספקות פורום של קבלה הדדית, הבנה וגילוי עצמי. המשתתפים מפתחים תחושת רעות עם המשתתפים האחרים מכיוון שכולם חיים עם OCD. אנשים עם אבחנה חדשה יכולים לדבר עם מטופלים מנוסים שלמדו שיטות מוצלחות להתמודדות עם ההפרעה.
|
Translated with permission from March JS, Frances A, Kahn DA, Carpenter D,
eds. The Expert Consensus Guideline Series: Treatment of
Obsessive-Compulsive Disorder. J Clin Psychiatry 1997;58 (suppl 4):65-72
זכויות בעברית שמורות לקוגנטיקה-המרכז הישראלי לטיפול קוגנטיבי התנהגותי, ד"ר דני דרבי©
|
