התקפי חרדה - מה זה?

המיתולוגיה היוונית מספרת על האל פאן, אל הפריון השומר על העדרים בעל פלג גוף עליון של אדם, רגליים אוזניים וקרניים של תיש. פאן אהב לישון אחר הצהריים בצידי הדרכים, ובשום אופן אסור היה להעירו משנתו- שכן פאן היה מתעורר בבהלה ומשמיע צעקה מקפיאת דם שהבריחה את כל הסובבים. וכך ידעו כולם לפחד מהפחד של פאן. הסיפור על פאן מתאים מאין כמוהו להפרעת הפאניקה שנגזרה משמו, שכן יותר מכל, פאניקה היא הפחד מהפחד.

מהו פחד?

על מנת להבין מהי פאניקה, או בעברית התקף חרדה, ננסה ראשית להבין מהו פחד. פחד הוא תגובה אוטומטית של הגוף, רגש לא רצוני, שעולה כשאנו חשים בסכנה. כל בעלי החיים חשים פחד, זהו רגש הכרחי להישרדות, כיוון שפחד הוא הדרך של המוח להכין את הגוף להתמודדות עם סכנה. בעל חיים העומד בפני איום יכול להגיב באחת משתי דרכים: להילחם או לברוח, fight or flight. בכל מקרה הגוף צריך להיות מוכן לפעילות מאומצת: השרירים צריכים לקבל דם, הדופק צריך לעלות והנשימה צריכה להיות מואצת. כדי שזה יקרה המוח שולח לגוף הורמון מיוחד- אדרנלין, שתפקידו להפעיל את כל המערכות שיכינו את הגוף לפעולה מאומצת. ללא הפחד הצבי לא היה בורח מהאריה, הדובה לא הייתה יכולה להגן על גוריה מפני טורפים, ואתה לא היית יכול לברוח בזמן ממכונית שמתקרבת מהר מדי.

חשוב לציין שלפחד, כמו לתגובות אינסטינקט אחרות, יש תכונה שאפשר לקרוא לה "כפתור אחד". כמעט בלתי אפשרי לווסת את כמות הפחד. ברגע שלחצת על "הכפתור" הוא יידלק ויפעל עד שיכבה מעצמו. קרה לך פעם שילד קטן הבהיל אותך מעבר לפינה של החדר? הפחד נדלק, ולמרות שאתה מיד רואה שמדובר בילד קטן  שהוא עוד לא בן חמש, לוקח מספר רגעים עד שהגוף חוזר למצב רגיעה. הפחד נדלק באופן אוטומטי אך הוא גם נכבה באופן אוטומטי. הגוף לא יכול להישאר לאורך זמן במצב של עוררות, האדרנלין מתחיל להתפרק, והמערכות חוזרות לקצב הפעילות הרגיל שלהן.

הבנו שהפחד הוא התגובה הטבעית של הגוף להכנה להתמודדות עם סכנה. אבל מה קורה אם למעשה אין שום סכנה?

התקפי חרדה - הפחד לפחד

לפחד יש, אם כן, שלושה מרכיבים הקשורים זה לזה. מרכיב גופני - התגובה של הגוף לסכנה, מרכיב נפשי - הפניית הקשב לחיפוש מקור הפחד ואיום אפשרי בסביבה, והתנהגות - דחף חזק לברוח או להילחם.

ננסה להבין קודם כל את המרכיב הגופני. גירוי או מצב מסוים עורר פחד. אדרנלין מתחיל להתפשט בגוף, מה אנחנו מרגישים ולמה? 

לכל אחד מסימני הפחד המוכרים לכולנו, יש סיבה הקשורה בהכנת הגוף לפעילות:

הסימפטום	מה קורה בגוף	הסיבה האמיתית
תחושת דופק חזקה, פעימות ברקות	עליה בקצב פעימות הלב	אספקת כמויות דם לשרירים ולריאות
קוצר נשימה, סחרחורת ובילבול	האצת נשימה	אספקת חמצן לשרירים
ידיים לחות	הזעה	קירור הגוף שיתחמם בפעילות
ראיה מטושטשת, כתמים	הרחבת אישונים	הכנסת יותר אור לעיניים
כאב בטן, בחילה, עצירות	פחות אספקת דם למערכת העיכול	אספקת יותר דם לשרירים
כאבים ומתח בגוף	מתיחת השרירים	הכנת השרירים לפעולה
חיוורון	כיווץ כלי דם	הכנת הגוף למקרה של פציעה

 

 

חשוב לציין שכל התחושות המתוארות והפעילות הפזיולוגית המתוארת הן נורמליות לחלוטין. אולם כעת נכנס לפעולה המרכיב הנפשי. אדם הסובל מהפרעת פאניקה מתחיל לשאול את עצמו - מדוע אני מרגיש כפי שאני מרגיש? וכאן מתחילה הבעיה.

לרוב אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה מפרשים את תחושות הגוף שלהם  באופן שגוי וקטסטרופלי:

הסימפטום	מה קורה בגוף	הפרשנות השגויה
תחושת דופק חזקה, פעימות ברקות	עליה בקצב פעימות הלב	אני עומד לחטוף התקף לב
קוצר נשימה, סחרחורת ובילבול	האצת נשימה	אני עומד להתעלף
ידיים לחות	הזעה	אני מאבד שליטה
ראיה מטושטשת, כתמים	הרחבת אישונים	אני מאבד את הראייה, אני משתגע
כאב בטן, בחילה, עצירות	פחות אספקת דם למערכת העיכול	משהו לא בסדר עם הבטן שלי
כאבים ומתח בגוף	מתיחת השרירים	אני חלש מאוד, משהו לא בסדר בגוף שלי
חיוורון	כיווץ כלי דם	אני חולה מאוד

  

 

 

 

 

 

 

הפרשנות השגויה מובילה את האדם לחשוב שעומד לקרות לו דבר איום ונורא- התקף לב, התמוטטות, חנק או התקף שיגעון. האדם מרגיש שהוא מאבד שליטה על מה שקורה לו. זוהי תחושה נוראית שהתוצאה הראשונית והמיידית שלה היא- עוד פחד וחרדה:

תחושת חרדה היא תחושה קשה ומאוד לא נעימה. האדם מרגיש שהוא חייב לעשות משהו. כאן נכנס לפעולה המרכיב ההתנהגותי. ההתנהגויות האופייניות הן מיקוד תשומת לב לתחושות גוף, הימנעות והתנהגות ביטחון. למרבה הצער שלושת ההתנהגויות הללו סוגרות את מעגל האימה, מחזקות ומשמרות אותו.

הדבר הראשון שהאדם יעשה הוא לנסות להבין את מקור הסכנה. לשם כך הוא ממקד את תשומת הלב שלו בסימפטומים שהוא חש. הוא שם לב לכל שינוי בדופק, לכל כאב, לכל תחושה. כך למעשה נסגר מעגל האימה: האדם ממשיך לפרש לא נכון את תחושות הגוף והחרדה רק הולכת וגוברת:

האדם לכוד בתוך המעגל, ואינו יכול להימלט מהחרדה.כיוון שברגע שמופעל מעגל החרדה האדם אינו מצליח להימלט ממנו, הוא מתחיל להימנע מהסימנים שגורמים להתחלת המעגל:

התנהגות נמנעת יכולה להתבטא בדרכים שונות, בהתאם לסימן שמכניס את האדם למעגל.

אם הסימן לתחילת הפחד הוא למשל כניסה לקניון הומה אדם, הוא עשוי להפסיק להגיע לקניון. אם הסימן הוא כביש סואן הוא עשוי להתרחק מדרכים ראשיות. אם הסימן הוא עליה ראשונית בדופק, הוא עשוי להימנע מכל פעילות גופנית מאומצת. ההתנהגות הנמנעת אמנם מונעת מהאדם כניסה מיידית למעגל החרדה, אך היא אינה שוברת אותו, ומשמרת את קיומו. אם סימן כלשהו- דומה או שונה לזה שהאדם נמנע ממנו- יצליח לעורר תחושות גוף, האדם ישוב וימצא את עצמו במעגל ללא מוצא.

דוגמא להתנהגות נמנעת שיכולה להוות הפרעה בפני עצמה היא אגורפוביה.

אפשרות התנהגות שלישית היא התנהגות ביטחון:

מטרת התנהגות הביטחון היא למנוע את ההשלכות הקטסטרופליות הנובעות מהפרשנות השגויה. למשל, אדם שמפרש מתח בשרירי הרגליים כסימן לכך שהוא עומד להתמוטט, יכול להתיישב, להחזיק במעקה, או לכווץ את שרירי הרגליים על מנת להימנע מנפילה. כמו ההתנהגות הנמנעת, גם התנהגות הביטחון כביכול מפחיתה מעוצמת החרדה בטווח הקצר, אך למעשה אינה שוברת את המעגל בטווח הארוך, שכן האדם ממשיך להאמין שמשהו מאוד לא בסדר קורה לו בגוף ושרוק בגלל שנהג כפי שנהג הוא נמנע מאסון, לכן הוא ממשיך לשים לב לתחושות הגוף שלו, והוא ממשיך להאמין שהעובדה שהתיישב (או כל התנהגות בטחון אחרת) היא זו שמנעה את האסון ממנו חשש.

התנהגויות בטחון נפוצות של אנשים עם התקפי חרדה כוללות:
ללכת עם בקבוק מים ולשתות על מנת להימנע מסגירת קנה הנשימה וחנק.
לשבת על מנת לא ליפול, להתעלף או להתמוטט.
ללכת עם כדור קלונקס בארנק על מנת להימנע בכל מחיר מהתקף חרדה רציני "לעצור אותו בזמן"
לנסות לקחת  אויר בכוח על מנת להסדיר את תחושת המחנק.
לקחת משהו מתוק על מנת להימנע מ"נפילת סוכר"

חשוב לזכור שכל ההתנהגויות הללו, על אף שהאדם מאמין שהן מונעות אסון, לרוב מחזקות את מעגל הפאניקה ומונעות שינוי. אם האדם היה נוטש אותן בהדרגה, היה מגלה שלמעשה החרדה, על אף שאינה נעימה, חולפת מעצמה.